פרדס יוסף בראשית עא

בחוברת חמישית סי' י"ז וי"ט ומגודל אריכות לא העתקתי:

י) ויהי לשבעת ימים אבלו של מתושלח. עי' לעיל פ"ד. ובס' עזרת ישראל על מס' מו"ק דף כ' הביא הרמב"ם פ"א ה"ב מאבל, דכ"ז שלא נקבר המת אינו חייב באבילות. ומשו"ה דוד סך ורחץ כשמת הילד טרם שנקבר והרמב"ן הובא בטוש"ע סי' שמ"א כ' שאסור והא דדוד כתב המהרש"ל שהילד לא כלו חדשיו, וראי' מדכ' ויהי לשבעת כו' וכן בשבעת ימי המלואים נצטוו מפתח אוהל מועד לא תצאו וזה הי' קודם מיתת נדב ואביהו, אבל זה שייך אצל ה' שיודע שימות המת אבל בבו"ד שאינו יודע מתאבל אחר המיתה ר"ל ונמצא שם גבי הילד דאיל נתן הנביא ע"פ ה' בן היולד לך מות ימות התחיל תיכף אבילות, ולכך אח"כ שכ' ויהי ביום השביעי וימת הילד כבר הי' נשלם השבעה ולכן היה מותר לו לרחוץ ולסוך ואין ראי' מזה לשאר אדם ע"ש אריכות:

ובשו"ת חת"ס יו"ד סי' שכ"ד הביא ראשונים דמשו"ה לא נהג דוד אבילות כשמת הילד, דהוי ספק נפל, ותמוה דבמו"ק דכ"ג ילפי' דאבל אסור בתשמיש מקרא וינחם דוד את בת שבע, אלמא דקים לי' לדוד שכלו לו חדשיו. והרמב"ן תי' לפי שהי' מלך לא החמיר ע"ע להתאבל על ספק משום כבודו של מלך, אבל ב"ש שפיר מחויבת הי' ושפיר ילפי' מב"ש דאסור בתשמיש:

ואחי הרה"ג ר' שלמה זאב שיחי' מלאדז במכתבו אלי הביא דברי הפמ"ג בס' מתן שכרן של מצות חקירה ז' דדוד נשא ב"ש תוך ג' חדשי הבחנה והי' הולד ספק בן ט' לראשון או ז' לשני, ואי"ל דבכה"ג הדין דשניהם מתאבלין כמ"ש ביו"ד סי' שע"ד ס"ח, אבל ז"ד בשניהם חיים ודמי לב' שבילין משא"כ כשמת אב אחר, שוב סד"ר לקולא דגם השני א"צ להתאבל ע"ש בחי' רעק"א ולכן לא נהג דוד אבילות דאורייתא ע"ש, וא"ש דילפי' מקרא וינחם דוד ב"ש דלדידה הוי ודאי, ופח"ח:

והנה הא דהבחנה פלוגתא אי מדאורייתא או מדרבנן עי' יבמות מ"א א' ובב"ש אה"ע סי' י"ג סק"א כ' דלכ"ע רק מדרבנן וע"ש בפת"ת סק"א מה שהביא בזה, ועי' בהה"מ פי"א ה"י מא"ב דגזירת תבעי' לינשא צריכה לישב ז' נקיים שמא מחמת חימוד ראתה רק מדרבנן, ועפי"ז תי' בטו"ז יו"ד סי' קצ"ב סק"א הא דסוטה ד"י בתמר ורות דלא הי' להם ז"נ דעדיין ל"ה גזירה זו, ועי' מ"ש בזה בפ' וישב (ל"ח ט"ו) אך באמת מצינו כמה תקנות שגזרו עוד בימי הנביאים ועוד קודם, וגם קיימו אותם הצדיקים הראשונים, בע"ז דל"ו ב'. זנות של עכו"ם ב"ד של שם גזרו, יחוד פנוי' ב"ד של דוד גזרו, טלטול כלים בשבת בימי נחמי' נאסר (בשבת קכ"ג ב') עירובין ונט"י שלמה וב"ד גזרו (שבת י"ד:

ועירובין כ"א ב'), ע"ת ותחומין אאע"ה קיים (יומא כ"ח:

קידושין פ"ב:

ב"ר פס"ד ול"ו, תנחומא לך, שוח"ט א') ועוד הרבה דברים. ולפי"ז הדק"ל הא דדוד נשא תוך ג"ח דהבחנה, וצ"ל כמ"ש הפנ"י בהקדמה לכתובות דב"ש הי' אז קטנה, ואינה ראוי' להתעבר. והי' לו ודאי דלא נתעברה מאורי', או כמ"ש הזה"ק בהקדמה דף ח' דמלאך דומה הי' רוצה להעניש לדוד על שעבר על איסור הבחנה, א"ל הקב"ה דהי' ודאי לדוד שעוד לא נתעברה מאורי' ע"ש וא"ש הכל, וע"ע במשנת חכמים סוס"י ו' ביבין שמועה ע"ש באריכות:

יא) בחדש השני, עי' ר"ה די"ב אלא לר"י מה שני, ועי' בהגהות גליון הש"ס לרע"א שכ' אי' ברד"ק מלכים א' (ח' ב') בשם תרגום יונתן דלפני הזמן שיצאו ממצרים היה תשרי חדש ראשון כי בתשרי נברא העולם ומשיצאו ממצרים ניסן ראש החדשים ע"ש וא"כ מה פרכינן הכא מה שני הא מקודם הי' תשרי ראשון לחדשים ושפיר מרחשון שני וצע"ג:

שם) נבקעו עי' ראב"ע נפתחו חלונות האוצרות בשמים. עי' בהקדמת ס' משפט שלום להגאון מברעזאן ז"ל אות ל"א אריכות בדבריו:

יב) רש"י שאם יחזרו יהי' גשמי ברכה, עי' יפה תאר על מדרש ויק"ר פרשה ז' סי' ו' מ"ש בזה:

יד) המה וכל החיה, הנה בשעת הסכנה יהלכו כל הסכסוכים לכל המפלגות כי מי אשר יסכן נפשו בנסעו בספינה בשעה שחשבה להשבר לסכסך ריב ומדון אף שהצדק אתו בגאולה העתידה כ' וגר זאב עם כבש, וק' מה רבותא? הלא גם במבול כנס נח לתיבתו כל חיות יער הדורסים ולא נגעו זב"ז, ולמה ירעשו הסיפים על הטפת ישעי' על העתיד שכלו טוב ושלום אין קץ, אמנם יש שלום שבאה מהכרת הלב ומטהרת הנפש מצחצחת הדעת, ומוסר נעלה שלום זה, הוא יעוד נביאי אין אנו מבינים אותו, אבל שלום הבאה בשעת הסכנה ויתאחד עם אויבו הגדול ללחום שונאיהם זה אינו גדול כל כך, וזה היה במבול ואין חידוש שהי' שם שלום בתיבה שהמות היה