פרדס יוסף ויקרא קכא

בצרכי צבור מבטל מלימוד, ותנאים הרבה התענו והתפללו שלא יוטל עליהם עול צרכי צבור שלא יבטלו מלימודם, וכשרצו להיות מנהיגים שוב לא הי' להם תירץ על שלא נשאו נשים לכן נענשו, ועי' בס' דברי גאונים, ובפרד"י וארא (דף מ"ה:) מענין פרנס ות"ח, וע"ע בתוספתא ברכות פ"ו ה"ד שהי' עוסקין בצרכי צבור וכו' עש"ה

ובת"כ אי' עוד י"א מסיני נטלו את שלהם שהי' משה ואהרן מהלכין וכו' וקשה ההמשך, ובס' המדרש והמעשה הק' ג"כ מבן עזאי שלא נשא אשה, וי"ל דבאמת ל"ה הדין לבטל מ"ע דפ"ו בשביל תורה, כדין כל מ"ע עוברת שאינה נדחית בשביל מ"ע כרמ"א או"ח תרפ"ז ס"ב, אלא שכ' המרדכי הובא בב"ש אה"ע סי' א' סק"ז הטעם שאין כופין על מ"ע זו בזה"ז, עפמ"ש בב"ב (ס':) מיום שפשטה המלכות בדין שנגזר על עצמינו שלא לישא נשים, אלא שאין גוזרין אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה, וא"כ עכ"פ אין להוסיף עוד על מ"ע זו עכ"ד, ובן עזאי הי' יכול לעמוד באותה גזירה בהיות נפשו חשקה בתורה, הותר לו אף לכתחילה, והוא חי אחר החורבן ושייך בדין שנגזר וכו', אך בנו"א ודאי שלא גרעה מצוה זו מכל המצות

ועל נו"א יש לתרץ להם, דלמדו ממשה דפירש משעה שנתייחד הדבור אליו, וידעו נו"א שלא לעולם יחיו משה ואהרן ואין בישראל לשרת בקודש רק א' מהם, ונכון שלא לישא פן ימות משה פתאום שיהי' נכונים בכל שעה, אך בתוס' יומא (ב':) ד"ה והכא, ויבמות (כ"ו:) ד"ה למיתה כתבו אף למאן דחייש למיתה דזמן מיעוט, רק למיתה דחד, ולתרי ל"ח, ויפלא אף דימות משה יהי' אהרן קיים ויטול אהרן הגדולה ולא הם, ושוב ק' למה לא נשאו, אך בגיטין (כ"ז.) אף דל"ח למיתה מ"מ בזקן שהגיע לגבורות חיישינן, ומשה ואהרן חיו יותר מפ' שנה חיישי' למיתה אף בב', ומדוקדק במד' מפ"מ מתו נו"א שלא נשאו נשים, ושלא יקשה למה בטלו פ"ו מסיים ועוד שהי' מהלכין כו' מתי ימותו וכו' וננהיג הדור, ועלינו להתקדש ולהיות נכונים, ולא ח"ו כמחכים על מיתות מו"א, וז"פ מסיני נטלו, ר"ל מפרשה דסיני דמשה פירש מאשתו, אך יק' למה נענשו אם למדו ממשה, וצ"ל דהיא הנותנת אף שגדול בתורה ומדרגה, שיאמר שבעצמו לא חסר לו מאומה אלא שחבירו מעכב, ממנה פנה וממנה יתד לכל קנאת איש מרעהו שמצד עצמו ראוי לגדולה לולי חבירו שקדם וזכה, וע"כ יתהפך העולם לשדה קרב להדוף חבירו כי עומד לשטן נגדו, ועדיין השטן מרקד בינינו בכל עוז

והגה"ק האבני נזר ז"ל אמר אהא דבן עזאי דפטור מפו"ר דנפשו חשקה בתורה, והוי עוסק במצוה, אבל מי התיר לו איסור דשפכ"ד, הכי עוסק במצוה מותר לשפוך דם, ותי' דטעם דשופך דם הוא כעין גמ' ב"ק (מ"ח.) כיון דאית לי' למליי' ולא מליי' כמאן דכרי' דמי, הרי דמי שמוטל עליו לתקן איזה דבר ולא תיקנו הוי כאלו בעצמו עשה הקלקול, וכיון שנצטוה להרבות אנשים בעולם ואין עושה כן הוי כאילו המעיט אנשים והרגם, א"כ זה רק במי שמצווה על פו"ר ועליו מוטל לתקן הרי זה כשופך דמים, אבל בן עזאי דפטור מהמצוה משום דהוי עוסק במצוה ולא מוטל עליו התקון, א"כ ממילא ל"ה כמקלקל וכשופך דמים וז"ב

בשו"ת הרא"ש כלל י"ג סי' כ"א שאלת הא דויק"ר, על ד' דברים מתו נו"א שנכנסו שתויי יין, וק' לך דעדיין לא הוזהרו דכ' בתרי' יין ושכר אל תשת, לק"מ דאין מוקדם ומאוחר בתורה, אטו כל דיני כהנים ועבודה ומומין הפוסלים באדם ובהמה ודין טומאת קדשים לא נאמרו קודם שהתחילו בעבודה, הא בזבחים (ק"א:) שחטאת מלואים מפני טומאה נשרפת, א"ו שנכתבו בפ' אמור ואין מו"מ, וכל פרשיות הצריכות לעבודה נאמרו קודם פ' מלואים אלא שלא נכתבו על הסדר, ואע"פ שאי' במד' למה נסמכה פ' שתויי יין למיתת בני אהרן משל לרופא שנכנס לבקר החולה ואמר אל תאכל שלא תמות כמו שמת פלוני וכו', מדרש בעלמא הוא לדרוש סמוכין, דידוע שכל דברים המבטלין עבודה הוצרכו לידע קודם עבודה - ומה ששאלת הא דאז"ל מעיל הי' חסרים והלא מעיל מבגדי כ"ג בזבחים (ק"ב.) חמש שמחות הי' אלישבע יתירה על בנות ישראל ואבל א', יבמה מלך, ואשה כ"ג, בנה סגן, בן בנה משיח מלחמה, אחי' נשיא, ואבלה על שני בניה, וסגן הוא הממונה לשמש תחת כ"ג כשאירע לו טומאה, ולענין טומאה סגן עדיף דתני' למה תיקנו סגן לכ"ג שאם אירע לו קרי נכנס ומשמש תחתיו, ובהוריות (י"ב.) דסגן משמש בח' בגדים, וקרי' לי' התם משוח שעבר, ואם בנפשך לומר דמשמע דוקא היכי דאירע פסול בכ"ג ונכנס לשמש תחתיו משום דמעלין בקודש ולא מורידין, וגם תינח נדב שהי' סגן, אביהו למה, י"ל טעמא אחרינא כיון שהקטירו קטרת אשר לא צוה השם ולא מצינו קטרת לפני ולפנים אלא כ"ג, ולפי טעותם עברו