פרדס יוסף בראשית פד

אף שקיבל השליח השליחות אמרי' דבבואו לעשות יחזור בו ולא יעשה בפועל ונמצא דנעשה רק שליח רק אז בשעת עשיית מעשה השליחות:

ובגיטין דכ"ד בנותן גט לאשתו וא"ל הוי שליח להולכה עד דמטית התם ושם הוי שליח לקבלה ל"מ דלא חזרה שליחות אצל הבעל, וברש"י שליח לא מקרי רק כשראוי לחזור לשולחו לומר עשיתי שליחותך. וכאן היא נעשית בעל המעשה ע"ש והכוונה בשליחות דגם רגע אחר עשיית מעשה השליחות עדיין הוא שליח המשלח משא"כ שם נהפכת להיות מתגרשת. ולפי"ז י"ל דבעינן ג"כ דגם רגע לפני עשיית מעשה שליחות כבר יהי' שליח המשלח. משא"כ בדבר עבירה דנעשה שליח רק עם מעשה השליחות יחד ל"מ שליחות, וזה"פ דברי הרב יש לנו להחזיק שלא יעשה המעשה, ורק נעשה שליח עם עשיית המעשה יחד לא רגע קודם ול"מ דלא חזרה שליחות, ולפי"ז א"ש הלח"מ פ"ג ה"ט מע"ז שכ' כיון דאחר עשאו לעכו"ם שליח הוי כאלו עשאו הוא וחייב עכ"ל, והק' המפו' הא אשלד"ע ולהנ"ל א"ש דאשלד"ע דע"י המחשבה אין נעשה חשוד וזה רק בכה"ת דאין מחשבה רעה מצטרפת למעשה אבל בע"ז דמצרפת כמ"ש בקידושין ל"ט שפיר נעשה שליח מקודם וישלד"ע. וא"ש המ"ד דבב"נ ישלד"ע דבעכו"ם נמי מצטרף מחשבה כמעשה כמ"ש בתוס' קידושין שם ד"ה מחשבה בשם המ"ר ושפיר בב"נ ישלד"ע. וא"ש הא דיבמות קי"ח המזכה גט במקום יבום שהיא שונא ליבם וזכות הוא לה וזכין שלא בפני' או זמנין דרחמא לי' אין חבין כו' ומסיק דספק הוא וחולצת ולא מתייבמת, והק' המפו' דהשתא דספק ואינה מתייבמת שוב ליכא חשש דרחימא לי' וא"כ שוב הוי זכות גמור וגם חליצה לא תיבעי', ולהנ"ל א"ש דזכי' מטעם שליחות א"כ בשלמא אם הי' בעצם זכות אז הי' נעשה שליח גם רגע קודם משא"כ עתה דחיישי' דרחמא לי' והוי חוב בעצם ורק מפאת קבלתו הגט דספק מגורשת חולצת ולא מתייבמת עי"ז נעשה זכות. א"כ הא א"א לו להעשות שליח רק עם קבלות הגט יחד ול"מ עכת"ד בקיצור והוא כפתור ופרח:

ולפענ"ד נראה לפרש דברי המד' דבב"נ ישלד"ע ע"פ פלפול, ונקדים גמ' דיומא די"ח אנו שלוחי ב"ד ואתה שלוחנו משביעין כו'. שמא תשנה כו' וקשה הלשון דמשמע דמשום זה שהוא שלוחם לא ישנה ממה שאמרו לו. והגרע"א ז"ל הק' ג"כ דבאמת עבודה ביוה"כ מלאכה ובכרת רק דצותה התורה. אבל שלא לצורך הוי מלאכה ואם ישנה שיתקן מבחוץ ויכניס כדעת הצדוקין יחייב על מלאכה ואיך חל השבועה דהוי מושבע ועומד ע"ש, וי"ל דבחולין ד"ג ע"ב אי' שחיטת כותי מותרת בד"א בעומד ע"ג אבל בא ומצאו ששחט חותך כזית ונותן לו אכלו מותר לאכול משחיטתו ופרש"י בעמוד א' דאע"ג דהוחזקו לעצמן אין מקפידין אם יאכלו ישראל נבלות דלית להו לפני עור ע"ש והקשה בראש יוסף על לשון חותך כזית הא גם חצי שיעור אסור דלא ניתנו שיעורין לב"נ ומסתמא כותים ג"כ מוזהרים אח"ש, ונ"ל דהנה הטעם דאשלד"ע דדברי הרב כו':

ושמעתי מהגה"ק מאסטראווצי זצ"ל להסביר הדבר דלא שייך שליחו של אדם כמותו דבטח לא עשה מטעם שליחות המשלח רק מדעת עצמו דאי מחמת ציווי של משלח בטח הי' שמע להציווי של השי"ת שלא לעשות עבירה ואם עשה ע"כ לדעת עצמו עשה. ולכאורה י"ל לעולם דעשה עבור ציווי המשלח ואי דיעבור על ציווי השי"ת ז"א דהא הוא לא יעשה כלל עבירה אם ויעשה ע"פ ציווי המשלח ושוב יהי' שליח לד"ע, אכן זה אינו דאף אם המשלח יעבור הוא ג"כ יעבור אלפני עור ויעבור על ציווי השי"ת ושפיר אשלד"ע. נמצא דכל מה דאשלד"ע רק אי שייך לפ"ע ודפח"ח. ולפי"ז קשה אמאי אכלו מותר לאכול משחיטתו, דלעולם י"ל דנבלה, והא דאכל משום דנתנו לו ויתחייב הנותן, ואין לומר דאשלד"ע, ז"א דכל הטעם רק אי חייב אלפ"ע וכותי לית לי' לפ"ע ושוב ישלד"ע וחייב המשלח:

אכן ז"א דאף אי ישלד"ע זה נהנה וזה מתחייב לא אמרי' כמ"ש בקידושין דמ"ג, ושוב אשלד"ע וא"ש קו' הפמ"ג הנ"ל, דהא דח"ש אסור יש ב' טעמים, או דחזי לאצטרופי או דאחשבי' כמ"ש הריטב"א מכות והחכ"צ סי' פ"ו והכא אחשבי' לא שייך דהא הוא בעצמו לא לקח רק דנתנו לו וליכא ראי' מדאכל אחשבי', וחזי' לאצטרופי ג"כ ל"ש. דאי אמרי' דבעצם לא הוי אכילה פחות מכזית רק דחזי' לאצטרופי, ושוב יש לומר דבאמת נבלה והא דאכל משום דהמשלח יחייב דל"ש בכותי לפ"ע. וישלד"ע ול"ש דאם השליח נהנה לכ"ע אשלד"ע, ז"א דהא פחות מכזית לא נהנה דלא הוי אכילה מצד עצמו ושפיר מדויק הלשון חותך כזית:

ולפי"ז א"ש דעשו לכה"ג שליח ועי"ז יהי' יכולין להשביע אותו שלא ישנה דאי לא יהי שלוחם לא יוכלו להשביע דאין השבועה חל דמושבע ועומד הוא כקו' הגרע"א ש אבל אם יהי' שלוחנ לא יעבור כלל אם ישנה רק המשלח יעבור ול"ו אשלד"ע דכל הטעם אי אמרי' לפ"ע ואם חשבוה