פרדס יוסף ויקרא קכו

גם בהרוגי ב"ד כסנהדרין (מ"ו.) וברמב"ם פי"ג ה"ו מסנהדרין)

ה) בכתנתם. ערש"י ורמב"ן דעשו להם כתנות לאח"מ, והוציא מזה ביד שאול יו"ד סי' שס"ד שאף שמת בבגדים, משים לו תכריכין אחרים, ומיהו דעת הרמב"ן יתכנו למ"ד שריפת נשמה וגוף קיים ויכלו להפשיטן, אבל למ"ד גופן נשרף לא יתכן זה, וע' כנה"ג או"ח דף קמ"ט ובשיירי כנה"ג ומהאריכות לא העתקתי, וע"ע בשם אפרים, ומהרש"א סנהדרין (נ"ב.) ועל התורה ומ"ש שם המלקט, וע"ע בס' זכרון יעקב דבר נכון

ו) לא תפרמו, הנה שלא יכנסו כהנים למקדש מגודלי שער כמו אבלים, וכה"ד רק בשעת ביאה למקדש, אבל כל זמן שאינו נכנס למקדש מותר לגדל פרע אבל כהן גדול אסור לעולם וגדולי פרע ל' יום כנזירות, וחייב מיתה ביד"ש, ומ"מ אין עבודתו פסולה, ומי שנכנס לשם ולא עבד עבר על לאו ולוקה ואם עבד במיתה, ורמב"ן כ' דפרוע ראש שלא יכנס למקדש רק מדבריהם, והכתוב בא רק לאסור עבודה, ועבודתו כשרה וגם אסורים לכנוס למקדש קרועי בגדים ושיעורו טפח ואפי' לא קרע בעצמו, רק לקח בגדים מקורעים ולבש ועבד או נכנס עובר בלאו זה. ועכ"מ פ"א ה"ח מביהמ"ק דהק' על הר"מ שם דפרוע ראש במיתה ילפי' מדאיתקש לשתוי יין הלא כ' בהדיא ראשיכם אל תפרעו ולא תמותו, ותי' דקרא אפ"ל לרשות, ובס' המצות ל"ת קס"ג מפורש דבמיתה מדכ' ולא תמותו, וע' בהגהות שם מהגר"ח העלער נ"י - ובהקו' קדמו בחי' ר' יונה סנהדרין (כ"ב) וריטב"א מו"ק י"ד, ובהגהות עמק המלך כ' על קו' כ"מ ערמב"ן ל"ת קס"ג, ומתרץ דמפסוק זה אין למדין דנאמר לשעה, וכן בהגהות יד איתן שם כ' דלק"מ ליראים סי' שמ"ח דקרא זה לשעה נאמר, ולפלא שלא הביאו דשי' רמב"ם אינו כן וס"ל דלדורות נאמר, ועשו"ת משכנות יעקב יו"ד סי' ע"ב

ובריב"א עה"ת הק' אמאי מפקי קריעה למת מויקרע את בגדיו שהוא דברי קבלה, תיפק לי' מדהזהיר קריעה לכהנים מכלל דלישראל יש להם לקרוע על המת, שמאותו טעם מפיק רש"י דאבל אסור בתספורת מן ראשיכם אל תפרעו, ועי' גליוני הש"ס מו"ק (ט"ו.) שתמה דאישתמיט לי' גמ' שם דיליף באמת חיוב קריעה באבל מן לא תפרומו, ולקמן (כ':) אמר רק קריעה מעומד מנ"ל מויקרע את מעילו אבל לא יליף חיוב קריאה משם וצע"ג

ובענין קריעה דרבנן עמ"ש בפרד"י ח"ב במלואים (דף תל"ט:), ולכאו' הא בתורה כ' ויקרע יעקב שמלותיו, ורק דאין למדין מקודם מ"ת אך הא יוסף חי ואיך נגרם שיקרע ויעבור על בל תשחית ואולי כיון שסבר שמת אין איסור, והרה"ג אבד"ק גאלין נ"י כ' לי בשם בנו המנוח מ' צבי אהרן ע"ה שהק' למ"ד חיישינן לשאלה, בראותו הכתונת פסים איך אמר טרף טורף יוסף וקרע שמלותיו, ועמ"ש בפרד"י וישב (דף רצ"ד: ודף שס"ב.)

שם) רמב"ן יתכן שנצטוה מפי הגבורה וכו' ובהגדה מעשה נסים בסופו מאביו ז"ל כ' דמפורש כן בבעה"ת כאן ורמב"ן, דהא דצוה משה למשאל ואלצפן שאו את אחיכם. ולא צוה לאלעזר ואיתמר משום דביום משיחתן דינם ככ"ג שאסור לטמא לקרובים, וא"כ הרי נכתב בהדי' בקרא דכ"ג את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום בפ' אמור (כ"א י') - ובאמת ד' רמב"ן ובעה"ת תמוהים דרמב"ן עצמו בפ' צו (ח' י"א) כ' דבני אהרן לא נמשחו בשמן המשחה על ראשם כאהרן, רק שהזה עליהם ועל בגדיהם משמן המשחה ומן הדם. וא"כ איך יתכן לומר שהי' דינם כמשיח מלחמה, דהרי בהוריות (י"ב:) אמרי' והכהן הגדול מאחיו זה כ"ג. אשר יוצק על ראשו שה"מ זה משיח מלחמה, הרי מבואר דגם כהן משיח מלחמה צריך להציק שמן על ראשו, ובני אהרן של"ה ביציקה איך יתכן לומר שהי' דינם כמשיח מלחמה וצ"ע, וע' בס' אמבוהא דספרי (דף צז.) שהביא מד"ר נשא פי"ב כרמב"ן דבני אהרן ל"ה במשיחת שמן על ראשם, אבל בספרי זוטא שם מפורש דגם המה הי' במשיחה. - והק' הכל"ח בקובץ דרושים חוב' ב' סי' כ"ט, על יע"ד ח"ב דקפ"א שחידש אע"ג דכ"ג אינו מטמא לקרובי' מ"מ לבנו מעצם הדין לטמא דנפש האב ובן אחת הוא, והא דאינו מטמא לבנו משום דאינו ודאי, ועי' בזה בכל"ח פ' תבא אות י"ב דמה יענה להא דאהרן ל"ה רשאי לטמא לנו"א בניו ודאי. כמו שהעידה עליהם תוה"ק ומשום זה צוה ה' למשחם לכהנים. וי"ל דמצד כ"ג הי' יכול אהרן לטמא רק משום שמן המשחה שעליו ל"ה רשאי, ויצא מזה דבר חדש דאע"ג דכהנים מטמאים לקרובים ה"מ באין בגדיהם עליהם. ועי' עירובין (ק"ד:) במשנה וברש"י שאסור לטמא בג"כ וע"ש בהגהות אמרי כהן, ובחוברת ה' סי' מ"ד, וחוב' ט' סי' ל"ז ומהאריכות לא העתקתי: