פרדס יוסף בראשית עז

ממעי אמו ניתן יצר הרע ע' סנהדרין צ"א ב':

כב) יום ולילה לא ישבותו. ערש"י וספורנו, ועי' ע"ז כ"ה א'. כ"ד שעות אזיל שית וקם שית כו' ועי' ע"י ווילנא בעיון יעקב מ"ש ברש"י ורא"ם ומהרש"א. ועי' בס' ישועות מלכו מהגאון מקוטנא ז"ל בלקוטי תורה וירא (י"ח א') ובדברי שאול מ"ת כ' הטעם דב"נ ששבת ח"מ דאמרו באבות יפה ת"ת עם ד"א שיגיעת שניהם משכחת עון, לפי"ז ב"נ שאינו מצווה על ת"ת ואסור לו ללמוד ובז' מצות מחויב לכך הטילה תורה עליו איסור לשבות ורק לעבוד כדי שלא יעשה עון דאם לא תורה צריך ד"א להשכיח עון, ועמ"ש בזה בפ' ויחי (מ"ז כ"ח). עוד ראיתי טעם לפמ"ש תוס' חגיגה ג' ב' ד"ה מי, דג' מעידין זה על זה ישראל שבת והקב"ה. ישראל והקב"ה מעידין על השבת שהוא יום מנוחה וכו'. וא"כ בשביל ששובתים בשבת הוי כמו עדים. ואם ישבות נכרי בשבת הוי כמו בדין אם נמצא קרוב או פסול דעדותן בטילה במכות ד"ו. וחו"מ סי' ל"ו דנכרי פסול לעדות ולכן אם שבת ח"מ, ועי' באמרי שפר להג' מהרש"ק בפ' יתרו, אך זה אינו דא"כ יהי' גם נשים ששבתו חייבין מיתה דג"כ המה פסולין לעדות:

והנה הק' המפו' הא דאבות קיימו כל התורה ושבת ג"כ בכלל הא לא נצטוו עלי' ואסור להם לשבות דהי' להם דין ב"נ, ותי' בפנים יפות דקודם מ"ת לילה נמשכת אחר יום כמ"ש יום ולילה לא ישבותו יום ואח"כ לילה, ושמרו שבת כמו שיהי' אחר מ"ת יום הולך אחר הלילה וקיימו שתיהן עשו מלאכה בששי ביום עד הלילה, ובמוצ"ש, וכ"כ במקנה קידושין דל"ז ע"ב בתד"ה ממחרת. ודו"ז הרה"ג מו"ה צבי הירש האבד"ק זגיערזש ז"ל הק' הא כ' ויהי ערב ויהי בקר יום אחד פרש"י בחולין דפ"ג א' רישא ערב והדר בקר מוכח דיום הולך אחר הלילה אף קודם מ"ת. ועשו"ת בנין ציון סי' קכ"ו:

ונ"ל דבפי' ירושלמי על בראשית ברא פי' בחוכמא ברא ה' ועי' זה"ק תרומה כד ברא הקב"ה עלמא אסתכל באורייתא וברא עלמא וכו' וכיון דנברא העולם בחכמת התורה משו"ה כ' ויהי ערב ויהי בקר כמו שיהי' אחר מ"ת וא"ש. ועי' בחדושי מהרא"ך ח"א בסוף ה' פסח דנ"ג דתי' קו' תוס' שבת דפ"ז דמה מוסיף משה מדעתו הא דרשא גמורה הוא, וכ' דקודם מ"ת הלילה הולך אחר היום. ולזה הי' מקום לומר היום ולילה שלאחריו ומחר ג"כ עם הלילה שלאחרי' ומשה מדעתו אמר מה מחר לילה עמי דהיינו לילה שלפניו ולילה שלאחריו אף היום לילה שלפני' ולילה שלאחרי' והקב"ה הסכים עמו דלא אתיא שכינה עד צפרא דשבתא והיום הולך אחר הלילה ע"כ. ובאמת העיר בזה במקנה שם, וע"פ בחתם סופר שבת. והנה משמע מהפנ"י ומקנה הנ"ל דב"נ אינו חייב מיתה רק אם שבת יום ולילה שלמים מעל"ע ומשו"ה האבות דלא שבתו במוצ"ש קיימו תרווייהו דין ישראל דשמרו שבת. ולא עברו על יום ולילה לא ישבותו דבזה הלילה הולך אחר יום ועבדו אז במוצ"ש. וזקיני הגאון המובהק מו"ה דוד דוב מייזלש האבד"ק לאסק נסתפק בזה אי ב"נ אסור לשבות אפי' מקצת היום, ועח"ש בזה בהגדה ריח דודאים בפתיחה אות ה' ו'. ובעיקר הדבר דקודם מ"ת הלילה הולך אחר היום העיר אחי הרה"ג ר' שלמה ואב שי' דהא שבת במרה נצטוו. ובודאי קבלו ע"ע אז כבר כל הלכות שבת כדין שהיום הולך אחר הלילה והגאב"ד דפה שליט"א ציין לעי' בשו"ת רע"א סי' קכ"א ע"ש במפתחות והשמטות ע"ש בפנים יפות הנ"ל:

ובחתן סופר הביא לתרץ שעשה אברהם מלאכה עם עוד אחד. ושנים שעשאו פטורים, ולא הוי מלאכה גבי ישראל, ולגבי ב"נ לא הוי שבת ע"ש. אך אינו נכון דכבר כ' האחרונים דהא דב' שעשאו פטורים דוקא מחטאת וסקילה, אבל המ"פ של שבתון לא קיימו, וא"כ לא תירץ כלום עוד ראיתי בשם הח"ס ובשו"ת חשק שלמה בלקוטים דהיה לבוש טלית וציצית, ואם היה להם דין ב"נ לא שבתו דב"נ פטור מציצית, והוי הציצית משא דציצית אין להם שייכות שיהי' נקראים מלבוש דאינם מחויבים בזה:

עוד י"ל לפ"מ שהק' תוס' פסחים מ"ו ב'. ד"ה רבה דאי אמרינן הואיל בטלה כל מלאכת שבת הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה, ותי' דהואיל ולא שכיח לא אמרינן, וא"כ באברהם שהיו שכיחים חולים כמ"ש בב"ב ט"ז דמרגליות הי' תלוי בצוארו וכל הרואה מתרפא א"כ הי' שכיחים חולים ושייך הואיל ול"ש אצלו מלאכה:

עוי"ל לפמ"ש בשבת ע"ה ב'. דעצי אשירה שהוציא בשבת פטור. וה"ה לכל איסור תורה שהוציא בשבת פטור, ועי' משל"מ פי"ד הכ"א מאבל, ומהר"ם מינץ סי' ב' ונתן אברהם עצה שהוציא איסור בשבת, וממנ"פ אי הוי לו דין ישראל א"כ באיסור הנאה לא חילל שבת, ואי לו דין ב"נ א"כ מותר לו הדבר ואין זה איסור הנאה אצלו א"כ הוי הוצאה ומלאכה, וזה נכון לזה הערנו בני שיחי':