פרדס יוסף ויקרא קו

ומגילה (ו':) דמשו"ה כ' ארץ זבת חלב ודבש ולא ארץ חלב ודבש להגיד שכחו של א"י שהחלב זב מן העזים ודבש מתמרים עד שנתערבו ונעשו כנחל, לפ"ז א"ש דאי אמרת דחלב אסור למה כ' זבת להגיד שנתערבו הא אין זה שבח, שמתוך שבחו בא לידי גנותו שע"י שמתערב עם הדבש נאסר הדבש כיון דחלב אסור, דלח בלח נאסר אפי' מה"ת כשליכא רוב, ואם הי' הדבש לחוד הי' מותר ועכשיו נאסר מהחלב, זה כוונת חז"ל דאי' לא דשרי משתבח לן קרא במידי דלא חזי, היאך משתבח בזבת הא אוסר הדבש לאכילה, ורק לסחורה, ולולי שהי' מתערב עם החלב הי' מותר באכילה, ודבר הראוי לאכילה חשוב יותר מדבר הראוי בהנאה, ע"כ דחלב מותר והוי שבח גמור שמתערב עם דבש, וע"ע תי"ט שביעית פ"ז מ"ג ובמפורשי משניות שם בזה ולהלן בשמיני (י"א י"א)

לב) רש"י סובך, בחולין (קל"ד:) פרש"י פרק שבין הקולית ועצם אמצעי ולכן עצם אמצעי בלבד שבו צומת הגידין, וזה דעת ר' יהושע והתי"ט חולין פ"י מ"ד כ' שרבינו מפרש כר"י ושבקו' לת"ק, ועי' סמ"ג מ"ע קפ"ג

לד) ואתן אותם לאהרן ובניו לחק עולם, בירושלמי פ"ג ה"ו מיבמות מתנות כהונה לעולם אינם חוזרין וכמו מתנה, ועשו"ת נובי"ת או"ח סי' פ"ז, וכלי חמדה בקונ' מיד ולדורות דקנ"ג ע"ג ומהאריכות לא העתקתי

לח) אשר צוה וגו' ביום צויתי להקריב, עי' ס' תוספת ברכה דבירמי' (ז' כ"ב) ולא צויתים ביום הוציאו אותם מאמ"צ ע"ד עולה וזבח, וק' שכאן מפורש שבסיני נצטוו על קרבנות, כי מ"ת בסיני הי' בשנה השנית לצאתם מאמ"צ כמ"ש ביתרו (י"ט א'), ובירמי' מפורש שלא צוה על קרבנות, וצ"ל דקרבנות ענין תנאי וכפרה על חטא כמ"ש נפש כי תחטא וכפר עליו ועוד, והוי מצוה תנאית כמו שליח הקן כי יקרא קן צפור וגו', מעקה, כי תבנה ועשית מעקה, אבל אם לא יבנה אין המצוה, וכן עזוב תעזוב הקם תקום רק אם באו לידך, וכן ענין קרבנות אם יחטאו וטוב שלא יחטאו, וכמ"ש הגר"א או"ח סי' ח' שאין מברכין על השבת גזילה שהוא מהב"ע שלא צונו לגזול כדי להשיב, וכן לא צונו לחטוא כדי להביא קרבן, ובירמי' כיון לומר שלא צוה על קרבן בלא סבת חטא, ואומר אם תשמיעני בקולי לא תצטרכו לקרבנות, ובש"א (ט"ו כ"ב) הנה שמוע בקול ה' מזבח טוב, ומשלי כ"א ג') עושה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח, ובשבת (ל'.) עה"פ תהלים (פ"ד י"א) טוב יום בחצרך מאלף תודות

שם) בהר סיני וגו' במדבר סיני, ובא כפול וכן מסגנון הלשון בראשית (ב' י"ז) ומעץ הדעת טו"ר ל"ת ממנו, ממנו מיותר - מקץ (מא ל"ב) ועל השנות החלום פעמים, השנות ופעמים חד הוא שמות (ב' ו') ותראהו את הילד וכו' כפול האזינו (ל"ב מ"ט) אני נותן לבנ"י וגו' אשר אני נותן יהושע (א' ב') להם לבנ"י, וע"ש בתוספת ברכה

ח. ב) קח את אהרן, ובזבחים (פ"ח:) למה נסמכה פ' קרבנות לבג"כ לומר לך מה קרבנות מכפרים אף בג"כ, פרש"י בפ' צו זאת תורת העולה והדר קח את אהרן ואת הבגדים, ובערכין (ט"ז.) פי' דהכוונה לפ' תצוה וסמיכה לפ' בגדים דלמעלה, ובתורה תמימה כ' בכל מקום דכ' למה נסמכה פרשה זו לזו תפסו מקודם הלשון דכ' מאוחר בתורה, בברכות (י'.) למה נסמכה פ' אבשלום לפ' גוג, תהלים (ב' ג'), ופ' אבשלום כ' לאחר פ' גוג ועוד הרבה, וכאן אם הפי' כרש"י הול"ל למה נסמכה פ' בג"כ לפ' קרבנות ע"ש, וקודמו בדרשות הראנ"ח פ' תצוה ובלק ע"ש ביתר ביאור, ועי' משנת חכמים ה' עכו"ם סי' נ"ט, וס' בית שמואל פ' תצוה, ויפ"ת פרשה י' סי' ו' - וברא"ם כאן עי' הגהות מצפה איתן פסחים (צ"ג) וכלי חמדה חקת דף (צ"ו:) - ובתוה"מ כ' לשון לקיחה בכ"מ לפי ענינו שלרוב יהי' בלי אמצעי ובדברים הנקחים ביד איש פלוגתא בסוכה (ל"ז.) אם לקיחה ע"י דבר אחר שמי' לקיחה ולקיחה הנאמר אצל בני אדם הוא משיכת לבו ע"י דברים טובים

שם) אוה"ח משה מלך הי' ואין כבודו מחול וכו' וכ' בס' קטרת סמים דק' הא פ' מלואים כ' כבר, ועתה זרזו בשעת בשעת מעשה כמו שפרש"י שם, ולמה למשה לומר שנית זה הדבר אשר צוה וגו', וי"ל דרמב"ן כ' והוסיף כאן ואת כל העדה הקהל שידעו שה' בחר באהרן וזרעו, וקיי"ל בקידושין (ע'.) דפרנס אסור בעשיית מלאכה בפני ג' ובחו"מ סי' ח' ס"ד כדי שלא יתגנה בפניהם, וא"ש דבעת ששמעו פ' מלואים חשבו שיעשה משה בצנעה, דלא כ' הקהל את העדה, ועתה כשראו שיעשה בפני קהל ועדה והי' הדבר קשה להם לכן הקדים זה הדבר אשר צוה ה' לעשות בפני קהל ועדה, וכיון שעושה ע"י פקודת ה' הלא כ'