פרדס יוסף ויקרא קיד

גילוי השכינה כמ"ש בהגדה ומורא גדול זה גילוי שכינה, גם בנדרים (כ'.) כל המתבייש לא במהרה חוטא, וכשראה משה שאהרן ירא, אמר בודאי אינה מסיבת חטא כיון שמתבייש וא"כ אינו חוטא, ורק ממורא של גילוי שכינה, אמר למה אתה בוש אדרבה מחמת זה נבחרת

עוד אי' דבברכות (י"ב:) כל עושה עבירה ומתבייש בה מוחלין לו עונותיו, ודוד נתבייש שאמר (תהל' מ"ד ט"ז) כל היום כלימתי נגדי, (וס"ט כ') אתה ידעת חרפתי ובשתי וגו', לכן א"ל נתן הנביא גם ה' העביר חטאתך וגו' (ש"ב י"ב י"ג), וז"ש חנני ה' כי רב שבענו בוז (תהלים קכ"ג ג'), וכן אין תוקעין בשופר של פרה שלא נזכיר חטא אבותינו בעגל, אבל אהרן ודורו שעשו העגל צוה ה' ליקח עגל שיתביישו, ועי"ז ימחל להם חטאם ועיקר תיקון אהרן הי' ע"י שהי' בוש ממעשה עגל

שם) ועשה את חטאתך ואת עלתך, עי' שם אפרים, דע"פ דין חטאת קודם לעולה רק בע"ז עולה קודם, והטעם בכל עבירות שמחשבה אינה מצרפת למעשה, צריך חטאת על עיקר עבירה על המעשה, ואח"כ עולה למתנה, אחר שנתכפר החטא, אבל בע"ז דמחשבה מצרפת למעשה, צריך עולה מקודם לכפר על מחשבה שהיא קודם לעולה למעשה, וקרבנות של אהרן עכשיו הי' על חטא עגל שהיא ע"ז, לכאורה הי' צ"ל עולה קודם כמו כל ע"ז, ואמרה התורה להביא קודם חטאת ואחר כך עולה, שאהרן לא חטא במחשבה רק במעשה והי' ככל עבירות שמביאין על מעשה, ואח"כ עולה במתנה

שם) וכפר, בנ"י הי' סבה של חטא אהרן שכפו אותו לעשות עגל, ובשבת (קמ"ט:) כל מי שחבירו נענש על ידו אין מכניסין אותו למחיצתו של הקב"ה, נמצא דבחטא אהרן הי' לבנ"י חלק חוץ מה שחטא בעצמו, ממילא כפרת אהרן הי' ג"כ כפרת כל ישראל, על חלקם בעבירות אהרן, וז"ש וכפר בעדך ובעד העם, קרבנותיך לא רק מכפרין עליך רק גם על בנ"י שגרמו לחטא, עי' בס' משך חכמה

שם) ועשו את קרבן העם, רש"י שעיר עזים ועגל וכבש כמו שנאמר עגל בן שנה ומכאן למד, וק' למה נטר עד הכא והול"ל בפסוק ג' ועגל וגו', ובשם אפרים כ' שאחר שהשלים לפרש ענין ציווי לאהרן ולבני ישראל לפי פשטות ביאור הפסוקים, חזר לכתוב מה שכתב חז"ל לענין הדין, עיין שם באריכות

ובהגדת מעשה נסים בשם אביו ז"ל הק' עוד למ"ל לחשוב הקרבנות הא מפורשין הן, וי"ל דבר"ה (ד"י.) עגל בן שנה בן בקר בן שתים פר בן ג', ופרש"י בן בקר שמיני למלואים וכ"כ בת"כ, לפ"ז ק' למה הלימוד דעגל בן שנה בלא"ה מוכח דתיכף שנכנס יום בשנה הב' נקרא בן שתים והוא בן בקר, וכשנכנס לג' נקרא פר, ועכצ"ל דלא הי' למדים סתום מן המפורש, והיינו אומרים דמה כאן עגל בן בקר אף כ"מ שנ' עגל בן בקר והוצרך לומר עגל בן שנה, וא"כ ל"ה יכול רש"י לציין זה לעיל, דהי' ק' דמנ"ל ללמוד מקרא דעגל בן שנה, נלמד מקרא דעגל בן בקר, לכן מציין רש"י כאן בקרא דקרבן העם, וחשוב קרבנות אהרן ועם, דאי' בילקוט כאן רמז תקפ"א מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן וכו' יבא העגל ויכפר על מעשה עגל, ואי' עוד שם דעם נתכפרו בעגל של אהרן, וא"כ העגל שהביאו העם הי' לדורן, והא דלא נתכפרו בעגל שלהם עכצ"ל דס"ל מה שהוא לכפרה של חטאת צ"ל בן בקר ב' שנים ול"ה יכולין להתכפר בשלהן שהי' בן שנה, מוכח דדוקא בחטאת הקפידה תורה בן בקר, ולא מצינן למילף בכ"מ דליכא לדורות שום חטאת עגל, דחטאת יחיד הוא כשבה ושעירה ונשיא שעיר, ומשיח ב"ד פר ושעיר, ובע"ז כולן שווין לשעירה וכיון דעגל של עולה הי' בכאן בן שנה, שפיר למדין לכל עולה שעגל בן שנה, ואין ללמוד לחטאת למקומות אחרים, דגזירת הכתוב בחטאת להיות משונה מדין עולה כדמוכח מכאן

ח) ויקרב וגו' עי' אוה"ח ואמרי שפר, עפמ"ש המפו' דצריך לחשוב כאלו הקריב עצמו, ולפמש"ל שהי' השטן מראה לפני' דמות עגל וירא שלא יהי' ראוי לעבודה, וגם זה הי' מעשה שטן אם איש רוצה לעשות תשובה מראה לפני', כי חטא הרבה ולא יהי' תשובה מועיל, ולמה יצער עצמו בתשובה בחנם, לז"א משה קרב אל המזבח ואל תירא, ויתהפך לזכיות כי ישחט העגל, וכן נלמד לדורות שלא יבוש ולא ירא ממלעיגים, כמ"ש באו"ח ברמ"א ר"ס א':