פרדס יוסף בראשית עה

ועשו"ת חתם סיפר אה"ע ח"ב סי' ל"ט, שהביא רש"י ורמב"ן, ורא"ם הקשה מוהיתה צעקה גדולה במצרים אשר כמוהו לא נהייתה, הנה כמוהו זכר נהייתה נקבה, וסבר הרא"ם דכמוהו קאי על הקול שהוא כולל והוא זכר והפרט ממנו הוא צעקה ל"נ, אע"פ שתיבת קול לא נזכר בקרא מ"מ יוצדק זו"נ. ולפע"ד דרמב"ן מפרש כראב"ע דכמוהו קאי אמיתה דבכורים דדבר כמוהו לא נהייתה קאי אצעקה כיון שהוזכרו בקרא שייך לשון זו"נ משא"כ ביונה שלא הוזכר בקרא שם המין הכולל כ"א שם הפרט ששלח נחה עוד הביא הרא"ם מכבא השמש תשיבנו לו כי היא כסותה לבדה כ' תשיבנו ל"ז כסותה ל"נ, וסובר דל"ז קאי אבגד שהוא שם כולל לחלוק וטלית, וע"ז קאי לשון תשיבנו אע"פ שלא הוזכר בקרא, והרמב"ן י"ל דס"ל ג"כ בהא כראב"ע דקאי אחבול תחבול וחבילה הוא ל"ז וכיון דשניהם הוזכרו בקרא א"ש, הרי קמן דע"כ לא פליגי אלא כשלא הוזכרו בקרא אבל כשהוזכרו שניהם יוצדק בקרא א' שינוי מזכר לנקבה, ומכ"ש היכי דליכא שינוי אלא לשון אחד והוזכר שם הכולל וכו'. ותמה אני מה יענה הרמב"ן אמקרא מלא רוח גדולה וחזק (מלכים א' י"ט) ע"ש להלכה בזה לענין שמות גיטין:

ורש"י הביא ראי' דיונה ל' נקבה משה"ש (ה' י"ב) עיניו כיונים על אפיקי מים רוחצות בחלב:

משמע דרוחצות קאי על כיונים, ובשה"ש פט"ז פרש"י לפי שקראן עינים והעין ל' נקבה אמר רוחצות ל' נקבה, משמע דרוחצות קאי על עינים ולא על יונים וצ"ע:

ועי' בש"ך יו"ד סי' צ"ו סק"כ דפסק דזית מקרי דבר חריף, והוכיח מכאן דאמרה יונה יהי' מזונותי מרירין כזית. אבל בתוס' פסחים דל"ו א' ד"ה מה כ' בפירוש דרק האילן מר ולא הפרי, ועי' בדורש לציון דרוש י"א שכ' דדעת הש"ך מוכרחת דהפרי מר דאפי' אם תפרש שמה שאמרה היונה על העץ אמרה שעץ מר וכמ"ש תוס', מ"מ אם העץ מר מוכח שגם הפרי מר, דאי' בב"ר פל"ג מהיכן הביאה מא"י, או מהר המשחה דלא הי' המבול. ר' ביבי אומר נפתחו לו שערי ג"ע, ואמאי לא הביאה קנמון אלא רמז רמזה לו מוטב מר מזה ולא מתוק מתחת ידך, וידוע דה' אמר עץ פרי והארץ שינתה עץ עושה פרי ולכך כשנפקד אדם נפקדה גם היא כמש"ל (בפ"א י"א). ונ"ל הטעם שלא נפקדה עד עתה שהרי גם עתה אחר שנתקללה הארץ, ג"ע נקרא השדה אשר ברכו ה' ששם לא שינתה ושם הוא כמו שאמר ה'. ולכך קודם שחטא האדם והי' בג"ע ולא איכפת לו בשינוי הארץ כי למי שינתה לסוסים ולחמורים ויתר בהמות וחיות אבל אחר שחטא וגירשו מנן לעבוד האדמה אז שינוי הארץ נוגע הפסד לאדם לכך נפקדה האדמה על עוונה, נמצא דבג"ע כל אילנות טעם עצו ופריו שוה, וידוע שמה ששינתה הארץ הוא בעץ ולא בפרי שהפרי טעמו בו ורק עץ אינו כטעם פריו, ולפי"ז אחר שהעלה שהביאה מג"ע הוא מר א"כ גם הפרי שבג"ע מר שהרי שם טעם עץ ופרי שוים. ונמצא דבכל העולם חוץ לגן עכ"פ פרי הזית מר שהרי בפרי לא שינתה הארץ, וטעם הפרי כאן כמו בג"ע, ואדרבה העץ אפשר שאיננו מר, שמצינו שלא בכל אילנות שינתה כמו באתרוג ופלפלין בסוכה דל"ה. וא"כ אם גם בזית לא שינתה אזי גם זית טעם עצו מר כמו פריו, ואם שינתה השינוי בעץ שאינו מר אבל הפרי מר כיון שבג"פ מר, ושפיר פסק הש"ך שזית דבר חריף, והביא ראי' מיונה שאף שיונה על עץ אמרה מ"מ כיון דמג"ע הביאה ושם עץ ופריו מרורים, וכאן מחוץ לג"ע עכ"פ הפרי מר, ותוס' אליבא דדעה הראשונה במד' שמא"י הביאה ושם אף שעץ מר הפרי אפשר שאינו מר. ובג"ע לא העץ ולא הפרי מרורים, וחוץ לג"ע שינתה הארץ טעם העץ למרורים והפרי עצמו טעמו עמד בו בלתי מר כלל עכ"ל בקיצור. ושפתים יושק:

ואחי הרב ר' שלמה זאב שליט"א מלאדז כתב לי דזית עיקר הפרי השמן בתוך הזית, כדאיתא בשבת ד"נ ע"ב מה לפצוע זתים בשבת ופרש"י על הסלע למתק מרירתו אבל השמן האגור בתוכו, אם יוציא אותו אומן טוב, לא ישאיר בתוכו שום מרורות מקליפות הזית, דרק קליפתו מר כעץ ונכלל בכלל עץ הזית. וראי' שהזית מחויב בתרומה, (בתוס' ב"מ פ"ח ב' ד"ה כי) ובביכורים (עי' ביכורים פ"א מ"ג ובר"ם ומפו'). והוא דבשביל השמן שבתוכו חייב גם על הזית, אבל בזית שאין בו שמן פטור מתרומה ובכורים. וא"ש התוס' דפריו טוב היינו השמן, ועצו עם העלים, וקליפת הזית הוי ג"כ כעץ והוא מר. וא"ש הש"ך ז"ל דיונה אמרה יהי' מזונותי מרורין כזית ולא אמרה כשמן זית רק כזית דהוי כמו העץ שהוא מר:

ואגב אבוא דבגוף הענין הנ"ל בדבר שנקרא מר אי' בחי' הרידב"ז על ירושלמי ברכות פ"ו ה"א שמגמגם שלא ליקח סלאטא למרור שאין בו מרירות, והביא ראי' מירושלמי דהתורה אמרה מרורין ואפי' מרור כשנתבטל טעמו במרירות לא יצא ע"ש, אולם לא ראה בב"י סי' תע"ג והובא