פרדס יוסף ויקרא קב

ובמל"מ פי"ג ה"א מפסוהמ"ק הביא מחלוקת ראשונים אי המחשבות שפוסלין בקדשים אי סגי במחשבה לבד או צריך הוצאה בפה, ועמנ"ח מ' קמ"ד אות ז' - ואין לוקה על פגול שאין בו מעשה אלא מחשבה לבד, והק' שם הא הר"מ פוסק דהמקדיש בעל מום לוקה, וכ' בחינוך מ' רפ"ה דבדיבור עביד מעשה, וי"ל דהחינוך סובר דאם יוכל לעבור בלי מעשה אף אי עביד מעשה אין לוקה, אך שי' הר"מ להיפך אם יוכל להיות במעשה אף בלא מעשה לוקה, עי' הה"מ פי"ג ה"ב משכירות וכל זה בחוץ לזמנו אבל חוץ למקומו רק פסול ואין בו כרת, ובמל"מ פי"ח ה"ז מפסהמ"ק נסתפק אי חייב מלקות ובראב"ע פסוק י"ח עפרד"י בא דף (פ"ט.) - ובגיטין (נ"ד:) בפגול שכ"ג נאמן אע"פ שאין רואהו, ופריך ודילמא דחזינן בפשפש, ובפמ"ג יו"ד סי' ה' במ"ז סק"ז הק' אמפגל איך נאמן הא אין אדם רואהו ונימא אין אדם משים עצמו רשע ע"ש, וצ"ע מכאן דהא רואים אותו, ורק דקושייתו יהי' לחזקי' דסובר כדי שיודיעו להכי נאמן, נימא אף שיודיע אאמע"ר, ובספרי פרי יוסף על גיטין שם כתבתי בזה דל"ש לתרץ לרש"י שם (נ"ג:) ד"ה מטמא דאיסורי דרבנן ובדרבנן משים עצמו רשע כמ"ש בתומים כללי מגו ס"ק ק"ה, ועתו"מ סי' מ"ו סכ"ה, ושו"ת ברית אברהם אה"ע סי' י"ג, אך ז"א דרש"י כ' שם רק היזק שאינו ניכר, אבל לחזקי' דשמי' היזק הוי איסור דאו', אך לתוס' ב"מ (ו':) ד"ה מה, דברוצה לעשות תשובה שלא להביא חולין לעזרה משים עצמו רשע, וכאן נמי אינו רוצה שיכשל חבירו באיסור שפיר נאמן, ועמש"ל בפ' ויקרא (בדף נ"ה:)

עוי"ל דקו' פמ"ג לא על מפגל ביום כפור רק אמפגל דעלמא ויקשה אאמע"ר אף דבידו ואף במגו אאמע"ר כמ"ש בש"ך יו"ד סי' קס"ט סקע"ט, ועש"ך כללי מגו סקכ"ד ותומים סקק"ד, ושואל ומשיב תליתאה ח"ב סי' פ"ט, וחמישאה סי' מ"ח, ובאמת הוא קו' אור זרוע ה' פסחים סי' רכ"ג למה כהן נאמן במפגל הא אאמע"ר ותי' ג"כ דעושה תשובה, ועשו"ת נובי"ת אה"ע סי' כ"ג, ושו"ת חבלים בנעימים ח"ג סי' מ', עוי"ל דק' מה ראי' מכ"ג די"ל הא דנאמן דנוגע לו ג"כ דאם באמת לא פגול ויצטרך להקריב קרבן אחר ויהי' חולין בעזרה, וכמ"ש הרמב"ן בכתובות (כ"ב.) בנדה אם אמרה טהורה נאמנת משום דהיא ג"כ באותו איסור, אך ז"א דשם אם משקרת עוברת על איסור תורה, אבל הכא חשבע"ז רק דרבנן בקידושין (נ"ח.) ועל איסור דרבנן מתרמי אינשי דעברו כמ"ש בהה"מ פ"א ה"ד מאישות, אך ק' דצריך ללבוש בגדי כהונה ועובר על דאורייתא איסור כלאים, וא"ש מכהן הדיוט לא מצי להביא ראי' דמהימן די"ל כרמב"ן דהוא ג"כ באותו איסור והוי איסור דאו' בכלאים

יט) לא יאכל, בשו"ת רע"א סי' ק"נ נסתפק באיסורי הנאה דנפק"ל מלא יאכל אם תלי' בהנאת פרוטה, או כיון דאפיק בלשון אכילה שיעורו בכזית, והעלה דשיעורו בפרוטה, וראיתי בפמ"ג בפתיחה לפסח ח"ב פ"ג אות ד' דפשיט לי' דגם לענין הנאה בעינן כזית והביא ראי' מאוכל חצי שיעור דלא לקי אף דנהנה, וכן העלה בצל"ח פסחים (כ"ב:) דהנאה בלשון אכילה נאמרה שיעורו כאכילה, וע"ע בזה במנ"ח סוף מצוה ג' ד"ה והנה בזה, ומצאתי שהאריך בזה במל"מ פ"א ה"ג ממעילה, וע"ע בס' עמק יהושע, והעלו דאסור אף בפחות משו"פ

וע"ע בפמ"ג שם ובח"א פ"א אות ח' אף דח"ש אסור מה"ת ל"ש בהנאה, דל"ש חזי' לאצטרופי, והק' למה מועיל ביטול דהר"ן כ' דחמץ איסור הנאה ואין שלו ורק עשאן הכתיב כשלו ומהני בגילוי דעת ע"ש, ואם בהנאה ח"ש מותר מה"ת א"כ ממון גמור הוא דיכול להנות פחות מכזית כמה פעמים, וכן הק' בצל"ח פסחים ע"ש, וכ' דכל דבר הנאסר בהנאה תיכף אין לו בעלים ובעלים שווים לאחרים עש"ה, וכה"ג כ' בנחלת צבי יו"ד סי' צ"ט שהק' אם נאמר אין מבטלין איסור לכתחלה רק מדרבנן, למה חמץ אינו ברשותו הא בידו לבטל, ותי' ג"כ כנ"ל שגם אחר יכול לבטל, וע"ע במנ"ח מצוה ג' וקי"ג

כ) ונכרתה קדשים שנטמאו לא יאכל, וה"ה אדם טמא אסור בבשר טהור, וטומאת גוף בכרת וטומאת בשר בלאו, ואסור לטמא קדשים אך אינה לוקה עי' זבחים (ל"ג:) ובמנ"ח מ' קמ"ה הביא דעת ר"מ באם עשה איסור תורה של מלקות ויש עוד איסור דרבנן ע"ז לוקין מלקות מרדות על דרבנן, ועמל"מ פי"ז ה"ז מאיסורי ביאה כ' בפשיטות גרושה וחלוצה אין לוקה הכהן הבא עלי' מרדות מחמת חליצת כהן דיש ג"כ מלקות דאו', ומביא זה בשם תוס' מכות (י"ג.) ד"ה גרושה, אבל בפמ"ג בפתיחה כוללת ח"א אות כ"ח כ' דמתוס' אין ראי' דשא"ה דמוי"ו של