פרדס יוסף בראשית צט

דגם בעוה"ב שייך ת"ת, ומשו"ה דייק שכר מצוה בה"ע ליכא דאינה משתלמת אלא בסיף, אבל לימוד דאין לה הפסק ישולם גם בעוה"ז דאין סוף לפעולה זו. וערמב"ם ותוס' יו"ט ריש פאה דבמצות שבין אדם לחבירו יש שכר בה"ע, ובתויו"ט מסיים ות"ת כנגד כולם. דגדול תלמוד שמביא לידי מעשה, וי"ל הפשט בדבריו דהי' ק' לי' הא ת"ת אינו בין אדם לחבירו ואמאי יש שכר בה"ע, ולכן פי' תלמוד מביא לידי מעשה ובמעשה איכא בין אדם לחבירו, ועי' מהרש"א סופ"ק דקידושין דלרבים יש שכר אף בה"ע, ועי' באור חדש שם דז"פ ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה דייק שאני נותן לפניכם "הרבים" היום אפי' בעוה"ז, וז"פ רש"י סוף ואתחנן אשר אנכי מצוך היום לעשותם. היום לעשותם ולמחר לקבל שכר, היום לעשותם ולא למחר לעשותם, ולהנ"ל חדא תליא באידך מדלמחר לקבל שכר היינו משום דאין שכירות משתלמת רק בסוף, וש"מ דמחר לאו זמן פשי' הוא דאל"כ אין עדיין זמן לשלם שכר ומתי ישתלם, וכשם שמשתלמין לעתיד כך ה"ל לשלם מיד, אע"כ ממילא נשמע לא למחר לעשותם, ובחי' כתבתי הרבה בזה:

ובדברי רש"י שפרע הקפותיו הקשו המפו' וכי לוה מעות בעת שלא ידע שיהי' בידו לפרוע, ועוד מי פתי להניח מעותיו על קרן הצבי וילוה לאיש נודד מארצו בעת הרעב, וי"ל דהקפה הוא כשאינו מחזיר לו דבר שלקח כגון ליקח סחורה בחנות לפרוע ממון והלואה שמחזיר אותו דבר שלוה מעות לחזור מעות, וכן במזונותיו של אדם פעמים ישיג מה' אותו דבר בעצמו, ופעמים דבר אחר כמ"ש השמים שמים לה' והארץ נתן לבנ"א וכ' לה' הארץ ומלואה ומשני בברכות דל"ה. כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה, הרי דאם מברך על הפת הוא תשלומין בעד הפת ונקרא הקפה דאינו מחזיר אותו דבר שקיבל, וכשנותן לעני מפתו אז הוא מחזיר אותו דבר שלקח ונקרא הלואה כמ"ש "תן לו משלו" וכמובן שיותר טוב ליתן צדקה, וז"ש בחזירתו פרע הקפותיו ברדתו מצרימה והי' חסר לחם והיה מסתפק במה שבירך על הפת, אבל בחזירתו וה' ברכו בעושר אז פרע הקפותיו שלם בעד החזון אשר השיג אז בתורת הקפה. עי"ל דמכבדי עשיר רבים אבל מכבדי עניים מועטים, ועשיר שבא לעיר מכובדים שבעיר רצים אחריו שילין אצלם. אבל עני שבא אין לו אכסניא, ורק עניי העיר מרחמין עליו, וכן היה כשהלך אברהם למצרים הי' עני, ועכ"פ ל"ה עשיר גדול ורק מועטין נחנו לו אכסניא, וכשחזר הי' עשיר ובאו כנגדו כל העשירים ורצו שילין אצלם. אבל אברהם הלך להאכסניות של עניים שלן מקודם, ועי"ז עשה להם כבוד גדול, ובזה פרע להם הקפותיו שהי' חייב להם תודה על שקירבו אותו, וז"ש ואברהם כבד מאד במקנה בכסף וזהב, עתה הי' לו כבוד מאד, וגם העשירים רצו להכניסו אבל אברהם "וילך למסעיו" הלך ולן באכסניות שלן מקודם ובזה פרע הקפותיו:

עי"ל דבחו"ה שער הבטחון בפתיחה הביא בחסיד א' שנסע למרחקים לבקש טרף ועלי הדרך התוכח עם א' על דבר אמונתו, וא"ל האיש אתה תאמן בה' שהוא הזן ומפרנס לכל, ומדוע לא נתן לך פרנסה במקומך שלא תצטרך לנדד ללחם ואי' אמונתך ? ויכלם החסיד ולא מצא מענה, ויקבל עליו לשוב העירה ע"ש, כן באברהם בכל מקום בואו שהוכיח להם צחקו עליו ואמרו מדוע אנחנו יושבים שלוים ואתה נודד ? והי' חייב להם תשובה, וכשחזר ואברם הי' כבד מאד במקנה בכסף וזהב וה' עשה שפטים במלך חצרים שרצה להרע לו, והנס הזה הי' נשמע בכל מקום. וז"פ פרע הקפותיו ר"ל התשובות שהי' חייב להם עתה ענה להם. מספרים כשהי' גזירות בימי הקיסר הרוסי אלכסנדר השלישי וע"י השתדלות הבאראן גינזבורג השיגו הרבנים מרוסיא ראיון אצל שר הפניה, וזה הודיע להצורר פאביפדאנאסואוו ימ"ש. שיהי' אצלו בשעה הראיון. ושפך זעמו על עם ישראל ואמר אני מבין תועלת כל הנבראים מהדומם עד המדבר מביאים קיום לעולם. רק קצרה בינתי תועלת עם ישראל להעולם בקיומם, המה כצרעת ממארת לארצנו רוסיא הקדושה וגדולה ולמה נברא עם כזה ? דברי הצורר כמובן פעלו על לב השר יותר מתחנוני גדולי ישראל, והגזירות נשארו בתקפם. כשהלכו בפחי נפש הכירו הרבנים שצחוק עבר על פני הגאון ר' יצחק אלחנן ז"ל הרב מקאוונא ושאלו סבתו. א"ל שעתה מבין פשט הפסוק בחומש ורואה שישועה גדולה קרובה לבוא דבפ' בלק (כ"ג כ"ג) כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל" והוא קושי הבנה, רק הפי' כך הוא כעת ר"ל כאשר תגיע עת שיאמרו כל עם ישראל "מה פעל אל' ר"ל למה ברא עם כזה ? אז תתחיל התקופה של הן עם כלביא יקום, והדברים הי' כמים קרים על נפש עיפה וכן היה באמת שהתחילה תקופה חדשה. ומלכות רוסיא החלה לרדת מטה עד שנפלה ולא תוסיף קום. ומי מלל אז שדברי הצורר יאמרו כל עמי התבל על אותו עם ומדינה של הצורר צא טמא ! אסורים אתם לבא בקהל. וכולם מביטים עליהם כצרעת המתדבקת. ואותם הנסיכים שרי הפלכים ומחוזות. מוכרים עתה עתונים בחוצות ערים הגדולים בחו"ל, כן יאבדו ! ז) ויהי ריב רש"י דרועי אברם מוכיחים לרועי לוט על הגזל וכו' ומשמע דכל זמן שהכנעני בארץ אין אברהם זוכה בה, ובב"ב ד"ק