פרדס יוסף בראשית ע

כאור שבעת הימים ולכך דריש כולהו אהך קרא, מיהו בב"ר איתא נמי ויהי לשבעת הימים מלמד שתלה להם יחי אבלו כו' ד"א שבפת ימים נתאבל ה' על עולמו קודם שיבא המבול ולא דריש טפי, וק' אמאי לא דריש ארישא דקרא ע"ש ובמהרש"א ובבנין יהושע על אדר"נ פל"ב ע"ש בזה:

ז) ויבא רש"י שנאסרו בתה"מ מפני שהעולם שרוי בצער, והק' מפו' אמאי לא מפ' רש"י לעיל (ו' י"ח) כן, וכ' בס' לשון הזהב בעירובין י"ח דיל"ד דכ' ויעש נח ומפסיק ונח בן שש מאות, ואח"כ כ' ויבא נח הול"ל ויעש נח ויבא נח ואח"כ ונח בן שש מאות, וי"ל דק' דב"נ הי' חשוכי בנים בחבול וחותרין לשמש בשני רעבון, כמ"ש בתענית י"א, ומנח ל"ק דאע"פ דל"ה לו בת עכ"פ הי' לו בנים וכמ"ש הט"ז סי' תקע"ד, וי"ל ע"פ הר"ם פט"ו דאישות כיון דעברו כ' שנה ולא נשא מבטל מ"ע דעד כ' אינו בר עונשין, ובבראשית (ה' ל"ב) כ' רש"י דלפני מ"ת ל"ה מצווים על פ"ו עד בן ק', (וא"ש דהמתין יעקב עד פ"ד שנים) ומשו"ה ל"ה ב"נ מותרין לשמש בשעה שעולם שרוי בצער. וא"ש ויבא נח כו' וק' דחשוכי בנים מותר לפיכך הקדים ונח בן שש מאות ול"ה בני ק' ולא מצווים אפ"ו (וערש"י בראשית ה' ל"ב) וא"ש קו' ב"י סי' תקע"ד על יוסף אחאי לא קיים פ"ו של"ה לו בת, וכן ק' על תי' תוס' תענית דיוסף נהג חסידות ולוי לא וק' במה פלוגתתם. וי"ל דיוסף אמר שאוכלים מפרכסת ולהם דין ב"נ. ושבטים ס"ל דלהם דין ישראל א"כ ליוסף ל"ה מחויבים בפ"ו עד בן ק' לכן לא שימש, ולוי לשיטתי' דלהם דין ישראל ויכול לשמש דל"ה לו בת. ועמ"ש בפ' מקץ (מ"א נ') ובס' לקוטי שושנים ואדני פז ופני"ק ובשו"ת בנין ציון סי' קמ"ח. ולקמן שמות (ב' א') בשם ספר אגרת שמואל על רות ומהאריכות לא העתקתי:

שם רש"י אף נח מקטני אמנה, עי' בקובץ דרושים ח"ב כרך א' סי' כ"ג שכ' עפמ"ש בנזר הקודש על הגמ' בתענית כ"א ב' בסורא הוי דבר ובשבבותא דרב לא הי', סברוה משום זכותי' דרב איתחזי' לי' בשביל אשה צדיקת, וכ' כיון דניתן רשות למשחית אינו מבחין וכשיש צדיק בשכונה ההכרח להציל כל השכונה דלא יספה צדיק עם רשע וזה דוקא בצדיק שאינו גמור אבל בצ"ג מבחין. ורב הי' צ"ג והי' הוא לבד ניצל ולא כל השכונה, וזה שניצולה כל השכונה הי' בזכות צדיקת אחרת שאינה צ"ג פ"ש, ונח הי' צ"ג ולא הגין זכותו על כל הדור. אמנם נח ל"ה מחשיב עצמו לצ"ג וחשב שכולם ינצלו בזכותו וז"ש נח מקטני אמנה הי' של"ה מאמין שהוא צ"ג וחישב שלא יבא המבול וינצלו כל העולם בשבילו עד שדחקוהו החים, והרה"ק ר' יצחק מווארקי ז"ל אמר שהפשט שאף מקטני אמנה הי' מאמין ג"כ שהי' סובר שהם צדיקים ע"כ לא הי' מאמין שיבא החבול חפני שיגינו על הדור. והה"ק מאפטא ז"ל אמר דאמונה יש ב' פירושים א' כפשוטו אמונת הדבר, ב' המשכה וגידול כמו ויהי אומן את הדסה (מג"א ב' ז'). וע"י אמונה ובטחון יש כח שעי"ז ימשך ויבא הדבר באמת, ונח היה מאמין אבל היה ירא להאחין באמונה שלימה שלא יחשך עי"ז המבול באמת, לכן לא נכנס פד שדחקוהו המים:

ח) מן הבהמה הטהורה ערש"י ומהרש"א פסחים ד"ג. ובאור חרש שם, שהקשה החזקוני אמאי לא יליף מקרא המוקדם שאמר ה' לנח ומן הבהמה אשר לא טהורה, ומהרש"א תי' זה אלא שלא נראה כן מרש"י ד"ה ה"ג וכ"ת ול"נ דמשם אין ראיה משום דהזהיר אותו ליקח מטהורה ז' ז' ומטמאים ב' ב' וי"ל דה"ק ה' לנח מה שלא יהי' לך ברור שהם מהטהורים קח ב', ואי הוי אמר ומן בהמה הטמאה, הו"א דוקא מה שברור שטמאה, אבל הספק יקח ז' לכן דייק ומן הבהמה אשר איננה טהורה וגם מה שבספק בכלל זה כיון דלאו בבירור טהורה תקח ב', אשר מקרא השני מוכח שפיר דשם נא' מן בהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה ושנים שנים באו אל נח, וכ' רש"י בחומש דאע"ג דלקח מטהורים ז'. ה"פ מהפחות לקח ב' א"כ שפיר מצי למיכתב כאן מבהמה טמאה כיון דגם על טהורים לא כ' יותר מן ב'. וביותר י"ל דרש"י כ' שם באו אל נח באו מעצמם ודרשו מיני' בסנהדרין ק"ח וזבחים קט"ז דמעצמם באו אל התבה מטהורים ז' ז' ומטמאים ב' ב'. א"כ ליכא למימר שנכתב אשר איננה טהורה למעט ספק כיון דל"ה שום ספק לנח דמה שקולטתו ז' ידע דטהורים ומה שקולטתו ב' ידע דטמאים ומוכח שפיר מהאי קרא דיספר בל' נקיה, ועי' ברא"ם ונח"י:

ט) שנים שנים באו אל נח, בז"ח אלו יומי דגמרו בהו הלל, והגה"ק ר"ש מאסטראפאלי ז"ל כ' לרמז שנים שנים הם ב' ימים של פסח וב' ימים של שבועות, באו בגי' ט' יחי סוכות, אל נח, בגי' חנוכה אלו ימים שגומרים הלל. אבל צ"ב מה שייך זה לכאן, ועמ"ש זקיני הגאון מלאסק ז"ל הובא דבריו בקובץ דרושים חוברת רביעית סי' ל"ב ע"ש דבר יקר וע"ט