פרדס יוסף בראשית צח

וברמב"ם פ"ט ה"ה ממלכים ובכ"מ שם, ובכתבי הגה"צ ר' צבי הערש הכהן ז"ל אבד"ק זגיערש ראיתי שהק' על הרמב"ם הנ"ל דמיתת הבעל מתיר בב"נ. הא קרא ואיש אחר יקחנה דילפינן דאלמנה מותרת לא מיירי בב"נ וליכא למימר מי איכא מידי כו' לפמ"ש תוס' חולין ל"ג א' ד"ה אחד דהיכי דבלא"ה אסור לישראל משום דבר אחר ל"ש מא"מ כו' וה"נ בלא"ה אסורה לישראל משום נכרית. ועכצ"ל דזה מצד הסברא לפי הרמב"ם הנ"ל דבב"נ דליכא בעולת בעל מיפרשו זמ"ז בשילוח בלבד בלא כתיבת גט, א"כ מיתת הבעל לא גרע משילוח בעלמא ועי' בנמ"י פ' נושאין על האנוסה, והובא בקיצור ברמ"א יו"ד סי' רס"ט סעי' ט' דגר שנתגייר ואשתו עמו אם אינו רוצה לקיימה יוצאת בלא גט ע"ש היטב בנמ"י, וע"ע בתבת גמא פ' שופטים ותצא, ובקובץ כנסת חכמי ישראל סי' קס"א מ"ש בזה הגאון מהרש"ם ז"ל מברעזאן. והנה גם בלא דברי הפנ"י קשה על הגמ' דפריך ודילמא לכ"ג בלאו ולכ"ע בעשה ופירשו התוס' משום עשה דודבק באשתו הא ע"כ צ"ל דעשה ודבק אינו לאחר מיתה דאל"ה למ"ל א"א גבי ב"נ היינו א"א ע"ש וצ"ע. ונוכל לומר דתלי' הא דמיתת הבעל מתיר ולב"נ אסור, מהיכי ילפינן דמיתת בעל מתיר, אי ילפי' מהא דאו כי ימות האיש האחרון ואיתקש מיתה לגירושין, ממילא לב"נ דאין קידושין מתיר גם מיתת הבעל אינו מתיר, אבל אי ילפינן מהך פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה ממילא לב"נ נמי מתיר מטעם אי איכא מידי:

ועיקר קו' הנ"ל מבת כהן מצאתי שהעיר בזה בשו"ת שואל ומשיב תליתאה ח"ג סי' ל"ו ונשאר בצע"ג. וי"ל בזה דהגמ' מסופק מנ"ל דמיתת בעל מתיר ואין ראי' מדאוכלת בתרומה דהיא רק בלא הניח בן ואפי' בני בנים פוסלין אותה מתרומה עי' יבמות ד"ע ע"א ובכה"ג דלא הניח בן הרי נאסרה באיסור יבמה לשוק וזקוקה ליבום ושוב לא שמעינן מהדא דמיתת הבעל מתיר לשוק. אבל עדיפא מיני' נוכל להקשות דנלמוד דמיתת הבעל מתיר מהא גופי' דאם מת הבעל בלא בנים דזקוקה ליבום, ואולם בחיי בעלה אפי' לאחר גירושין דמותרת לעלמא אבל לאחיו אסורה משום אשת אח, הרי בהדי' דמיתת הבעל מתיר מקורבת אשת אח, וה"ה בהניח בנים מיתת הבעל מתיר לשוק, דכה"ג פרכינן בקידושין ס"ז ב' דגמרינן שם דאין קידושין בא"א מאחות אשה ופריך מה להנך שאין לה היתר בחיי אוסרתה דאפילו נתגרשה מבעלה ג"כ אסורה לקרובים ונאסרת עליהם מקודם רק לאחר מיתת הבעל מותרת משא"כ א"א יש לה היתר בחיי אוסרה ע"י גירושין ע"ש הרי בהדיא דלאחר מיתת בעלה נלקח ממנה שם אשות מבעלה הראשון, וממילא נשמעינן מהדא דמיתת הבעל מתיר. ועוד יש להקשות דמסברא ידעינן דמיתת הבעל מתיר דהרי הא דאין קידושין תופסין בא"א, באמת נוכל ללמוד מתחילת קידושין דהתורה אמרה כי יקח איש אשה ואשה לבי תרי לא חזי' דהוי חצי אשה בקידושין ד"ז א', וממילא גם בא"א דאין קידושין תופסין בה נוכל ללמוד מינה, דמה לי אם שניהם מקדשים בב"א, או אם אחד מקדשה בתחילה, ואחר קידושין דראשון בא השני וקידשה לעצמו סו"ס אשה לבי תרי לא חזיא, וממילא במת בעלה, בכה"ג שפיר ידעינן מצד סברא דמותרת לשוק דהרי לאחר מיתת בעלה לא הוי חצי אשה לגבי מי שנתקדשה לו דהרי אישות דבעלה הראשון אזדא לי' כיון דמת ואינו לפנינו וכמובן. ויש להאריך בכל זה ועי' מה שכתבתי בפ' שמות (ב' א') בשם תשו' מי באר, ובמטות (ל"ב כ"א) באריכות ה' יזכני להוציא לאור:

יג) אחותי וגו' וחיתה נפשי בגללך, ותמהו דנראה דרק טובת עצמו דרש, ובס' ארץ חמדה כ' ע"פ הר"ם בה' מלכים דב"נ אי משלח אשתו מביתו אם יוצאת ואומרת שאינה עוד אשתו ה"ז גירושין וא"צ גט, וידוע דברי רמב"ן דאבות לא קש מצות רק בא"י ולא בחו"ל רק ז' מצות ב"נ בתולדות (כ"ו ה') וא"א ירא שהמצרים יקחו שרה ויעברו על איסור א"א, וכ"מ שחבירו נענש ע"י אין מכניסין במחיצת הקב"ה והי' עצתו שתאמר שאינה אשתו וממילא היא מגורשת בדין ב"נ ולא יענשו על ידו. וז"ש למען ייטב לי בעבורך שלא אענש על ידך עש"ה. ולא ביאר הדברים היטב שעדיין ק' אמאי נגע ה' לפרעה לפי דברי' שלא היתה א"א דהיא מגורשת. אבל באמת נכונים הדברים שלא מצינו בתורה רק שאברהם אמר לה שתאמר שאחותו היא אבל היא לא אמרה כלל, וא"כ היא עדיין א"א ושפיר נענשו. ועדיין ק' אמאי לא פייס פרעה לאברהם ותיכף שלח אותו מביתו, וגם לא מצינו כששאלו פרעה למה לא הגדת לי כי אשתך לא ענה אותו דבר, ולאבימלך השיב ועמ"ש בזה בדברי שאול פ' וירא. ובני הרה"ח מו"ה דוד נ"י אמר בזה ע"פ הרמב"ן כאן דפרעה לא שאל אותו מדוע רק אמר לו בספק מה זאת עשית לי להוציא מפיו האמת אם אשתו או אחותו היא לראות מה טוב לו, ואברהם שתק ולא השיב לו כלל מרוב פחדו, אז הבין כי אשתו היא ע"ש, נמצא דהי' ספק אצל פרעה אבל באבימלך הי' ודאי שאשתו כמ"ש