פרדס יוסף בראשית עב

לפני עיניהם, וכשאנו עומדים בין אריות הרוצים לבלענו ההכרח לשלום שאל"כ ספינתנו תטרוף חלילה ואין מקום לחשבונות מן הצד והארכתי בזה, ועוד אביא אי"ה להלן:

טז) ויסגור ה' בעדו. ערש"י ותרגום הוסיף ואגין ה' במימרי' עלוהי, עשו"ת זכרון יצחק בח"ת ע"פ קו' הזה"ק דס"ז ב' איך ניצל נח הא צדיק נתפס בעון הדור, ותי' כיון דהזהיר אותם אין בו אשם, ומה שצדיק נתפס רק בשביל שלא הוכיח, וזה פי' ואגין ה' רק בשביל במימרי' עלוהי בתוכחה ומוסר שיצא מפיו ע"ש. נשמע כשמוכיח ואינם שומעים לו, הוא נקה מעון, ומשל הנודע בזה, שא' נסע לסחור ובדרך נשברה עגלתו בכפר, ושם הי' חרש ברזל ותקן העגלה, ושאל עבור זה מאה זהובים, והלה עומד ומשתאה, כי בעירו ישלם לכל היותר חמשה זהובים עבור עבודה כזו, ויאמר לו הנפח חי נפשי כי לא ארויח הרבה ועשה לו חשבון שצריך לשכור עשרה אכרים לנפוח, וא"ל הסוחר אנכי אביא לך מכונה מפוח שנער קטן אשר ינענע בידו יעלה השלהבת מאלי' וכן הי' שהביא לו מפוח ושילם לו. והסוחר נסע לדרכו, והנפח נפח איזה שעות ולא יצא זיק אש. וירק אחר הסוחר וצעק למה רמיתני, וישב להכפר לראות הסבה וירא כי לא הבעיר אש תחת הגחלים, ושחק מאד ואמר התדמה שהמפוח יעלה שלהבת מאליה, כי צריך להבעיר, ואז המפוח יעלה להבה, כן אם השומעים יש להם זיק אחד נשמת חיים דת מיהדות אז בעזרת מפוח, הדרשן ומוכיח יעלה שלהבת אש, משא"כ שגם זיק יהדות איננו בו אין תרופה למכתו במפוח, וכן היה בנח ולכן לא נענש:

כ) חמש עשרה אמה ערש"י, וביומא דע"ו ומהרש"א בזה, ועי' ברמתים צופים ח"א אות ק"א ק"ב מש"כ בשם הר"ר בונם והמגיד ז"ל ע"פ קבלה:

כא) ויגוע כל בשר. עי' חזקוני וא"ת איך נענשו מאחר שלא נצטוו על המצות וי"ל שיש כמה מצות שחייבים לשמרן מכח סברת הדעת אע"פ שלא נצטוו וכו' עי' בס' בית האוצר מערכת א' כלל קל"א שחקר אם מצינו איסור מפאת סברא שהסברא נותנת שאין לעשות כן, ויוחשב זה לאיסור תורה ע"ש ועט"ז יו"ד סי' צ"ט סק"ט שהביא מהרי"ק שורש קס"ז שאשה שזינתה ולא ידעה האיסור אסורה לבעלה דכ' ומעלה בו מעל והיא מעלה בבעלה ע"ש והביא ראי' מאסתר שאמרה כשם שאבדתי מבית אבא כו' במגילה דט"ו. ופי' ב"ש אה"ע סי' קס"ח סק"ד ובנוב"י מ"ת יו"ד סי' קס"א. ובישועות יעקב יו"ד סי' קנ"ז, והאריכו בזה האחרונים:

כג) רש"י איחר מזונות לארי והכישו. עי' תורת חיים סנהדרין דק"ח ק' מנ"ל דהי' ארי. ועוד לחה איחר, ותי' עפ"מ דאיתא שם דארי יכול לחיות בלי מאכל לא בציר מששה ימים ולא יותר מי"ב, וי"ל דנח נמי הי' מסופק בזה השיעור דהזנה כמה, וכשבא אליו בשביעי ולא רצה לאכול דעדיין הו"ל אישתי' זנתי' כמ"ש בגמ' ולא חזר אליו להאכילו עד איזה ימים. ואח"כ הכישו, וכ"כ בספר קול יהודה בסנהדרין שם, ובפנ"י:

כה) וימחו. עי' ראב"ע זאת תשובה על חסרי הדעת מאחינו שאומרים שלא הי' המבול בא"י. וכן הביא בנח"ק, ותמוה שהרי הוא פלוגתת ר"י ור"ל בזבחים דקי"ג אי ירד חבול לא"י. וכבר הק' שם תוס' ממדרש ע"ש. ובאבי עזר תי' בדוחק, וי"ל עפמ"ש הרמב"ן (ח' י"א) בשם פרקי דר"א אף למ"ד שלא ירד המבול לא"י אבל המים הי' אף בא"י כי לא הי' גדר לעכב המים שלא יבואו בכל ארצות ע"ש. והוא בפדר"א פכ"ג. וא"כ א"ש המעיין בלשון הראב"ע שלא כ' שלא ירד המבול בכל הארץ רק שלא הי' המבול בכל הארץ וזה באמת חסרי הדעת אומרים כי על זה ליכא כלל פלוגתא, ורק הפלוגתא אי ירד המטר ומבול מן השמים לא"י או לא אבל באמת המים הי' בכל הארצות וא"ש. ולזה הערני ידידי הרה"ח ר' פייביש לוריא נ"י מפה:

והנה בחולין דכ"ז ב' דגים א"צ שחיטה דכתיב את כל דגי הים יאסף להם באסיפה בעלמא סגי, ועי' בתשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' ח' דדגים שמתו בתוך המים אסורין דאסיפה הוא במקום שחיטה ובעי אסיפה מחיים ע"ש והוא שיטת ר' סעדי' גאון, והובא בכ"מ פ"א ה"ג משחיטה ועב"י וב"ח ופרישה יו"ד סי' י"ג ובקרית ספר ובעל העטור ה' שחיטה (ועי' בס' הנדפס מחדש בירושלים תורה שלמה בראשית אות תרפ"א מ"ש באריכות מזה) ועי' ב"ר פ"ז דיעקב איש כפר נבוראי הורה דצריכים שחיטה ושלח לו ר' חגי דחייב מלקות. והנה הק' מגמ' מפורשת בכריתות ד"ו דגים וחגבים כולו היתר דל"ב שחיטה. ולרס"ג משכחת דאסור במתו תוך המים ודבריו נדחו מהלכה. והגה"ק מפילץ ז"ל הקשה לגיסו לאדמו"ר הגה"ק מגור בעל שפת אמת זצ"ל לפמ"ש הרמב"ן דלכך הותר לנח בעלי חי משום דכולם ניצלו בזכותו לפיכך מותרין לו עי' בפ' בראשית (א'