פרדס יוסף ויקרא קא

ספר רפ"ו מפסהמ"ק דכל ענין ממעט באכילת קדשים רק מדרבנן, וא"ש קרא דשופטים דעדיין לא גזרו, וע"ע בשואל ומשיב שתיתאה סוס"י ח' ובדברי שאול יו"ד סי' שפ"ח, ובס' פני חיים ברכות (דף ט':) ובפרד"י תצוה (דף ש'.)

שם) והנותר רש"י וי"ו יתירה ויש כמוה הרבה במקרא, וערמב"ן ופנים יפות, ועמ"ש בזה בפרד"י ויקהל (דף שע"ב:) וציינתי שם הרבה מקומות שנכתב וי"ו מיותר

שה) וממחרית עי' תוה"מ סי' קט"ז דיש הבדל בין ביום אחד (אמור כ"ב כ"ח) ובין ביום ההוא, ביום ההוא היינו היום עם הלילה שלאחריו וביום אחד הוא דוקא היום ולילה שלפני' כמו במעשה בראשית, וכ"מ שנ' ממחרית הוא דוקא היום שלאחרי' ואין הלילה בכלל:

שם) תיב"ע וביום מחרן ומה דמשתייר מיני' יתאכל בפניא ועי' במפרש ותמוה דלא רק לב' ימים ולילה א', ולפי המתרגם יש ב' ימים וב' לילות, ובפסחים (ג'.) ומנחות (נ"ו:) שלאור שלישי לא נאכל ולא נשרף, ושריפתו מעלות השחר ביום ג' משום דאין שורפין קדשים בלילה, וכ"פ הר"מ פ"י ה"י ממעה"ק ופי"ט ה"ד מפסהמ"ק, וראיתי בס' אהבת יהונתן שתי' דערב יתורגם רמשא ופניא פנות ערב (בראשית כ"ד ס"ג, ודברים כ"ג י"ב) והוא אחר חצות יום ובין ערבים שאז השמש יבא ויפנה והערב פונה לבא, וכמ"ש הראב"ע שם, ובל' ת"א (בראשית מ"ט כ"ז), וע"ע שבת (ל"ג:) פניא דמעלא שבתא כו' ורהיט בין השמשות, הרי שפניא קודם ביה"ש, וזה פי' תיב"ע שאם ל"ה ביכולתו לאכול ביום יאכל בפניא בין ערבים שלא יבא לידי נותר בתחלת ליל שלישי

שם) והנותר בת"כ ממחרית יכול מצוה ת"ל והנותר, ור"ל שאין מצוה להותיר לכתחלה למחר, ו' מן והנותר כו' "אם" שאז רשאין לאכול למחרית "אם נותר" אבל לכתחלה אסור להותיר, עי' שמות (ג' י"ג) ואמרו לי מה שמו אם יאמרו לי, ושם י"ט ולא ביד חזקה, אם לא ביד חזקה, ובהעלותך (י"ב י"ד) ואביה ירק, אם אביה ירק - ש"א (ט"ז ב') ושמע שאיל, ואם ישמע שאול - מלאכי (א' א') ואמרתם, ואם תאמרו משלי (כ"א ה') וזר, אם הוא זר ורות (ב' ט') וצמת, ואם צמת, ועוד פי' בס' תוספת ברכה

יז) נותר. בחינוך מ' קמ"ג שטבע בשר לקלקל בשהיי' נצטוונו לשרפו לבל יקוץ בו ובריחו, וגם מורה שיהי' בבטחון ושלא להצניע למחר, ועתו"ש קידושין (ל"ד.) ד"ה מעקה הא דא"ש קדשים ביו"ט משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה, ונשים דליתניי' בעשה דיו"ט דהוי הז"ג והי' רשאים לשרוף קדשים ביו"ט, וע"ש בפנ"י שהק' דשריפת קדשים נמי הוי מ"ע שהז"ג דאין שורפין קדשים בלילה ופטורות וכ' דשריפת תרומה הוי אפי' בלילה, ועי' שעה"מ ומ"ש שם בהמקנה ובאור חדש אריכות

ועי' נובי"ת או"ח סי' צ"ו שתמה על הגרי"ב שרצה לומר ג"כ כן ששריפת קדשים טמאים אסור בלילה ודחה דבריו שהוא בהיפך ודוקא נותר אינו נשרף רק ביום, אבל שריפת שאר קדשים טמאים שורפין בלילה ומפורש בר"מ פי"ט ה"ה מפסהמ"ק, ובאמת בתו"כ כאן ביום השלישי באש תשרף זה בנין אב לכל הקדשים הנשרפים של"ה נשרפים רק ביום וכ"כ בירושלמי שבת פ"ב ה"א, אבל תרומה טמאה פשוט דשורפין בלילה ועתו"ס שבת (כ"ד:) ד"ה לפי וביצה (כ"ז:) דכל שריפת תרומה טמאה גזרה תרומה אטו קדשים, אבל לענין לילה מנ"ל לאסור, וגזרה שייך רק ליו"ט שאיסור לאו, אבל שריפה בלילה רק לאו הבאה מכלל עשה מנ"ל לגזור, ועמל"מ פ"א הי"ז מיו"ט שכ' המגיה דלא אמרי' מה לי איסור לאו וכו' רק בלאו שיש מלקות וע"ש בהגהות הגר"ב פרענקיל על הנוב"י (וע"ע בפרד"י בא דף פ"ז, בזה ע"ד פלפול, ובבכורי דוד שם הערות מבני נ"י לפרד"י ה"א דף ק"ד:) - ובמנ"ח תמה מה שמפורש בר"מ פ"ז ה"ה ממעה"ק דשריפת כל הנשרפין כשרה בלילה, והכ"מ לא הערה מקורו, ובאמת מפורש בירושלמי סופ"ו דיומא - ובענין איסור נותר אי צריך דוקא להותיר כזית או דעובר אף בכל שהוא נסתפק בשו"ת מוצל אש סי' נ"א, ועמ"ש בזה בשו"ת יד אלעזר סי' ק"ג

יט) פגול אי חשב הכהן מחשבת פסול בשעת זביחה או הקרבה שיאכל לאח"ז או שיקטיר לאחר זמנו בכרת, וכן האוכל מקרבן או מחלק שיש לאדם או למזבח, אבל מדם המתיר הקרבן אינו חייב כרת, וכן קומץ ולבונה ויין ומנחות א"ח כרת דכל שאין לו מתירין חוץ ממנו א"ח משום פגול - ונוהג בכל הקרבנות בעולות שהן כליל, וק"ק הנאכלים לכהנים, וקק"ל הנאכלים לישראלים וקרבן עוף ומנחות, ורק בחישב להקריב או להקטיר כזית, וגם דבר הראוי לאכילה ולהקטרה, והקטרה ואכילה אין מצטרפין לכזית: