פרדס יוסף ויקרא קכה

ובמשלי (כ' כ"א) נחלה מבוהלת, ודהי"ב (ל"ה כ"א), ולזה בהלה תגיע פתאום עד כי תשלול לשעה כח הדבור, וכן מצינו חרדה על פחד טרם בואו, (יתרו י"ט י"ז) ויחרד כל העם, והיו נכונים לשמוע חרדות מפני המראות הגדולות כמבואר שם, ול"ה נעתק מהם כח הדבור, ואמרו דבר אתה ונשמעה (כ' י"ט), ובש"א (י"ד ט"ו) ותהי חרדה ומטבע במלחמה לצפות להיות נכונים לכל, וכ' ותהי חרדה ולא בהלה, ולהכי כ' וידם אהרן יען שמיתתם באה פתאום נבהל כל כך עד שניטל ממנו כח הדיבור - וידם

ובענין הלולא ביא"צ מצאתי בתורת משה להחת"ס ויקרא (דף נט:), שהי' לו ויכוח עם הגראז"מ ז"ל בעל שו"ת בית אפרים, היכן מצינו לעשות יום מועד ביארצייט על צדיק, הלא אי' בנדרים (י"ב.) הרי עלי שלא לאכול בשר כיום שמת בו רבי. וז' אדר מיתת משה הוא יום תענית, ועוד מה קרי לי' הלולא. והוא ע"ד דאי' במו"ק (כ"ה:) קצף על עולמו ולקח ממנו נפשות צדיקים ושמח בהם ככלה חדשה, וז"פ (תהלים פ"ט ו') ויודו שמים פלאך ה' אף אמונתך בקהל צדיקים, והול"ל גם אמונתך ולא לשון אף שהוא מדה"ד אף וחימה, ולהנ"ל א"ש דסלוקין של צדיקים נקרא פלא כמ"ש (תבא כ"ח נ"ט) והפליא ה' את מכותיך, ואמר ויודו שמים פלאך ה', למעלה בשמים חדו ושמחו על הפלא סילוק צדיקים, אך אף וחימה הוא אמונתך בקהל קדושים, בקהל ישראל כי יצטערו למטה על שלקח מהם צדיק, וסיים שם שלא ידע מה הלולא ושמחה למטה עש"ה

ובקהלת (ג' ד') עת ספוד ועת רקוד, ובמד' איכה קשה סילוקן של צדיקים יותר מחורבן בהמ"ק, וק' ממו"ק (כ"ה:) דהשי"ת שמח בבוא אליו נפש צדיק, וצ"ל מה שקשה לפניו מפני חסרונו לדורו, שבחייו הי' מגין לדור כמו חורבן בהמ"ק אבל כביכול שמח לקבל נשמת צדיק, וזה י"ל דבכל העתים יש ל', וספוד ורקוד בלא למדין, ורק בכל הפעולות לא תוכלנה לעשות ביחד, כי בעת שמולידים לא ימיתו, ובעת שנוטעים אין עוקרין נטוע וכו', אבל הספד ועקירה אפשר שיבואו ביחד דבמיתת צדיק כביכול מצטער ושמח לקבל נשמתו

ד) שאו את אחיכם, "אח" במובן קרוב, ויפרדו איש מעל אחיו (בראשית י"ג י"א) - הכי אחי אתה (ויצא כ"א ט"ו) - ובב"ר פע"ד ויאמר יעקב אל אחיו לקטי אבנים (ויצא ל"א מ"ו) אלו בניו משמע שגם בנים נקראים בשם אחים. וגם לאוהבו נמצא שם אח, ואח לצרה יולד (משלי י"ז י"ז) - אח הוא לאיש משחית (שם י"ח ט') לא תשנא את אחיך (קדושים י"ט י"ז) - אל תונו איש את אחיו (בהר כ"ה י"ד) ובסוטה (מ"א.) אחינו אתה, וב"ק (פ"ח.) עבד נקרא אח שאחיו הוא במצות, וערש"י רות (ג' י"ב) קורא דודי אחיו, ועי' בהדוה"ע - ובפ' שופטים (י"ט י"ט) כאשר זמם לעשות לאחיו, ובמכות (ה'.) הלא נאמר ועשית לו כאשר זמם לעשות לאחיו והרי אחיו קיים, והקשה הריטב"א דהא מצינו אחיו גם לאחר מיתה ביבום אחיו תחתיו (תצא כ"ה ו'), וכן בנו"א את אחיכם, וי"ל דשם איירי באחיו ממש ונקרא גם לאחר מיתה אבל בכאש"ז לא איירי באחיו ממש דפסול לעדות, והפשט אחיו ישראל כמו אחיו הוא במצות, אבל לאח"מ ל"ש זה כיון שמת נעשה חפשי ממצות (שבת ל'.) ול"ש אחיו, וע' בס' נפש יהונתן ע"פ פלפול ומהאריכות לא העתקתי - ובקובץ דרושים ח"ב סי' ל"ג הביא הא דסוכה (כ"ה.) ויהי אנשים וגו' טמאים, מישאל ואלצפן הי' שנטמאו בנו"א בר"ח ניסן היו טמאים בערב פסח, הלא פרשת טהרת לוים הי' בר"ח ניסן כגיטין (ס'.) וברש"י, ובספרי נשא בר"ח הוקם המשכן, בשני נשרפה הפרה, בג' הוזו וגילחו, והם הי' לוים הרי כבר נטהרו עש"ה, ובחוברת ד' סי' א', ובחוב' ה' סי' מ"ד, וחוב' ו' סי' ל' ול"ב ומגודל אריכות לא העתקתי קחהו משם

שם) ברמב"ן בפנים מתו שהטילו בהם חנות של ברזל וגררום לחוץ, עי' בקו"ד חוב' ה' סי' כ"ט מביא קו' מעירובין (ק"ד:) רי"א בצבת של עץ שלא לרבות הטומאה, וסתם ספרא, ר"י אליבא דר"ע (סנהדרין פ"ו.), א"כ למה אמר בת"כ בחנות של ברזל וכרמב"ן. ואפי' שהי' צריך שהוי למצוה של עץ, הא ס"ל שהוי טומאה עדיף מאפושי טומאה, ועמל"מ פ"ג הכ"א מביאת מקדש, וי"ל דוקא היכי דאפשר להוציא בידו או בבגדו א"צ להשהות טומאה להדר אחר פשוטי כלי עץ דסו"ס יוטמא הוא ובגדיו, אבל היכי דמוכרח להוציא בכלי כגון כאן של"ה אפשר לכנוס לפנים הכל מודים דיש להדר אחר פשוטי כלי עץ, שלא לרבות הטומאה כטומאת הכלי וע"ש בסי' ל"ג

ובשפת אמת בליקוטים בת"כ מכאן אמרו אין מטמאין למתים ונתחבטו המפו' בכוונתו, ול"נ דהפי' כדמסיק אח"כ דהי"ל דין הרוגי ב"ד ע"ש, ממילא אין אבלות על הקרובים ושוב אין מטמאין להם כשהם כהנים עכ"ל (אבל אנינות נוהג