פרדס יוסף בראשית עו

ג"כ בחק יעקב סקי"ח שכ' מצוה בחזרת אע"פ שהוא מתוקה ואין בו מרירות עכ"ל, ובהגדה ריח דודאים בפתיחה הביא ש"ב הגאבד"ק מאנקטוב שליט"א שעל זה העיד החכ"צ שחזרת הוא סאלאטא וגם כבר אמרו תחילתו מתוק, ואע"פ שאמרו סופו מר אין הכוונה רק כשמתגדל הוא מר כמ"ש עליו תחילתו רך וסופו קשה, וכן מבואר בירושלמי פ"ב ה"ה מפסחים, ופוק חזי כל גדולי ישראל מחזירין אחרי סלאטא:

יט') למשפחותיהם יצאו. בסנהדרין דק"ח משפחותיהם ולא הם. עמהרש"א מ"ש בפירושו וע"ש בבאר שבע שכ' לא ידענו פירושו וע"ש בגליון בגמ'. ובס' קול יהודה כתב דק' דילמא כפשטא דקרא אתא, דאי' ברש"י פי"ז הוצא כ' שלא רצו לצאת ואמר הקב"ה להוצא אותם בע"כ, וזה ידוע שאם בעה"ב דוחה להאורח מביתו דוחק תחלה להאורח מביתו ואח"כ הולך בעה"ב מביתו, לפי"ז למה כ' למשפחותיהם יצאו הא פשיטא הא כ' ויצא נח ואז בודאי הוצא תחלה הבהמות וכל הבריות בע"כ כפי ציווי ה' אע"כ לדרשא אתי דמשפחותיהם יצאו ולא הם. ובהגהות מהר"צ חיות כ' לא ידעתי מדוע שינה ר"י לשון התורה דנא' למשפחותיהם ונ"ל דמהרי"ב כ' דהפי' כיון דבריה שאין בה עצם אינה חיה י"ב חודש בחולין נ"ח. ומשפט המבול יב"ח כמ"ש ברש"י. ובמס' עדיות פ"ב מ"י א"כ ע"כ לא יצאו התולעים עצמם מתיבה דהרי אינם חיים יב"ח ורק המשפחות שלהם יצאו. וכבר נזכר זה בס' אמונת חכמים, ורק ק' דבב"ק דס"ו דרשו באתנן הם ולא ולדותיהם וכאן דרשו להיפך משפחותיהם ולא הם. ונראה דוה בעצמו הי' ק' לר"י דכאן ע"כ רק הוולדות יצאו ולא המשפחות שהוכנסו. דהא א"א שיהי' יב"ח וכ' למשפחותיהם דמשמע להיפך דהם יצאו ואר"י למשפחותם ולא הם היינו כאלו הי' כ' רק למשפחותם ולא למשפחותיהם, ובלאו זה משפחותיהם זר במקרא ולא מצינו רק עוד פ"א והוא כלשון אל תקרא למשפחותיהם אלא למשפחותם ובתפארת יהונתן כ' דאפי' מה שאין בו עצם חיו בתיבה ע"פ נס. וגם י"ל הואיל ולא שמשו המזלות א"כ ליכא כלל זמן ע"ש. וע"ע בס' דרכי תשובה יו"ד סי' פ"ד סקק"א שכ' באם יש לה כנפים יכול לחיות שנים הרבה אף שאין בו עצם, ע"ש שהביא מזה הרבה ספרים:

כ) מכל הבהמה הטהורה ערש"י עי' בס' חדושי מר שמואל ע"ז ד"ה אריכות גדול מזה. ובס' ראשי בשמים להג"ר ישעי' מפראגא ז"ל הק' דלא הוי ממשקה ישראל דלא הותר לו אז עדיין לאכול בשר, ותי' כיון דאחר הקרבה מיד הותר לו אכילת בשר לכן היה מותר להקריב ע"ש וסברתו הוא מגמ' מנחות ד"ה א' דאיסור שנעשה היתר באותו יום לית בי' משום ממשקה ישראל משום דאין מחוסר זמן לבו ביום וחשוב בשעת הקרבה מיד כאלו הי' היתר. וראיתי בספר בית האוצר מערכת א' כלל ט"ו שהביא ג"כ הקו'. ותי' שהרי כ' רק ממשקה ישראל, וזה הא הוי ממשקה ישראל שהרי כשתהי' האומה הישראלית יהי' מותר להם ע"ש וט"ע בידי משה על המד"ר פט"ז על המד' אכל תאכל א"ר יעקב מתי יתכשר לאכילה משתשחט. וכ' בי"מ אף שלא נצטוה אדה"ר על שחיטה לפי שנאסר לו בשר תאוה רק מבשר קדשים ובקדשים כ"ע מודים שהי' צריך שחיטה ע"ש וא"כ ל"ק קו' הנ"ל דכיון דהי' מותרין בקדשים הוי ממשקה ישראל כמו קדשים דבמדבר הי' נחשבים ממשקה ישראל, ולפמ"ש תוס' סנהדרין נ"ו ד"ה אכל דמתה מאלי' היה מותר לאדם, ורק להמית ולאכול הי' אסור. א"ש הקו' דהוי ממשקה ישראל כיון דהבשר בעצמותו מותר באכילה והאיסור להמיתו איננו איסור אכילה רק איסור אחר ונהי דא"א לאכלו דאמה"ח אסור ולהמיתו ג"כ אסור מ"מ רק מפאת דבר אחר חשיב שפיר ממשקה ישראל כיון שאין עצם אכילה אסורה, עי' פסחים מ"ח א' ותוס' מנחות דפ"ד א'. עי"ל דהא דבעינן ממשקה ישראל ל לו שורש בב"נ רק בישראל, ורק צ"ל דהחמירו עליהם כדין ישראל, ושוב בישראל מותר בשר והוי ממשקה ישראל, וממנ"פ שרי וז"פ:

כא) לא אוסיף רש"י כפל לשבועה, עי' מהרש"א שבועות דל"ו בענין שבועת ה' שלא יביא עוד מבול ובדברי הרא"ש שם. ועי' בפנים יפות. ובהפלאה כתובות בפתיחה אות ט"ז דהאדם נמשך בילדותו אחר מעשה נערות ולפי"ז הי' ראוי כל מה שיגדל יזכך החומר ואנו רואים שנהפך הוא כי יצר לב האדם בגדולתו יותר רע מימי נערותו אין לחייב האדמה עבור זה, וז"ש לא אוסיף כי יצר לב האדם ואין להאשים האדמה שחטא אדם בעבור יצירתו מאדמה עש"ה ועשו"ת בנין ציון סי' קמ"ו אי שבועת ה' הי' רק שלא יביא מים אבל דבר אחר חוץ ממים לא נשבע, והביא גמ' ומדרשים חלוקים דבזבחים קי"ז משמע דלא יביא שום משחית כל בשר, ובסוטה י"א ומ"ר שמות פ"י ופכ"ב דוקא מים ע"ש:

שם מנעריו. ע' רש"י משננער לצאת כמ"ש בנדה ל"א א', ומשעת יציאה