פרדס יוסף בראשית עד

שאמר העורב אם פגע בי שר חמה או צינה כו' שנראה שנח שלח במכוון העורב שידע שהשי"ת ישמרהו כדי שלא יחסר מין א' מן העולם וירא לשלוח מין אחר אולי יגיע לה נזק שאף שתנזק לא יחסר מין שיכול להתקיים מן הנשארים, והעורב נשמר מזה והשיב מהא דכתובות ד"ל הכל ביד"ש חוץ מצינים ופחים וכ' תוס' פחים היינו חום, והשיב מה דעתך שה' יצילני כדי שלא יחסר מין, שמא יפגע בי שר צינה או חמה שזה אינו ביד"ש ויזיקני ואז יחסר חין א' וכ"כ בס' עיון יעקב ע"ש, ועי' בבכורות ד"ח כל שתשמישן וצ"ע:

ט) ולא מצאה היונה מנוח וגו' ויחל עוד שבעת ימים ותבא אליו היונה לעת ערב, עי' בזמירות לשבת יום שבתון, בפי' מטה יהודה כ' שיונה ששלח מהתיבה ביום השביעי מצאה מנוח שסתם שביעי הוא שבת. ועי' ג"כ בדברי שאול. ואא"ז הגאון יעב"ץ ז"ל במגדול עוז, בבית חדות עליות הטבע, הביא שיש מופת על שבת מלבד הסמבטיון שהיונה אינה תולשת מן המחובר בשבת ע"ש, וזה י"ל הפי' ותבא אליו לעת ערב עלה זית טרף בפיה, שכל השבת לא תלשה רק לעת ערב, וכנס"י נמשלו ליונה. וגם ראיתי בפי' פרחי שושנים על זמירות, ששמע מחכם א' שיש לו בקבלה שבני יונה אינם אוכלים בשבת מתבואה שנקצרה בשבת ע"ש ועי' בתק"ז תקון ל'. ועיון יעקב על הע"י פ"ז דסוטה:

יא) והנה עלה זית. ערש"י אמרה יונה כו' עי' בנחלת יעקב אף דודאי יונה אינה בר דעת ורק מה שאנו לומדין מאיזה דבר חשוב כאלו שמענו ממנו אותו דבר שלומדין, וכיון שראינו שיונה טרפה דבר מר אף שנח ודאי נתן לה דברים טובים לומדין שיותר טוב מר מה' ממתוק מבנ"א. ודו"ז הרב הגה"צ ר' צבי הירש ז"ל האבד"ק זגיערזש אמר בזה לפרש יום ליום יביע אומר וגו' היום של חורף אומר ליום של קיץ אנכי יום קצר. וכאשר יתחיל אדם במשא ומתן ובמלאכתו אז מיד ינטהו צללי ערב ואעפ"כ די לאדם במסחרו ובמלאכתו. א"כ ביום קיץ שהוא ארוך שיש זמן למו"ח וללמוד למה יפסוק כל היום במו"מ, ולילה ללילה יחוה דעת הליל קיץ אומר לליל חורף אנכי קצר מאד אעפ"כ די לאדם לרוות שינתו ולמצוא מרגוע א"כ אף שעתה לילה ארוכה עורה למה תישן כל הלילה, ושייך שפיר לשון אומר כיון שלומדים מהם הוי כמו שאומרים:

ובמבוא האגדות להגר"ל חיות בע"י דפוס ווילנא כ' ויש הרבה טענות בדברי חז"ל אשר טענו דוממים או אילנות או בע"ח בלתי מדברים עם בנ"א כמו בסנהדרין ק"ח השיב עורב כו' ובעירובין י"ז ביונה יהי' מזונותי מרורים כו' וטענות האותיות עם ה' עי' בירושלמי פ"ב דסנהדרין עלה יו"ד לפני ה' ואמר עקרתני מן הצדיקת שרי, ועוד שם על משנה תורה כו' וכן מצינו אמרה מדת הדין ואמרה רוח פסקניות סנהדרין מ"ד, ובב"ר פ"ח חסד אמר יברא אמת אמר אל יברא כו' וכן בירושלמי פ"ב דמכות שאלו לחכמה מה עונשו כו' והנה חסד אמת וחכמה אינם רק תוארים ומדות ואיך יתכן דיטענו ועי' במורה פ"ה לשני, ופכ"ט, וכן מפסוקי אנשי קרח וסדום וטענותיהם בסנהדרין דק"י, וטענות סנחרב עם בעלי צבא שלו שם דצ"ב ונבוכדנצר דצ"ו וכן דברי המן ואחשורוש אם נרצה לפרשם כפשוטם שהי' מקובל לאבותינו כך נוכל לפרש כנ"ל אכן י"ל שהוא דרך מליצה, והסברא כל מה שהי' יכול כל אחד לטעון ולהשיב ע"ש בזה, ובדברי שאול מ"ת, ובפשט התרגום יונתן יונה דבייתי הי' ותימה:

ועי' באה"ע סי' קכ"ד הא דגיטין די"ט כתבו על עלה של זית כשר, אי דוקא של זית דעלהו לא יבול כמו במבול, ועי' בס' גט פשוט שם סק"ט, וסי' קכ"ה סק"ד וסקצ"ט, וברביד הזהב. ומה שהביאה דוקא זית ולא פרי אחרת שג"כ מרה. ראיתי לפרש דידוע דדור המבול השחיתו לדבק מין בשא"מ וכן בודאי הרכיבו אילנות מבשא"מ, וב"נ מצווה על זה כמ"ש הרמב"ם פ"י ה"ז ממלכים. ע"כ נעקרו כל האילנות ג"כ כמ"ש במדרש, אבל זית אינו מקבל הרכבה כמ"ש בירושלמי מס' כלאים פ"א ה"ז שדרשו שם בניך כשתילי זתים פי' שלא יהי' בהם פסול ממזרות כמו שזית אינו מקבל שום הרכבה, וא"כ אילני זית לא השחיתו דרכם, ולכן לא יכלה היונה להביא מאילנות אחרות כי נמחו מארץ, ועי' בדרשות הראנ"ח עי' ברש"י ומה שהקשה הרמב"ן ואפשר שהביאם לזה מאמר טרף שהוא ל' זכר ולא יפול על היונה, ורש"י כ' א"א שזכר הי' ולכן קורא לפעמים בל"ז ופעמים בל"נ, ורמב"ן הקשה כי חזרת מנקבה לזכר בפ' אחד אין בו טעם, ואם המנהג לקרוא בל"ז למה שנה כאן, וגדולי אחרונים הבינו שכוונתו להקשות על מה שהזכיר שהיונה בל' זו"נ בפסוק א' שאין בזה טעם. והקשה דהא רבים הם הפסוקים שהוזכר זו"נ בפ' אחד, ונראה שכוונת הרמב"ן אחר שבכל המקומות הוזכר ל"נ ובמקום א' ל"ז אין בו טעם עש"ה: