פרדס יוסף בראשית צד

מצות דירת א"י, וכמ"ש הרא"ש בתשו' כלל י"ב, וע' רד"ק תהלים (קמ"ו ג') שיסבב גאולת ישראל ע"י מלכי העמים שיעיר את רוחם. ועי' של"ה שער אותיות אות ק' דדברי ר"ח הם דברי יחיד ואין להשגיח בדברי' ומצוה גדולה הוא, ודוקא העולה מבבל לא"י עובר בעשה אבל לא משאר ארצות. ועי' ס' חרדים ד"ס, דהאריך בזה ומביא מדרש שה' אמר לאברהם שילך לא"י ויראנה ויחזור ואחר שחזר לא נתן לו רשות לחזור לא"י עד ה' שנים והי' משתוקק לחזור ואמר מי יתן אבר כיונה אעופה כו' מוטב ללון במדברות א"י מללון בפלטריות של חו"ל. ועשו"ת מעיל צדקה סי' כ"ו בשם מהרי"ט סי' כ"ח ובחי' לכתובות דמ"ש תוס' בשם ר"ח כהן איזה תלמיד טועה כ' כן על שמו ולא דסמכי נינהו. ומ"ש תוס' דיש סכנה בודאי במקום סכנה אף בזמן הבית ל"ה כופין לעלות לא"י. ובענין סכנה לקטנים בטורח הנסיעה הרי הקטנים בטבעם קלי התנועה כמ"ש בתשו' הר"ם מרוטענבערג סי' ר"ג אבל הנוסעים וצריכים לקבל שם צדקה ובחו"ל הי' מתפרנסים ממעשי ידיהם לא טוב עושים. ועי' בפתחי תשובה אה"ע סי' ע"ה סק"ו. ובנוב"י מ"ת יו"ד סי' ר"ה ר"ו. ועי' בסידור בית יעקב לדו"ז הגר"י עמדין בקונ' סולם בית אל שהאריך מאד בזה. ובשו"ת הרשב"ש כ' שמצות ישיבת א"י רק לנטוע ולהתפרנס מחנה. ובמד"ר ויקרא פכ"ה בפ' קדושים. כשתכנסו לא"י לא תתעסקו אלא במטע תחלה, הה"ד כי תבואו אל הארץ ונטעתם. ע"י גליותינו גרם שרק אל המסחר עינינו נשואות, אין לו מעמד ובסים נכון לחיי עמנו. בנס הוא עומד וקיים ובנס הוא מתפרנס וכבר קצנו בחיים כאלה, שואפים אנו לשוב לארצנו לחיות מאדמותינו. אבל לדאבונינו כל כך נעשית נפש אומתנו מסחרית, עד שגם כשאנו חולמים חלום שיבת ישראל לארצנו, יש שרואים בזה עתיד מסחרי. אבל אנשי המעלה יודעים כי עיקר מצות ישיבת א"י רק בנין בתים ונטיעת אילנות, עמרי זכה למלכות מפני שהוסיף כרך אחד בא"י סנהד' ק"ב ב', מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחלה, מד"ר ויקרא שם. וזה הפי' כי תבואו אל הארץ ונטעתם ביאת ארץ ותכליתו רק להחיות האדמה:

ובמד"ר אחרי פכ"ב ואוהב בהמון לא תבואה, כל מי שהומה אחר חמון, וקרקע אין לו מה הנאה יש לו, הן ישראל עם הספר, נעשה עם המסחר, לבש צורה גשמיות. ובעד נזיד עדשים לחם צר ומים לחץ מוכר נשמתו תורתו ואידעאליו:

אין ליהודי יסוד חזק בחיים אומלל היהודי מכל גויי הארצות, כל עם ועם עובד בארצו וממנו לחמו הרי שקעה ספינתו בים ויש לו קרקע יעמד, ואם אין לו קרקע אין לך הבל גדול מזה" (במד"ר אחרי שם), כל זמן שלא ישוב ישראל לארצו ולא ישב תחת גפנו ותאנתו הבל הבלים עשרו ומסחרו. ועי' בס' שלום ירושלים מהרה"ק מהר"י ז"ל האדמו"ר מקאצק הנדפס מחדש סי' ז' שהאריך ג"כ בזה. ובשו"ת אבני נזר יו"ד ח"ב סי' תנ"ד, ובסי' תנ"ה תשובה להנ"ל ובסי' תנ"ז מהגה"ק בעל שם משמואל ז"ל ובקנטריס הארכתי מאד בזה ואכ"מ:

שם והכנעני רש"י שבחלקו של שם נפלה והק' המפו' א"כ האיך באו הכנענים לדין עם ישראל דארץ כנען שלהם. אדרבה הם גזלו מישראל ובס' באר שבע סנהד' צ"א הביא הלבוש דודאי בחלקו של שם נפלה, אבל נח לא חלק רק הארץ ר"ל שדותי' וכרמים ומדבריות. לא עיירות בנויות, שמי בנאן ואח"כ הלך כנען בציווי אבי' חם וכבש ארצו של שם בעודו מדבריות כי גם חם בעצמו הי' חי בימי אברהם כמו שם שהי' חי והי' זקן מאד, וכנען בנו הלך וכבש ארצות של שם בנו בלתי בנוית אבל לא כבש אותם לעצמו רק הי' שליח ושר צבא לאביו, וז"פ והכנעני אז בארץ שכבשו לחם אביו ואח"כ בנה חם צוען למצרים בנו וחברון וכל הארץ נתן לכנען בנו ובנה לו עיירות וכרמים. וא"ש הא דסוף כתו' ופ' אלו נאמרין ורש"י שלח (י"ג כ"ב) וחברון ז' שנים נבנתה לפני צוען מצרים אפשר שבנה חם חברון לכנען הקטן קודם שיבנה צוען למצרים בנו הגדול, וא"ש דאגדות חלוקות הן. ואכתי ק' היאך באו הכנענים לדון לפני אלכסנדר מוקדן, והא הוא בעצמו כבש כל המלכות בדד"ד דכל דאלים גבר, ועוד הי' כובשין המלכים זא"ז בדין כל דאלים גבר וי"ל שבאו בטענה חזקה מאחר שאנחנו אומרים שיש לנו תורת אלקית אין לנו ללסטית בטענת כל דאלים גבר שהוא דינא דנימוסית. וע"ע בשו"ת זכרון יצח"ק בח"ת בזה. ובפר"ד דרוש ז'. ובס' טעם מן כ' דתמו' א' הא דכפל ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען, ב' למה להזכיר כלל הליכה שהי' עד כנען ואח"כ אמר שהי' הולך עד מקום שכם, והיל"ל רק ויבואו שכמה. ונקדים מחז"ל ב"ב ד' ק' ע"א קום התהלך צוה לאברהם שיהי' דייש אמיצרא ולקנותה בהילוך, לפ"ז אף דמצינו באבות דהלכו ע"י קפיצה ואפי' אליעזר הלך בקפיצה אפ"ה הליכת אברהם בכנען ל"ה בקפיצה כדי שיהי' הולך בכל ארץ כנען ויהי' נח לכבוש לבני'. וזה ל"ש רק בכנען שעתיד ליתן לזרעו, אבל שאר הארצות הי' יכול לילך בקפיצה וז"פ