פרדס יוסף ויקרא קיז

ואי נ"כ אינה מעכבת יעלה לדוכן בלי נ"כ, וי"ל דעכ"פ ראוי לנ"כ בעינן, וכתוס' יבמות (ק"ד:) אף שחליצה בלי קריאה כשרה מ"מ אלם ואלמת פסולה שכל הראוי לבילה כו', וג"כ בכהן שהרג שאינו ראוי לנ"כ מעכבת, ועי' הפלאה שם בשם ס' חרדים שיש מ"ע על הישראל שיתברך, וכיון שהוא זר אינו מתברך, וז"ש ר"י שא"י מה איסור יש, ועשו"ת בית אפרים בזה

וראיתי בשם אדמו"ר מגור שליט"א הא דכה תברכו את בנ"י, ולא נכתב בשום מקום בתורה ציווי לברך את בנ"י, לפי שטבע של כהנים שמדתם חסד שירצו בעצמם לברך בנ"י ולא הוצרך לצוות אותם על זה, ורק הוצרך לומר להם מה שיברכו "כה תברכו"

שם) וירד בתיב"ע בחדוא, וכ"ה בת"כ בשמחה, ובשבת (ל':) אין שכינה שורה אלא מתוך שמחה, וכ"ה בירושלמי סוכה (ה'.) וגם שורה בנ"כ וצ"ל בשמחה באו"ח סי' קכ"ח סמ"ד ברמ"א שכהן פנוי לא ישא כפיו ששרוי בלא שמחה, ומטעם זה רק ביו"ט ששרוים בשמחה, וע"ע פרד"י פקודי (שע"ט:)

כג) ויבא וברש"י עמ"ש בפרד"י יתרו (קפ"ו.)

שם) רש"י ללמדו על מעשה הקטרת, והק' בטור עה"ת דקטרת קודמת לאברים, וכבר הקריבו כל הקרבנות ומה מקום עתה לקטרת ותי' שהמתינו עם הקטרת עד שיבא אש משמים, ובשפ"א בליקוטים כ' בכוונתו שכל האברים הניחו על המזבח וידעו שיבא אח"כ אש משמים, אבל כשיקחו אש מן המזבח לקטרת א"כ כשיבא אח"כ אש משמים לא יהי' לקטרת חלק מאותו אש לכן המתינו עם הקטרת

שם) רבינו בחיי תפלות כ"ג ביו"כ הי' צריך שתהי' בשעה שהקטרת קריבה ע"ש בטעמו, ובתפלת אתה כוננת ומתפלל בהיכל תפלה קצרה סמוך לפרכת, והטעם לרב"ח היתה התפלה סמוך לפרכת תיכף ביציאתו מקה"ק כדי שתהי' בשעת הקטרת קטרת, אך בפיוט אמיץ כח לא נזכר זה

שם) רש"י ויהי נועם יה"ר שתשרה כו' ובפקודי (ל"ט מ"ג) פרש"י יה"ר כו' ויהי נועם, וצ"ב מדוע כאן אמר תחלה ויהי נועם ושם בהיפך, וע"ש בפרד"י (דף ש"פ.), וראיתי דלהוציא לפועל בנין גדול או להקים מוסד צבור קודש צריך לב' תנאים לאחדות מלמטה, ולסייעתא דשמיא מלעילא, "ויהי נועם" הקדמה לשיר של פגעים הבא אחריו יושב בסתר כו', והוא תפלה על הכרתות הקליפות והסרת הפגעים המונעים ומפריעים את השלום ואחדות, ותפלת יה"ר תפלה על הס"ד מלעילא, וענין ברכה יש ב' מובנים, תפלה ושבח, ותפלה ובקשה, וא"ש בפקודי דכל המלאכה כבר נגמרה, והי' ברכת תהלה ושבח, והקדים "יה"ר" על הס"ד מלעילא, ואח"כ "ויהי נועם" אבל כאן דברכתו ראה מתוך תלונות פנימיות, שכבר עברו ז"י ועדיין לא שרתה שכינה, כמ"ש רש"י וליצני הדור אמרו אפשר שהשכינה שורה ע"י בן עמרם (מד"ר פקודי פנ"ב), לפ"ז ברכת משה נשאה אופי של תפלה ובקשה להשקיט סערת הרוחות, ולהשליט שלום ואחדות במחנה הקדים ויהי נועם, שיהי' נעימת ושביעת רצון במחנה ואח"כ יה"ר על השראות שכינה

שם) רש"י כל ז"י הי' פרקו, ובפנים יפות (ט' א') הק' האיך עשה בשבת דאין בהמ"ק דוחה שבת, ואפשר שעשו ע"י ב' ושנים שעשאו פטורים מאיסור דאו', א"נ ע"י שינוי כשבת (מ"ג:), ונ' דקושייתו רק על פריקה אבל לא על הקמתו דהי' מאליו כרש"י פקודי (ל"ט ל"ג) וע"ש בפרד"י

וראיתי בס' חמדת אפרים או"ח סי' מ"ט, שהק' לרש"י ביצה (כ"ז:) דחלה טמאה אסור להאכיל לבהמות ביו"ט דאחשבי' למלאכה, וה"נ ה' צוה למשה שיקום משכן אע"ג דלא עשה הוא כל הקמה נימא דרחמנא אחשבי' למלאכה, וי"ל דוקא בעושה פעולה בידים שהאכיל לבהמה נחשב למלאכה אבל משה עסק רק בידיו ונזקף וקם מאליו בלי שום סיוע ממנו לא חשוב מעשה ובאמת יש לעיין מ"ש רש"י מחמת כובד ל"ה יכול להקימן הא אפשר ע"י הרבה אנשים להקימו, וי"ל דעיקר פטור של ב' שעשאו דלאו אורחא בהכי ברש"י שבת (צ"ב.) ד"ה ור"י, ובמשכן שהי' מצוה בהקמתו, ובב' דהוי שלא כדרכו לא חשוב הקמה, וע' לקמן (ט' א')

ובעיקר קו' הפני"פ י"ל כמו דהקטר חלבים דוחין שבת דחביבה מצוה בשעתה וכבר דחתה השחיטה שבת במנחות (ע"ב.), ה"נ בכל ז"י, דאחר הקמת משכן דחו שחיטת קרבנות ובישל הבשר את השבת, ואפי' מה שהי' נותר שלא יכלו לאכול הי' המצוה שיבשלו הכל כמ"ש בפני"פ צו (ח' ל"א), לכן הי' מותר. לפרוק בשבת משום חיבוב מצוה - ועי' כל"ח תזריע אות ג' שהק' למ"ל הקרא תמלח אפי' בשבת יהי' מותר משום חביבה מצוה בשעתה וכבר דחתה שחיטה שבת