פרדס יוסף בראשית פט

טבעך בעולם דלכאו"ק מאי איכפת לאברהם אם יודיע טבעו בעולם שאין מדת צדיקים להקפיד ע"ז, ויבואר עפמ"ש בסנהדרין דע"א פזור לצדיקים רע להם ולעולם, כנוסם הנאה להם ולעולם, עפמ"ש בספ"ק דקידושין דעולם נידן אחר רובו ורשעים רובא נינהו כמ"ש ביומא ל"ח ב'. ראה ה' שהצדיקים מועטים. ולכן כנוס לצדיקים שהם קבועים ויושבים במקומם. וכל קבוע כמחצה ע"מ דמי. ואז הנאה להם ולעולם כמ"ש בקידושין אשרי שהכריע עצמו וכל העולם לזכות, אבל פיזור לצדיקים ואינם קבועין הרי מוכרעים הם כל העולם לחוב מחמת רוב רשעים:

והנה רש"י כ' ולטובתך וק' מה הטובה, הלא אחד הי' אברהם ואוה"ע כולם רשעים ועד עתה שהי' קבוע הי' העולם נידן כמחצה ע"מ. וכשצוהו להיות נודד יהי' רע לו ולעולם, לזה בשרו ואעשך לגוי גדול עפמ"ש בר"ה דל"ב ב' דשרה כיון דרבים אתיא מינה כרבים דמי', וה"נ כל דאתי מאברהם עד סוף העולם כרבים דמי, אבל הגוים דרחמנא אפקרי' לזרעם אינם נחשבים עמהם. וא"כ אברהם רוב העולם, ומ"ש שאודיע טבעך הוא עפמ"ש ביבמות דל"א לא ישא במדינה זו וילך וישא במדינה אחרת דשמא אח נושא אחותו. ונראה דל"ד נקט. וה"ה אם הולך עם אשתו למדינה אחרת ויוליד שם ויש לו כאן בנות איכא חשש וכמובן, ויתכן שהי' לאברהם ושרה כאן אחיות כמ"ש בקרא, וה' צוה שילכו למדינה אחרת, וק' דאסור דאפי' לב"נ אסורים עריות מאם לכ"ע, ואפי' מאב לר"א בפ' ד' מיתות, וע"ז א"ל ה' שיודיע טבעו לפמ"ש שם ברב שאמר מאן הוא ליומי', ואיך נשא ומשני רב דפקיע שמי', שהם מפורסמים ול"ח לתקלה, וה"נ שיודיע טבעו בעולם וליכא חששא:

ועי' בס' שם משמואל להגאבד"ק לבוב ז"ל דפרש"י צ"ב דל' לך יהי' משמע הנאה וטובה. ועו"ק למה לא כ' כסדר דדרך הליכה תחילה מביתו ואח"כ ממשפחתו ואח"כ מארצו, ועוד דכאן משמע דעדיין לא הלך ובסו"פ נח כ' ויצאו כו' משמע דכבר יצאו. ועי' בכלי יקר בהעלותך (י' כ"ט) נוסעים אנחנו כו' לכה אתנו כו' וקשה דהול"ל הולכים אנחנו או נסע אתנו, ונראה דל' הליכה נופל על תנועת רגלים לבד אבל יכול להיות שעדיין מחשבתו קשורה למקום אשר הלך משם, אבל ל' נסיעה כוללת לגופו ולמחשבתו, וז"ש משה נוסעים אנחנו דאצלינו נקרא נסיעה כי אין לנו שם נחלה ומשפחה. אבל אצלך חובב יקרא הליכה ע"ש, וכן כאן באמת כבר יצא אברהם משם קודם הדבור רק שעדיין הי' מחשבתו קשור לארץ מולדתו, א"ל ה' לך. ואי' ברש"י ר"פ שלח לך לדעתך אני איני מצוה, אם תרצה שלח משמע דלך פי' לדעתך, וכן א"ל ה' אע"פ שכבר יצאת משם אבל דעתך עדיין לשם, אבל אני מצוה לך לך כלומר שאף דעתך ומחשבתך תיעקר משם. וא"ש דכ' כסדר דבשלמא בהליכה הולך מקודם מבית אביו ואח"כ ממשפחתו, אבל בהליכת המחשבה להיפך בתחלה שוכח את ארצו ואח"כ משפחתו ואח"כ בית אביו. וע"ע בס' מגדנות אליעזר להגר"א חרל"פ ז"ל די"ג אריכות ובס' יבין שמועה כ' דע"פ רוב בארץ אשר אדם נתגדל אינם מקבלים מרות ממנו מרוב הרגל בו וביותר קרובים שרגילים עמו וביותר בית אבותיו. וה' רצה לגדל אברהם עד שבאמת נעשה מלך ויצא לו מוניטין בעולם לכך א' לך מארצך:

ועי' ראב"ע שמות (ב' ג') דלכן סבב ה' שיגדל משה בבית המלך ואח"כ יברח על זמן רב שלא יתגדל בין אחיו, ועי"ז לא יחשבוהו כאחד מהם ויראו ממנו ע"ש וזה"פ בקהלת ט' וחכמת המסכן בזויה מל' רגילות כמו בפ' בלק (כ"ב ל') ההסכן הסכנתי, ור"ל זה שאנשי עירו רגילים עמו הנה חכמתו בזויה ודבריו אינם נשמעין, לא כן הבא ממקום רחוק אף שהוא קטן במעלה ממנו דבריו נשמעין ביותר. ועי' בס' עץ הדעת סוב על כתובות ברמזי תורה, דבזה"ק לך לך בגימט' ק', ורמז בן ק' כאלו מת ועבר ובטל מן העולם, וזה לך לך מארצך שלאחר ק' כאלו מת וכבר הלך מארצו ובס' שיח שרפי קדש ח"א אות צ"ו בשם הרה"ק ר"ר חנוך מאלכסנדר ז"ל דאיתא בגמרא בכורות ל"ז א' טבח שמכר בשר טרפה א"צ לשלם דאע"פ שיש לו הנאת הגוף אבל אינו הנאה לנשמתו, ונפשו של אדם חותה מאיסור וכ"ה בש"ע חו"מ סי' רל"ד. וז"ש רש"י להנאתך ואל תאמר שלא יהי' לו יותר מהנאת הגוף לי"א ולטובתך לעבודת ה', ועי' בינה לעתים דרוש ל"ט:

ועוד יש לפרש רש"י, עפמ"ש בשל"ה עה"פ וזכרתי את בריתי יעקב שכ' בתוכחה כי זה שייך להקללות להגדיל העונש, כי יותר יוגדל עונשו אשר אבותיו הי' צדיקים ולא למד מהם, מאיש אשר אבותיו רשעים, והיא כתינוק הנשבה בין עכו"ם, וכן אם אדם דר במקום חכמים ולא למד ממעשיהם הטובים ענשו גדול מאיש אשר נתגדל במקום רשעים, וז"ש וזכרתי א"ב יעקב, וגם והארץ אזכור ארץ הקדושה אשר אוירה מחכים והוא ארץ אשר