פרדס יוסף בראשית ק

בפסוק קום התהלך בארץ משמע דתיכף קנאה אברהם ועי' רא"ם בזה, ותי' דאז ל"ה לו עדיין זרע וה' אמר לזרעך אתן, ועי' ביפ"ת ובפר"ד דרוש ט' ומהאריכות לא העתקתי עש"ה, ועי' בשו"ת אגודת אזוב מדברי בחי' שבת דנ"ד שנסתפק אי חיוב תוכחה הוא גם בכותי העובר על ז' מצות שלהם, ולכאורה מדנקט קרא עמיתך משמע דממעט כותים. ופי' רמב"ם פ"ו ה"ז מדפות דנקט הרואה חבירו משמע דעכו"ם לא, וברש"י לך שרועי אברם הוכיחו לרועי לוט, ולוט הוכיח לאנשי סדום שנסבו על הבית, וי"ל דעכו"ם לעכו"ם חייב להוכיח, וקודם מ"ת גם לאבות הי' דין עכו"ם לחומרא, עי' פר"ד, ומכש"כ לאנשי ביתם שהי' דין עכו"ם, אלא שצ"ע דא"כ הוי ח' מצות, דאין לומר בזה אינהו וכל אביזריי' כדמשני בסנהדרין דע"ד ב'. וי"ל דלא חשיב רק ז' מצות ל"ת ולא מצות תוכחה ובסנהד' נ"ח ב' משני דלא חשיב שום מ"ע אפי' עשה שחייבין עלי', אולם כל מי שיש בידו למחות מסתברא שגם בעכו"ם יש חיוב למחות ועכו"ם לעכו"ם פשיטא שחייב שהרי אנשי שכם נהרגו על שלא מיחו, וערמב"ם פ"א ה"ו ממילה ובראב"ד. וי"ל דלקחו לשם עבד אע"ג דהתנה שלא למולו חייב טפי לכופו מכותי אחר ע"ש. ובמח"כ אשתמיטתי' לי' רש"י מפורשת בסנהדרין דע"ה ריש ע"א דאין מחויב להוכיח לגר תושב דהוכח תוכיח את עמיתך ולא לגר תושב ע"ש וצ"ע. ועמש"ל בפ' וירא (י"ט ח' וכ"ג):

ח) אל נא תהי מריבה, החת"ס בת"מ כ' דעל תיבת נא אי' פשטא שהיא נגינה מפסקת די"ל דהתחברות רשעים איננו טוב אולי ילמדו דבר ממנו וה' אמר לאחזיהו בהתחברך לרשע פרץ ה' את מעשיך, וזה אל נא בנגינה מפסקת, אלא אדרבה תהי מריבה באמת ביני ובינך ולא נהי' יחד כי אנשים אחים אנחנו, ואי אפשר שלא להתחבר מפני הקורבה, ואם הימין ואשמאילה כי אפי' דבר טוב שנקרא ימין אין למדין מהם. אפי' אתה הימין אשמאל אנכי. ועי' קובץ דרושים חוב' ה' סי' כ"ד. והנה כ' עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו, וקשה בשמים לחה צריכים לשלום ואיזה מחלוקת שם ? ורק בשמים אם השמש ולבנה הי' באים יחד, הי' נחרב העולם וכל השלום הוא כשהם פוחדים מרחוק זה מזה כמ"ש בספרי ההנדסה מספרים מהר"ר בונם ז"ל מפרשיסחא דצוה למשמשיו לשכור עגלה ונסע לווארשא ועמד אצל פתח בית ממכר יי"ש ומצא ב' נושאי סבל שתו יי"ש. ושאל א' האם למדת היום חומש. והשיב הן אך הי' קשה לי כפ' וירא (כ"א כ"ו) ויכרתו שניהם ברית. איך כרת אאע"ה ברית עם אבימלך העכו"ם ? והשיב השני ולי הי' קשה הא די ויכרתו ברית, ושניהם מיותר, אך יהי' מיושב בקושייתך דאף שכרתו ברית פכ"ז הי' שניהם ולא אחדות. ותיכף נסע לחזרה ואמר שלא נסע רק לשמוע זה וזה ג"כ הפשט בקש שלום ורדפהו לפעמים נחוץ לרדוף השלום ולרחק אותו, וקיי"ל הרודף אחר חבירו להרגו השכם והרגו ואם השלום יבקש להרגך השכם והרגהו. וכן באהרן כ' אוהב שלום ורודף שלום והפשט דלפעמים הי' רודף את השלום להלאה אם רואה שהשלום ואחדות עם אותו איש או כת איננו טוב, ויש להאריך בזה, ועי' מה שכתבתי בפ' בראשית (א' ג'), ועוד אביא מזה להלן:

שם כי אנשים אחים פרש"י קרובים. ומ"א דומין בקלסתר פנים, עי' מהרש"א ב"ב דקכ"ג א' ולקמן פ' ויצא (כ"ט י"ב) בשם הטורי אבן. והנה קשה דמשמע דהוא נתינת טעם דלא יהי' מריבה כי אחים אנחנו, ולמ"א מה הטעם מפני שדוחין זל"ז לא יהי' מריבה ז וי"ל אם יריבו צדיק ורשע יאמרו הכל כי הצדק עם הצדיק, ולא יצא מזה שום חורבה, אבל אם יריבו ב' שמוחזקים לצדיקים אז יהי' חילול השם כי לא יוכל להיות הצדק רק אם אחד, ואחד משניהם בטח עושה עול, והעולם מחזיקים שניהם לצדיקים עד עתה. וזה ג"כ אם לוט הי' מפורסם בשקרותו לא הי' כל כך חילול השם אם יראוהו דהכל יאחרו דהצדק עם אברהם ולא ישימו לב, אבל הם דומים זה לזה שגם לוט יש לו זקן ופאות והדרת פנים ודומה לאברהם, ועתה אם יהי' מריבה יהי' חילול השם, ועי' בס' או"ש, והענין נכון מאד ואמת:

ט) אם השמאל ואימינה, בס' חות יאיר מהאו"ח הביא על הפ' לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו דאותיות לפני ל"ב א"ך, הוא מיעוט עניוות, ומשמאל ל"ב ג"ם, ריבוי וגיאות וז"פ (תהלים ט"ז) שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט, דבסוטה ד"ה א'. ואת דכא ושפל רוח שה' שוכן את דכא משא"כ המתגאה אין אני והוא יכולין לדור במחיצה א' וז"פ שויתי ה' לנגדי תמיד ששוכן אתי ה' כי מימיני בל אמוט כשאני אוחז דרך ימין פ"ש, ועי' בס' באר שלמה מערכת ו' אות ה' עה"פ והסר שטן מלפנינו ומאחרינו דקודם עשיית מצוה בא היצה"ר להדיחו דמצוה אינה גדולה ולאחר עשייתה יגדיל אותה ועי"ז בא לגיאות, ועי' ס' פרי תורה פ' חקת, ובעבירה יפתה אותו להשפיל עצמו אפי' לדבר שאינו כבודו, כמ"ש הלל רשע על תאות נפשו שהוא עניו כמו הלל למלאות תאותו. וצריך להיות בעל גיאה בזה.