פרדס יוסף ויקרא קטז

ויעשה כמשפט, דעולה שלו לא עשה כמשפט דהרי שינה והקדים אימורי חטאת לאימורי עולה, אבל בעולה זו כבר עשאה כמשפט, ועשו"ת שב יעקב סי' ב'

ז) בעה"ת הק' למה בצואה שלמי צבור קודמין למנחה ובמעשה מנחה קודמת, ובס' מקרא מפורש כ' שבאמת תמוה למה מנחה קודמת דהרי אפי' עוף קודם למנחה דהוא מין דמים מכש"כ בהמה, ואולי דשלמים באו בשביל המנחה והי' דינם בעומר וב' לחם דקודמים לשלמים, בשביל דבאו בשביל עצמם והקרבנות באו בשבילם וצ"ע, ועי' בשפת אמת בליקוטים תמה ג"כ בזה עש"ה, ועי' בפנים יפות

וברש"י כאן מלבד עולת הבקר כ' כל אלה עשה אחר עולת התמיד וצ"ב ועי' רא"ם, ובס' זכותא דאברהם אי' דבפקודי (מ' כ"ט) פרש"י דביום ח' למלואים הקריב משה כל הקרבנות צבור חוץ מאותן שנצטוה אהרן, וא"כ ק' דכ' מלבד עולת הבקר דמשמע דגם עולות הבקר הקריב אהרן ובאמת הקריב משה, ולכך פרש"י דאין הכוונה דאהרן הקריבו רק שאהרן הקריב אחר שקרב עולת התמיד שהקריב משה וז"ב ועי' רא"ם שהק' על רש"י לקמן דמשה נכנס עם אהרן ללמדו עבודת קטרת, ומדוע לא למדו כל ז"י מלואים, וכ' ר' ישעי' שמשה לא הקטיר כלל כל ז"י, רק שביום הח' הקריב אהרן ונכנס משה ללמדו, והרא"ם השיג עליו דמדוע הקריב משה כל הקרבנות ולא קטרת, וי"ל דבאמת כל ז"י לא הקריב כלל משה ק"צ רק הקרבנות של המלואים, רק שביום ח' שהוא יום הקמת המשכן שלא פרקו עוד והוא ר"ח ניסן, התחילו להקריב ק"צ והקריב משה כמ"ש בסוף פקודי, וראי' משבת (פ"ז.) ראשון לעבודה פי' לסדר עבודה צבור תמידין ושאר קרבנות של תרומת הלשכה, (ועדיין צ"ע מחגיגה (ו':) רע"א קרבה ושוב לא פסקה וכו') הרי מוכח דרק ביום ח' ר"ח ניסן התחילו להקריב ק"צ ולא קודם, רק הקרבנות של מלואים לבד הקריב משה בז"י

רק מ"ש ר' ישעי' שביום ח' הקריב אהרן הקטרת תמוה דבסוף פקודי אי' דמשה הקטיר בר"ח ניסן ואפשר ט"ס בדבריו ומה דפליגו בעירובין (ס"ג.) מה הי' חטא בני אהרן צ"ב אמאי לא נימא כיון דהמצוה הי' שמשה יקטיר בח' והם כזרים לגבי', וצ"ל דבאמת קטרת של יום הקטיר משה רק מה שהקטירו בני אהרן הי' קטרת נחשון דאינו מק"צ רק הוראות שעה, ועל מזבח החיצון כפרש"י נשא (ז' י"ט), וניחא שהקריבו שניהם הקטרת, ובאמת קטרת אינו נקטר רק בכהן א', רק בזה הקטרת הי' מהוראות שעה ועל מזבח החיצון, ולפ"ז צ"ל דמיתתן הי' אצל מזבח החיצון וגס הוא נקרא לפני ה', דגם חצר המשכן קרוי לפני ה', ועתו"ס עירובין (ס"ג.) דל"ה הקטרת של מזבח הפנימי משום דל"ה יורד מן השמים, וצ"ע דפשיטות מוכח מראיות הנ"ל וצ"ע, וע"ע במשל"מ פ"ז ה"א מתמידין מה שנשאר בצ"ע ברש"י הנ"ל

כב) את ידו ויברכם, כ' ידו וקרי ידיו באמת הרים ב' ידיו ורק כשלקחם יחד נראו כמו יד אחת, מכאן רמז מ"ש המקובלים הגם שצריכין להרים ב' ידיהם, אעפ"כ צריך ידו הימנית להיות גבוה מעט מידו השמאלית, בהגה"מ הובא בבית יוסף או"ח סי' קכ"ח, וע"ש בש"ע סעיף י"ב, וזהר נשא (דף קמ"ה.), ובתיב"ע אחרי (ט"ז כ"א) שתי ידו, כ' שתי וכ' ידו, וסמיך ית תרתין ידיו בסטרא חדא ימיני' לשמאלי עכ"ל, וסטרא ענינו דבק חזק כמו בנדה (נ"ו:) בסטרא נמי בדיק דהכוונה במקום דבק ע"ש כרש"י

שם) ויברכם רש"י ברכת כהנים, והוא ג"כ בירושלמי תענית פ"ד ה"א, ורמב"ן כ' שאינה ב"כ רק כברכת שלמה וערא"ם ומ"ש בדבריהם במשל"מ פי"ד הי"ז מנשיאת כפים, ובסוטה (ל"ח) מכאן שב"כ שהוא בנשיאת כפים, עבה"ג מיימיני פי"ד ה"ג מתפלה, ועי' נובי"ק או"ח סי' ה' אם ידיו מרתתות ואינו יכול לישא כפיו אם יברך רק ברכת כהנים ע"ש, ובשו"ת, שבות יעקב ח"ב סי' א' כ' דנ"כ אינה מעכבת, ובנ"ב שם כ' דמעכבת ובלא ב"כ אין לברך, ובמשנת חכמים ה' תפלה כ' דמ"ש בכתובות (כ"ד:) שזר הנושא כפיו עובר בעשה כה תברכו ולא זר, דוקא כשעולה לדוכן בנ"כ אבל לעולת לדוכן בלא נ"כ אין איסור לזר, ותי' בזה קו' המג"א וט"ז בסעיף א' על תוס' שבת (קי"ח:) שלא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן, ובכתובות שם אי' דעובר בעשה, וחילק בין העולה לדוכן, בנ"כ עובר בעשה בין עולה לדוכן בלא נ"כ, שזה מצד דוכן ליכא איסורא ורק מברכה לבטלה ועמ"ש בפ' אמור (כ"א ח')

ובס' מנחת קנאות על סוטה העיר לשבו"י מתוס' יבמות (ז'.) ד"ה שנאמר מה שכהן שהרג נפש לא ישא כפיו דאין קטיגר נעשה סניגר,