פרדס יוסף בראשית פ

כאן אסור מה"ת טעם חטאת היוצא לשלמים דהוי משקה לאוכל ושוב מב"מ ל"ב והדק"ל. ונ"ל עפ"מ שחידש הנוב"י מ"ת או"ח סי' ס"ו דהא דטכ"ע דאור' דוקא היכי שמקבל טעם מן דבר שיש בו מלקות אבל בנבלע איסור שאין בו מלקות לא אמרי' טכ"ע דאו', ועי' בפתחי תשובה סי' צ"ח סק"ה וקי"ח סק"א וכמו כן חידשו האחרינים דהא דמין שנבלע במינו ל"ב רק היכי דהמין הראשון יש בו מלקות, אבל באין בו מלקות לכ"ע מב"מ בטיל ברוב, וא"כ א"ש דכאן בשלמים אחר הטאת אין ממעט באכילתן דבטיל ברוב אף למ"ד מב"מ ל"ב כיון דבעודו הטעם חטאת בכלי אין בו רק איסור דרבנן דהוי משקה בתוך כלי ואף שאח"כ כשנבלע בשלמים הוי לתוך אוכל מ"מ כיון דהשלמים מקבלים טעם מדבר שאין בו מלקות לכ"ע בטיל ברוב:

ואין להקשות למה צריך כלל מו"ש אי משקין היוצאים רק מדרבנן, ז"א דאח"כ נבלעין באוכל, ואי דאינו במשהו דמקבל טעם מדבר שא"ב מלקות מ"מ עכ"פ רוב צריך וציוותה התורה מו"ש על האיסור דילמא לא יהי' רוב אח"כ, ואפי' יהי' הא אין מבטלין איסור לכתחילה, וכמו לרבנן דמב"מ בטיל ברוב ואפ"ה צריך מו"ש, וא"ש ב' הקושיות דאף אי מב"מ ל"ב בכה"ג בטיל דמקבלין טעם מדבר שא"ב מלקות, ובזה יש לתרץ קו' תוס' חולין דק"ח ב' ד"ה בשקדם. דהאיך הגעילו כלי מדין למ"ד חנ"נ כשאין במים ס' הא המים נעשה נבלה ונבלע אח"כ שוב בהכלי, ולהנ"ל י"ל דהפנ"י שם כ' דה"ה בשאר איסורין משקה היוצא אין כמותן רק בנבלעין בתוך אוכל, ולפי"ז כשהטעם הבלוע בכלי נבלע במים לא אמרי' טכ"ע מה"ת ול"ש הקו' דנ"נ מדאו' ושפיר הגעילו כלי מדין:

ובסוף ע"ז דע"ו רמי לי' השפוד ואסכלא מלבנין באור והא תנן בקדשים מגעילין בחמין, ופרש"י שצלה בשר קודש, משום דכי אתי למחר הוי נותר וכי הדר מבשל בשר קודש למחר פליט שפוד בגו' טעמא ונותר איסור כרת הוא, ותמהו המפו' דמה בעי רש"י בזה דאיסור כרת אף אי הוי איסור לאו בעלמא הי' צריך מו"ש, ועי' בברוך טעם מ"ש בזה. ונלפע"ד דבחולין דק"כ ב' אי' והא דתני' הטבל וחדש והקדש ושביעית וכלאים משקין היוצא כמותן מנ"ל וכ"ת ליגמר מהנך מה הנך שכן איסור הבא מאלי', ופרש"י והקדש לא אתיא מינייהו, אלא אתיא מתרומה וחד מהנך, והדר מסיק הגמ' פלוגתא ר"א ור"י, דר"י ס"ל בתרומה אין משקין כמותן, ור"א ס"ל כמותן ע"ש. נמצא דלר"י אף בקדשים אין כמותן, וא"כ ק' הא דהוצרכה תורה מו"ש ושבירה בכלי חרס הא הנבלע בכלי מפליטת קדשים אינו כמותן (ועי' חו"ד סי' ק"ה סק"ב דהיכי דאין משקין כמותן לא אמרי' בי' טכ"ע ע"ש) והנה לפי איבעיא בזבחים צ"ה ב' בישול בלא בלוע מה, ואי נימא דצריך מו"ש. אחי שפיר דאף דהנפלט מקדשים אינו כמותן, אפ"ה כיון דבישל בשר קדשים בהכלי בעי מו"ש, אך קשה דא"כ ליפשוט דבישול בלי בלוע נמי צריך מו"ש אליבא דר' יהושע שס"ל משקה היוצא אין כמותן, ונראה ליישב דתוס' ד"ה היכי כ' וז"ל ומה שפי' בקו' דכולהו קרי איסורא מאלי' לבד מהקדש א"א לומר כן אלא אכלאים קאמר שאין זה איסור הבא מאלי' שע"י מעשה של זריעה נאסרין הכלאים וגם העבירה הי' בשעת הזריעה ע"ש והנה סברות רש"י להיפך דכלאים הוי איסור הבא מאלי' דאף דע"י המעשה שלו שזרע כלאים ואסרו, אפ"ה הוא לא הוה רק גורם. אבל לאחר שזרע כלאים רמא רחמנא איסורא אכלאים ולהכי הוי כאיסור הבא מאלי'. אבל בהקדש לא נסתלק אמרי פיו שהוקדש הדבר ומכח זה אסור. ומוכח כן בבירור שהרי מתפיס בהקדש הוי דבר הנידר ש"מ דלא נסתלק אמרי פיו ומכח זה הוי דבר הנידר משו"ה סובר רש"י דהקדש ל"ה איסור הבא מאלי':

והנה בנדרים די"א ב' כגון דמחית בשר שלמים ומחית דהתירא גבי' ואמר זה כזה מה בעיקרו מתפיס או בהתירא. וכ' הר"ן ואיכא דק"ל אפי' את"ל בהתירא מתפיס כלו' שיהי' זה כזה ממש דנחית קמי' אכתי ליתסר דהא אסור לטמאים מחמת נדרו. תו אקשי והא איכא חזה ושוק שאסור לזרים מחמת נדרו, ולדידי ל"ק דאי מחמת נדרו ראוי הי' שיהי' אסור לכל דהא אקדשי' ואסרו אכ"ע אלא דבתר ז"ד פקע נדרו וכו' עיין שם וברשב"א ביתר ביאור. נמצינו למדין דקדשים לאחר זריקת דמים אסתלק נדרי' והו"ל כמתפיס בדבר האסור. ולפי"ז הוי גם לשיטת רש"י איסור הבא מאלי' כמו כלאים אף דע"י גרמותו הוי איסור מ"מ אח"כ נעשה מאלי' דבר איסור. ולפי"ז הא דסובר רש"י דהקדש ל"ה איסור הבא מאלי' הוא רק בקדשי בדק הבית. אבל לא בקדשי מזבח דנעשה לאחר זריקה איסור הבא מאלי':

ומצאתי בחתם סופר יו"ד סי' ק"י שכ' דדברי רש"י רק בקדשי בדק הבית ולא בקדשי מזבח רק לא ביאר טעם הדבר. ולענ"ד הנכון כמו שביארתי הטעם לחלק. ולפי"ז ניחא הא