פרדס יוסף בראשית צו

דהיכי דדרשי' לתרוויי' אז יש אל המסרת קדימה, ונ' דזה ג"כ תלי' בפלוגתא אי יש אם למקרא או למסרת דנהי דהיכי דמצינן למידרש תרוויי' ולא סתרי אהדדי דרשי' תרוויי', עכ"ז למ"ד יש אם למקרא היכי דסתרי א"כ המקרא אצלו עיקר כיון שדוחה המסרת, גם היכי דדרשי' תרוויי' עכ"ז יש אם למקרא משפט הקדימה, ועוד דלענין הקדימה הרי גם עתה סתרי אהדדי שהרי א"א לתת הקדימה לשניהם רק לא' והיכי דסתרי שוב ס"ל יש אם למקרא ולמ"ד למסרת אזי להיפך:

י) ויהי רעב ערמב"ן, ובהגהות הרש"ש פיה מ"ג דאבות כ'. הרב חשב בנסיון ג' ויהי רעב והוא מרמב"ם וכ"ה בפדר"א פכ"ו בנסיון הד', והרמב"ן חשבוהו לו אדרבה לחטא שיצא מהארץ שנצטוה עלי' מתחלה מפני הרעב כי אלקים ברעב יפדנו ממות, וכ' עוד וע"ז נגזר על זרעו הגלות במצרים מקום המשפט שמה הרשע, ושנ' דה' צוהו על ב' דברים א' שילך מארצו ב' אנה ילך והוא אמרו אל הארץ אשר אראך, ואברהם קיים מיד מצות ה' וילך אברם כאשר דבר אליו ה', אך יען שלא הראהו עדיין הארץ אשר יבא לשם לכן הלך כאשר יתהלך כדכ' אל מקום שכם עד אלון מורה כו', ובדרך כלל אמר ויסע אברם הלך ונסוע, ובהיות הרעב בא"י וירד אברם מצרימה עד שא"ל ה' שא נא עיניך וראה, אז ויבא וישב באלוני ממרא, ור"ל דנתיישב שמה ולא נסע עוד, ומה שהלך תחלה לכנען לא מפני שנצטוה עלי' כרמב"ן רק כמו תרח אבי' לקחו מתחלה ללכת כנענה:

ובשו"ת בית יצחק אה"ע ח"א סי' ב', הק' לדעת תוס' שבת ד"י ב' ד"ה ושל דבברית בין הבתרים הי' אברם בן ע' שנה ואז נגזר עליהם ובצאתו מחרן הי' בן ע"ה וכבר נגזרה עליהם. וצ"ל דרמב"ן קאי בשיטת המפו' דבברית בין הבתרים הי' בן ע"ה וא"כ ל"ק מה שהק' עלי' המעשה ה' מר' פנחס דדריש אמר ה' לאברהם צא וכבוש את הדרך לפני כו', דר"פ בשיטת הסדר עולם הובא בתוס' הנ"ל דכבר נגזרה הגזרה בעת שהי' אברהם ע' שנה. ובהקדמה לס' תפארת מנחם על כתובות כ' דבר חדוד על המד' לא נתקררה דעתו של דוד עד שהגיע לפ' בתולה נשאת, דאי' בכתובות ד"ט אורי' כ' גט ע"ת אם ימות וכשמת חל הגט למפרע ולא חטא דוד, וזה אי אזלי' בתר מעשה בפועל, אבל אי אזלי' בתר מחשבה יש חטא דבשעת מעשה לא ידע אי מגורשת שמא לא ימות, ובמגילה י"ב נתחייבו ישראל כליי' שנהנו מסעודת אחשורוש וק' הרי קבלת תורה הי' באונס, וע"כ דבד"ש אזלי' בתר מעשה ובפועל הוי קבלה, וא"כ לא חטא דוד, אך ז"א דב"נ ששבת ח"מ, וי"ל דאזלי' בתר מחשבה ומ"מ נענשו בממ"נ אי יחזרו מקבה"ת יהיו חייבים מיתה מחמת שמירת שבת. וזה תלי' בפלוג' הראשונים אי אבות יצאו מכלל ב"נ ואי יצאו מוכח דאזלי' בתר מעשה, דאל"ה למה נענשו דיכולים לחזור בהם ומ"מ אין דינם כב"נ. וברמב"ן פ' לך דאברהם חטא כו' ואי יש להם דין ישראל לא חטא דבפ' הבע"י ס"ד ב' אי' דשרה איילונית היתה וקיי"ל דהוי מקח טעות והיא פנויה, אך הא הטעם משום דקידשה ע"מ שאינה איילונית. ובגמ' פריך איך מהני תנאי בביאה הא א"א ע"י שליח ומשני דאיתקש הוויות להדדי, וכיון דיכול לקיים עי"ש בכסף ושטר מהני ג"כ בביאה. ובב"נ דל"מ כו"ש רק ביאה כמ"ש בסנהד'. שוב ל"מ תנאי וא"כ אי נימא דהוי כב"נ שפיר הוי קידושין וחטא אברהם וע"כ דדינם כישראל, ומוכח דאזלי' בתר מעשה ולא חטא דוד אך לשי' ר"ת כתובות ד"ג:

דבביאת עכו"ם ליכא חיוב מיתה דהוי כביאת בהמה, שפיר י"ל דדינם כב"נ ומ"מ לא חטא אך ממשנה דבתולה נשאת מוכח דביאת עכו"ם ג"כ חשוב ביאה דתוס' הק' דלמה תקנו דתנשא בד' הא איכא ס"ם ותי' דתיקנו משום אשת כהן ופחותה מג' דליכא רק ספק א', ולר"ת אכתי איכא ס"ס שמא מעכו"ם וע"כ דביאת עכו"ם ג"כ אוסר, וממילא הוי קידושי טעות דדינן כישראל ולמה נענשו בימי המן וע"כ דאזלי' בתר מעשה ולא בתר מחשבה ולא חטא דוד, וז"ש המד' דלא נתקררה דעתו עד שהגיע לפ' ב"נ דמשם יש הוכחה דאזלי' בתר מעשה עכת"ד בקיצור. ועי' בפתיחה לפני יהושע כתובות מ"ש בזה:

יא) ידעתי רש"י עד עכשיו לא ידע עשו"ת נודע ביהודא מ"ת או"ח סי' כ"ד שנשאל על הגמ' דמגילה ט"ו ד' נשים יפיפיות, למה חשבו זאת, והשיב אף דאין לעמוד על סודם, אעפ"כ יש תועלת בכל א', מה שחשבו שרה להודיע כמה צנוע וקדוש הי' אברהם כיון דהיתה יפ"ת ודאי היתה מפורסמת בדורה, ועכ"ז לא הסתכל בה כמ"ש רש"י בפ' לך, ועי' בזית רענן מהמג"א, ובפרדס דוד:

יב) והרגו אותי ואותך יחיו, הק' המפו' למה הוסיף ואותך יחיו דמשמע דאם הי' הורגין אותה הי' מפויס, ועו"ק ממ"נ אי מקיימין ז' מצות לא יעברו על שפ"ד אף אי תאמר שאשתו היא ואי אינם מקיימין למה יהרגו אותו בחנם, ובכל"ח כ' ע"פ הפר"ד דלכך אברהם הפיל עצמו