פרדס יוסף ויקרא יא

ללמוד וללמד לשמור ולקיים, או פרד"ס פשט רמז דרוש סוד

שם) לאמור ביומא ד': מנין לאומר דבר לחבירו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך אמור שנ' לאמור ועי' במהרש"א, ובסמ"ג לאווין ט' כתב דעובר בלאו, ולאמור "לא - אמור" וכמו שדרשו כה"ג בפסחים מ"ב. ותמורה ז': ובס' תורה תמימה כ' דעובר בלאו אסמכתא הוא, וכמו השח שיחות חולין עובר בל"ת ודברת בם, ביומא י"ט:, וסנהד' ק"י. המחזיק במחלוקת עובר בלאו ולא יהי' כקרח ועדתו, ועי' ס' המצות שורש ח' בזה והוצרך כפל לאמור ודבר, דבאחת מהם הי' רק רשות והכפל מורה שחוב לומר להם, כמ"ש באור החיים תרומה (כ"ה ב') תשא (ל"א י"ג) ושלח (י"ג א')

ועוד שם ביומא, למה הקדים קריאה לדיבור, למדה ד"א שלא יאמר לחבירו אא"כ קוראהו, והפשט שלא יתחיל לדבר פתאום, וכמ"ש בנדה ט"ז: שלא יכנוס לחבירו פתאום, ובמס' ד"א פ"ה, וע' בשפתי צדיק אות ב'. והכתב והקבלה, והמלבי"ם בהתורה והמצוה הביא דיש כמה הבדלים בין דיבור לאמירה, האמירה אינה מבלי סמיכה אל אחר, ר"ל בכ"מ שבא פעל אחר, פי' תמיד מה שאמר ולמי אמר, והדיבור יהי' גם מבלי סמיכה אל אחר, ולכן פי' חז"ל מלת לאמור לזולתו, ויש עוד חילוקים, ויש הבדל בין דיבר "אתו" ובין "עמו" שדיבר אתו אחד מתחיל והוא העיקר, ודיבר עמו המדובר משיב ומנצח כמ"ש במדרש על בדברי עמך (יתרו י"ט ט'), ובחילוק אמירה ודיבור עמ"ש בפרד"י תולדות דף קצ"ג. ויתרו קמ"ו: ובענין אמירה רכה ודיבור קשה ע"ש חדשות

ובמד"ר כאן סופ"א, מכאן כל ת"ח שאין בו דעה נבלה טובה ממנו שהרי משה לא נכנס עד שקראו ה' וכו' ותמוה, והפשט איתא דנבלה מותרת בהנאה, ומת"ח כזה לא נוכל להנות - ובשנת תקמ"ו מלכות אוסטריא הסגירה החדרים ופתחה שולען, והמשכיל נפתלי הירץ וויזל הוציא קריאה בשם דברי שלום ואמת שצריכין ללמוד שפות והשכלה, והביא ראיה ממדרש זה, והגאונים במרירות לא הסכימו לזה, ובתוכם הנודע ביהודא ז"ל. וכתבו פשט דעת הוא יראת שמים, ות"ח שאין בו יר"ש, נבלה טובה ממנו, שנבלה אנשים מרחיקין ממנה ומריחה, אבל ת"ח בלי יר"ש, ואנשים מקריבים עצמם אליו ולומדים ממנו דיעות נכזבות - והשר ר' משה מאנטיפיורי ע"ה שאל להחי' הרי"מ ז"ל על שלא יתנו יהודים ללמוד בניהם שפות זרות, הלא סנהדרין היו יודעים ע' לשונות, וגם ע"י שמרדכי הבין לשון של בגתן ותרש מזה בא הישועה לישראל, (מגילה י"ג), וענה אדרבה משם ראי' להיפך, כי אם היו יהודים מבינים בלשונות אחרות, אז היו בגתן ותרש נזהרים מלדבר לפני מרדכי שלא יספר למלך, ומוכח שיהודים אין מבינים בלשון זר, ולא שמרו עצמם מפני מרדכי, ושאל השר, אבל לפחות צריך אחד להיות בקי בלשון זר, והשיב לו די לנו במעלתו שבקי בשפות אחרות – ולפנים בישראל כשעמדו לבחור רב ומורה בדקו אחר מדות חסידות של הרב וידיעותי' בתורה, אז הי' הסיסמא "נעשה ונשמע", אחרי כן כשנתדלדל הדור ולא היו תלמידי חכמים מצויים הרבה, התחילו לבחון כשרון הרב בתור דרשן ונואם, ונשמע קולו בבואו אל הקודש (תצוה כ"ח ל"ה), עתה ! ידיעת התורה לא תקדים למשרת הרבנות, גם הכשרון לדרוש לפני העם לא יספיק, כי אם מי שיודע להטיף גם בשפות זרות ונשמע פתגם המלך (אסתר א' כ'), ובאמת הרב הדומה למלאך ה' צבאות שאינו מכיר לשונות וחכמות אחרות רק שפתינו, ושבעים לשון הם השבעים פנים אשר לתורה, מזה אנחנו תורה מבקשים מפיהו, ועמ"ש בפרד"י תצוה רצ"ד:

ובס' אהל יעקב פ' שמיני כ' דע כמו שהמעלות חלוקות אצל בעליהן, יש בעל מעלה שנודע רק בין שכניו לא יותר, ואם תגדל מעלתו כן יגדל שמו עד שיהי' נודע גם בחוצות, ואם יוסיף במעלותיו עוד יותר יעשה לו שם בין הגדולים הנודעים גם בארץ מרחקים, כן משפט החסרונות, יש אשר חסרונו נודע רק לשכניו, ומי שיש לו חסרון גדול יהי' נודע גם בקהל רב, אבל לפעמים יזדמן שישתתף בעל מעלה גדולה ויתהלך בעולם, על בעל חסרון אשר אין חסרונו גדול כל כך ועכ"ז יתפרסם גנותו בעולם מסבת השתתפות עם בעל המעלה הגדולה, כמו אשה רעה נודעת רק בין השכנים, אבל בחוצות אין מדברים ממנה, אמנם בהזדמן אל האשה הרעה שתהי' משותפת אל בעל מעלה מופלגת, היינו שיש לה בעל ת"ח גדול ושמעו הולך בכל המדינות, אז גם האשה הזאת תהי' נודעת על פני כל הארץ, וזה מסבת בעלה כי הוא מפורסם גדול ומדברים ממנו ומספרים בשבחו, ומתוך שבחו יבואו לידי גנותו לאמור: אבל יש לו אשה רעה מאד, אשר לולא חשיבות בעלה מי הי' מדבר ממנה, כן אם יזדמן איזה מקרה לאדם הדיוט מי ידבר ממנו, משא"כ ת"ח שאין בו דיעה, אם יעשה רעה קטנה, יתפרסם לרבים, כי כולם מדברים ממעלותי', וזה יענה לעומתו: הלא על כל זה שוטה גדול הוא, לכן המליצו חז"ל שנבלה טובה ממנו, כי הנבלה אינה מסרחת רק במקומה, ות"ח ע"י תורתו הנודעת למרחקים, ובזכור מעלתו ידברו גם גנותו למרחקים

ובס' ביאור ומדרש תורה להה"צ ר' בענדיט ז"ל