פרדס יוסף בראשית פח

לא ישלוט בהם מאומה. ועל מה שבאמת ל"ה להם קיום הלא חבור עצבים אפרים הנח לו, ורק נ דמיון חייט שלקח נער ללמדו ולימים הביא הנ לפניו חתיכת בגד תפור, והביט החייט דשקר הנער ולא קשר קצה החוט בהתחלת התפירה. ותפס החייט בקצהו ומשך אותו כולו. נמצא דכל החסרון מפני מניעת הקשר. וכן איתא בסנהדרין דכ"ו בחזקי' קשר רשעים אינו מן המנין. כן אחדות אם מתחילתו יש קשר איש לרעהו אף שהתפירה אח"כ יהי' מעוקם מ"מ יש לו קיום אפי' אם עוברים ע"ו, אבל אם גוף האחדות מתחילתו רק לעשות רע קשר רשעים הוא ונפרד כל התפירה, וכן בהפלגה, ועי' בס' או"ש בזה, ולעיל (ו' י"ב) בשם קובץ דרושים:

כט) יסכה רש"י שרה, עי' מהרש"א סנהדרין דס"ט ד"ה אברהם ובכת"א דבר חידוד:

לב) וימת תרח, רש"י למה הקדים שרשעים בחייהם קרוים מתים וצדיקים במיתתם קרוים חיים והקשו למה לרש"י לומר צדיקים במיתתם ק"ח, ובס' לוית חן כ' דלכאורה אף שתרח נחשב מת מ"מ חייב בכבוד אביו אף לאחר מיתה, לזה מסיים דצדיקים במיתתם ק"ח וי"ל הא דלאחר מיתה מחויב בכיבוד היינו בצדיקים שקרוים אף לאח"מ חיים אבל ברשעים דלעולם קרוים חתים אינו חייב בכיבוד:

ועל מ"ש רש"י נו"ן הפוכה עד אברהם הי' חרון אף ע' ס' משנת ר"א פ' לך בשם הר"ר העשיל ז"ל דהק' דלמה רומז בנו"ן ולא בחי"ת של חרון להיות הפוכה, ורק דבפ' בהעלותך (ה' ל"ה) ויהי בנסוע הארון כ' רש"י ושבת קט"ז עשה לה סימנים מלפני' ולאחרי' לומר שאין זה מקומה, נשמע דהפוכת נו"ן רמז שאין כאן מקימה, וכאן נמי תרח לא מת לכן רומז נ' הפוכה דהוא שלא במקומה משום כבוד של אברהם. והא דדייק רש"י הניח להם אביו זקן, דביו"ד סי' ר"מ סי"ח, כ אביו רשע אין בנו מחויב לכבדו, וברש"י ט"ו) כ' שעשה תרח תשובה לעת זקנותו, רש"י הניחו זקן דבילדותו ל"צ לכבדו אבל בזקנותו דהי' מחויב לכבדו ואפ"ה הניחו ומשו"ה הקדים קרא דמת תרח עכת"ד. וכן הובא בס' דרוש שמואל ובחנה"ח וקול יהודה, ובפרדס דוד בשם עצמו, וכל אחד הביאו בשינוי לשון:

ועי' ביערות דבש ח"ב דרוש י"א שהביא הרמב"ם דאם אביו רשע אע"פ שפטור על הכאתו וקללתו מ"מ חייב לכבדו וטעם לזה כמו שאמרו אב ע"ה ובנו ת"ח מחויב לכבדו, ומהר"ם רוטענבערג לא הי' דר עם אביו בעיר אחת. והטעם דמחויב לכבדו אף באביו רשע משום מראית עין כי מי יבחין אם אביו צדיק או רשע. וא"ש רש"י וימת תרח של"י הניח אביו כו' וקשה באמת היאך הניחו. ולהנ"ל א"ש דבאמת רשע ורק משום מראית עין, והרי נתפרסם שכבר מת ואין כאן מראית עין, וזה הטעם בחזקי' דגירר עצמות אביו כו' ודפח"ח, וע"ע בס' אמ"ב מ"ש בזה, ובס' בית האוצר ח"א כלל ח' אות י"ב הביא גו"א שכ' אע"ג שעשה תרח תשובה כמ"ש רש"י גבי ואתה תבוא אל אבותיך בשלום. יראה שלא נתכפר לו רק עם המיתה ובחיי' נקרא מת וכו' והק' הא תשובה מהני גם בלא מיתה זולת בחילול השם כמ"ש בסוף יומא, ואולי הי' לתרח חטא חילול השם, עי"ל דלא הועילה תשובתו דבב"נ ל"מ תשובה וכמ"ש לעיל בפ' בראשית (ד' ט"ז):

שם אוה"ח כי בן ס"ח שנה הי' כשנולד אברהם, ובפסוק שם (י"א כ"ו) כ' ויחי תרח שבעים שנה ויולד את אברם את נחור ואת הרן וצ"ע ואפ"ל שר"ל כאשר היה בן שבעים כבר נולדו לו אלו השלשה בנים. ועי' בסנהדרין דס"ט ע"ב ועדיין צ"ע:

פרשת לך יב א) לך רש"י להנאתך ולטובתך. עי' ר"ה דט"ז ב. די"א אף שינוי מקום קורעת גז"ד ויליף מכאן, ואידך ההוא זכותא דא"י, ופי' המהרש"א מדכ' לך לך ואח"כ ואעשה אותך לגוי גדול משמע שהליכה מארצך הוא כדי לעשות לגוי גדול, ועי' להתבו"ש בבכור שור שם די"א ס"ל כמדרש לך לך תרי זימנא היינו תרי יציאות א' מארם נהרים דהוא מעיר כשדים עי' יפ"ת שם וא' מארם נחור. דהיינו מחרן, ולפיכך הזכיר יציאת עיר כשדים כאן לאשמעינן דמיציאה ראשון נקרע הגז"ד משום שינוי מקום. ולא משום זכותא דא"י, אבל ר"י לא ס"ל כמד'. ומפרש ב' זימני לך כרש"י להנאתך ולטובתך. ואגב אפרש המשך הפסוקים ע"פ רש"י אתה זוכה לבנים. ואודיע