פרדס יוסף בראשית עט

שיעורין לב"נ מ"מ כאן שוב יקשה קו' תוס' דמא"מ כו' ול"ש תירוץ דח"ש אסור מה"ת דבאבמה"ח ח"ש מותר מה"ת כנ"ל וא"כ מותר המשהו בשר שעל האבר אף לב"נ אבל בשר מן הטחול אסור לב"נ משהו דאף בישראל אסור ח"ש דשייך חזי לאצטרופי בכדא"פ דליכא חידוש וכמ"ש. וא"ש קו' הנ"ל דשפיר הוצרך בב"נ לאסור אבמה"ח, ול"ק דבלא"ה אסור משום המשהו בשר ז"א דמותר לב"נ דמא"מ, ולישראל מותר דל"ש חז"ל, ולא דמי לבשר מה"ח כגון טחול דאסור ח"ש לישראל ואף לב"נ אסור, ושפיר הוצרך לאסור אבמה"ח לב"נ:

עונלע"ד לפמ"ש הפמ"ג בסי' ס"ב בשפ"ד סק"א דאבמה"ח אסור אף שלא כדרך הנאתן כיון דאף גידין ועצמות מצטרפין אף דליכא בהו טעם והוי שלכה"נ, ושפיר הוצרך בב"נ משום אבמה"ח אף דיש בו משהו בשר מ"מ משום הבשר מותר שלכדה"נ, אבל משום אבר מה"ח אסור שלכדה"נ. ומצאתי אחז"ר שהערה קצת בזה הגרע"א בדרו"ח לפסחים דכ"ד בתוד"ה פרט. ועי' באור חדש שם, ובשו"ת בית יצחק יו"ד ס' פ"ו, ובשו"ת בנין ציון סי' קי"א ובחי' הארכתי מאד בזה ואכ"מ:

שם בשר בנפשו דמו לית. פרש"י דמו זה דם מן החי, וזה כרחב"ג בסנהדרין דנ"ט ורבנן פליגי עליו ע"ש. וכ"פ הרמב"ם בפ"ט ה"ט ממלכים דב"נ מותר בדם מה"ח, ובקובץ דרושים חוברת ששית ח"א סי' כ"ח הובא בשם הרב הגאון מו"ה יעקב מאיר בידערמאן שליט"א חתנא דבי נשואה לאדמו"ר הגה"ק מגור זצ"ל בעל השפת אמת, שהקשה דאפילו בלא קרא ראוי לאסור דם מה"ח כיון דיוצא מה"ח, וכדאי' בבכורות ד"ו. דמה"ט ס"ד לאסור חלב משום דליכא דאתי מהחי ומותר, ויש להוכיח מכאן כמ"ש הכו"פ סי' פ"א סק"ז דדוקא לישראל הי' ס"ד לאסיר חלב משום דכ' הטמאים לאסור צירן ורוטבן וחלב נמי הוי רוטב היוצא מאבמה"ח, אבל לב"נ ליכא קרא לאסור היוצא עש"ה, ונלפע"ד ליישב קושייתו, דמן התורה לא יהי' אסור היוצא אף בישראל, דאף בהקדש היוצא אין כמותו מה"ת וכמ"ש הרמב"ם בפ"י הכ"ב ממ"א דבהקדש ועוד משקה היוצא מהם אסור ואין לוקין עליהם, וכ' שם בכ"מ דאינו אוסר רק מדרבנן, וקראי דמייתי ש"ם חילין דק"כ ב' אסמכתא בעלמא הן, וע"ש בלח"מ ומ"ש עליו הפנ"י בקידושין בקונטרס אחרון לסוגיא דחדש והעלה דרק מדרבנן משקין היוצאין ע"ש אריכות. ואם כן אתי שפיר דכאן צריך קרא דדם מן החי יהי' אסור, אבל משום יוצא רק דרבנן:

והנה תוס' זבחים צ"ו א' ד"ה ואם, וחולין קי"ב א' ד"ה והלכתא, הקשו מהא דפ"ז דפ"ו דכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו וקשרי לבשל חטאת ואח"כ שלמים הרי ממעט באכילתן ואסור למעט זמן אכילת קדשים לפי שמביא קדשים לבית הפסול, וכאן נמי השלמים שמבשל אח"כ לא יהי' רשאי לאכול רק יום ולילה כחומר חטאת, והוי נ"ט בר נ"ט דאיסורא דחטאת חשוב איסור דאסור לנשים זרים ונותן טעם בקדרה, וקדרה בשלמים, ותי' כיון דמב"מ מדאו' ברובא בטיל ורק מדרבנן בעינן ס' וכאן בקדשים אוקמי' אדורייתא, ומאד קשה לרש"י שכ' דרבא ס"ל מב"מ במשהו ורש"י ג"כ פסק כן בחולין דק"ט. וא"כ שוב יקשה קו' תוס' האיך אמר רבא שם כל יום נעשה גיעול כו' הא ממעט באכילת קדשים, ואי"ל אוקמי' אדאורי' כיון דמב"מ ל"ב. ועוד הק' בכרו"פ סי' צ"ג הא במתני' זבחים צ"ו ב' תנן מריקה ושטיפה בצונן ומבואר בגמ' דאתיא כרבי, וא"כ סיפא דמתני' השפוד ואסכלא מגעילין נמי אתיא כרבי, ורבי ס"ל בחולין דק"ח מב"מ ל"ב ול"ש תי' תוס' אוקמי' אדאורייתא:

ונלפענ"ד ליישב ע"פ הרמב"ם הנ"ל דמשקים היוצאים רק מדרבנן וראיתי בחתם סופר יו"ד סי' קי"ד דמשקים הנבלעים בתוך אוכל מודה הרמב"ם דאסור מה"ת ואף לוקין ע"ש וכ"כ הפנ"י שם, ובחולין דצ"ט ב' אי' והאמר ר"י מב"מ ל"ב ומשני שאני ציר דזיעה בעלמא הוא, וכתב בתוס' דציר לא אסור רק מדרבנן, והוכיחו מזה המפו' דאף למ"ד מב"מ ל"ב זה דוקא באיסור דאו' אבל באיסור דרבנן אף מב"מ בטיל, ועי' בחוו"ד סי' ק"ה סק"ב וז"ל ואלו הי' הטעם גופי' מדרבנן ל"ה במשהו כדמוכח בחולין צ"ט גבי צירו ע"ש, א"כ מיושב הב' קושיות דאף למ"ד מב"מ ל"ב, מ"מ כאן בטיל דהנפלט מהחטאת לתוך הקדרה מותר מה"ת דמשקים היוצאים מהקדש מותר מה"ת ואח"כ כשמבשלין שלמים בטיל טעם החטאת ברוב, ול"ש דהוי מב"מ ובמשהו, ז"א דכאן הוי איסור דרבנן ובטיל ברוב לכ"ע ושייך תי' התוס' אוקמי' אדאו'. אך זה אינו כיון דאח"כ יוצא החטאת מקדרה לשלמים והוי משקין לתוך אוכל דאסור מה"ת, ותדע דאל"כ היאך צותה התורה מריקה ושטיפה בקדשים הא מה"ת משקין היוצאים אינן כמותן, וכאן הטעם יוצא לכלי ומה איכפת לן שיבלע אח"כ בקדשים אחרים, אע"כ כיון דאח"כ יוצא לתוך אוכל אסור מה"ת, וכ"כ באמת החת"ס שם א"כ