פרדס יוסף בראשית צב

מקודם כ' באוהל יעקב פ' בחוקותי, כמו קונה אגוזים מוסיף המוכר להילד הקונה איזה אגוזים, ונער א' נצב וראה איך זה נותן לו בחנם אגוזים, וביקש שיתן לו ג"כ, וא"ל המוכר:

שוטה הוא קנה אצלי הוספתי לו, לא כן אתה, כן אם הי' נכתב א"ב אברהם יצחק הי' באים גם בני ישמעאל ועשו שהמה ג"כ מבניהם לכן עשה עיקר מיעקב, ואז אוסיף ג"כ יצחק ואברהם, ועשו וישמעאל אין להם העיקר אין להם התוספות. ועוד י"ל ע"פ משל לב' גנבים שנתפסו והשופט התחיל לדרוש מי הם א' הי' בן גנב והב' הי' בן הרב וזקנו ג"כ מיוחס, ויצא המשפט להקל בדין הא' ולהחמיר בב' והי' פלא שבגניבה א' לא ישפטו בשוה, ואמר השופט שלהא' אין להענישו כ"כ שהוא בן גנב ולא ראה מילדותו דרך ישר, אבל הב' נתגדל על ברכי צדיקים ולא לחד ממעשיהם ראוי לעונש חמור, כן וזכרתי א"ב יעקב אני אזכור את אביכם הצדיק וגם יצחק אזכור וגם זקנו אברהם כמה יקר הגזע, וגם והארץ אזכור שחטאתם נגד הארץ הקדושה לכן והארץ תעזב מהם כו', והוא כמ"ש השל"ה שהבאתי לעיל:

ובב"ק דצ"ז ב' על ואעשך לגוי גדול מטבע של א"א זקן וזקנה מצד אחד ובחור ובתולה מצ"א וכ' תוס' ודריש בב"ר על פ' ואגדלה שמך זאת. וברש"י פי' בו"ב יצחק ורבקה, זקן וזקנה אברהם ושרה, ובמהרש"א כ' דאחר שנעשו זקנים חזרו לימי נעוריהם ונעשו בחור ובתולה, ועי' בכתנות אור מ"ש בזה. והנה קשה על רש"י דכשנשא יצחק לרבקה לא היתה עוד בתולה ואיך נכתב עלי' שם בתולה, וי"ל דכוונת אברהם הי' להרבות כבוד ה', דנס גדול הי' דזקנים הי' להם בנים, וחשש דברבות הימים ישכח הדבר וכן למקומות הרחוקות לא תדענה כלל לכן הוצא מטבע שלא ישכח, אך דבר א' הי' לו לשטן כי ליצני הדור אמרו מאבימלך נתעברה, ומה תתן המטבע אות שיצחק מאברהם, אך לא ארכו הימים וה' ברך אברהם בכל בבת. ושוב לא לוקחה שרה לאבימלך או לאחר רק דרו בביתם והולידה בת, ומזה ראי' שגם יצחק מאברהם וצייר על מטבע זו"ז מצ"א ומצד ב' בו"ב שהולידו בו"ב "יצחק" ואת "בכל" כי מבתו "בכל" נתברר שגם יצחק ממנו ונתכבד שם שמים. וע"ע בעיון יעקב על הע"י, ובס' חדושי גאונים שם בדפוס ווילנא ומגודל אריכות לא העתקתי:

ועי"ל דחיי אברהם וחיי עמו במשך גלותו הי' שלשלת ארוכה של נסים ממושך וממורט מורדף מכל, עד כי מרחוק יראה הרואה כי כבר כשל כחו וישראל סבא נפל שדוד תחת משאי. ולפתאום זה שכבר צפה על יציאת נשמתו, יחלוף כח ישאוף חיים חדשים וישוב לימי בחרות, וז"ש מטבע של א"א טבעו של עם ישראל בשעה שאני חושבים שתש כחו אשר המות יחכה עלי' רואים "בו"ב מצ"א" ימי זקנותו עברו ויבואו לו ימי בחרות ועוד כח במתניו לשאת עול ובלב מלא עלומות יחכה על ימים טובים מאלה:

עוי"ל בו"ב סמל מהירות, זקן וזקנה להיפך מתינות והתרשלות, ומטבע של א"א להחזיק בשתיהן, כשאדם הולך לקיים מ"ע לאחוז במדת זריזות וילדות, ובל"ת צריך להיות מתון וכמ"ש באהבת יהונתן בהפטרה דברים דברי ישעי' א' צדק ילין בה ועתה מרצחים, ר"ל מעשה הצדק יעשו במתינות, וילינו מעשה הצדק בלך ושוב ומעשה רצח עושים בזריזות "עתה" מרצחים. מספרים מרב א' צדיק אשר בני בליעל הרבו לצער אותו והוא הי' מהנעלבים ואינם עולבים וב"ב שלו ספרו לו מה שידברו עליו כדי לעורר כעסו עליהם והוא הלך בחדר הנה והנה, וחפש בספרים כמו איש מעיין בהלכה עמוקה ואמר אם יבואו לפני בעניני טריפות אני זהיר לעיין בספרים שלא אכשל בהלכה, ומה טריפות שרק איסור לאו כן, עאכו"כ להיות מתון בעניני כעס שחמור יותר מטריפות דהוי כעובד ע"ז וממילא עלי לעיין אי מותר לי לכעוס וממילא יכולים אנו לתאר גודל הכעס שבא לו אחר ישוב הדעת גדול כזה. עוד ראיתי דתאות מתחלפות בילדות אינם מבקשים כבוד, רק תאות משגל, ובזקנות יש תאות כבוד, אבל תאות ממון עד יום המיתה, וצוה א"א לעשות חותם במטבע זו"ז מצ"א ובו"ב מצד השני להראות שבזה כולם שווים. וכל אחד ירחיק מהם:

ג) ואברכה מברכיך ומקללך אאור. דקדקו דאצל מברכיך כ' תחלה ואברכה, ובמקללך כ' אח"כ אאור, ואמר הגר"א מווילנא ז"ל דברכה של עשיר מרובה משל עני, וקללה של עני מרובה משל עשיר, לכן במברכיך אמר תחלה ואברכה שיהי' עשיר בעת שיברך אותך ויהי' ברכתו מרובה ובקללה להיפך ע"ש. ובאמת כבר כ' כן בכל"י. ובפשוט י"ל דהמתפלל על חבירו הוא נענה תחלה לכן אברך מחחלה את המברכים שלך דגם הם צריכים לברכה, ובס' שש"ק ח"ד אות רל"ו הביא דשאל א' מבני' הקטנים להגה"ק מגור זצ"ל בעל השפ"א הא דכ' ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה, אם כל המשפחות נברכו באברהם מי הי' מן המקללים והשיב, למה הדבר דומה לאיש ההמוני שמקלל את