פרדס יוסף בראשית סח

כזה ה' מתנהג עמו חוץ לדרך הטבע ורפב"י נקרע לפניו הנהר ע"ש ובנח כ' את האלקים התהלך נח, אלקים בגימ' הטבע פ"ו שהי' מתנהג עפ"י הטבע לכך לא רצה ה' להצילו רק בדרך הטבע שיעשה תיבה. ועי' בהקדמה לס' שער שמעון מה שכתב בענין זה:

ובני יקירי הר"ר דוד נ"י פי' לפי הנ"ל בפרשת וארא (ו' י"ב) הן בנ"י לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים, כי מדרך הטבע כשבא משה לישראל והי' מוטרדים בעול עבודה ול"ה להם פנאי לשמוע דבריו מקוצר רוח, ואם הי' שומעין למשה מה שמדרך הטבע אינו כן אז מהראוי לעשות להם נס חוץ לטבע כנ"ל וז"ש משה הן בנ"י לא שמעו אלי, ול"ה בבחינה זו בעבודת ה' לעשות מה שחוץ לטבע, ע"כ איך ושמעני פרעה ואני ערל שפתים שהוא חוץ לטבע, ומהראוי לעזור להם ע"י "איש דברים" שיהי' בדרך הטבע:

שם עצי גפר ערש"י. ועי' סנהדרין דק"ח ובגליון שם. ובהפלאה שבערכין על הערוך ערך אדר עש"ה:

טז) צהר ערש"י י"א חלון וי"א אבן טוב, וכ' בס' עדות ביוסף דרש"י בפ' וירא (י"ט י"ז) על תביט אחריך כ' דמי שלא ניצל בזכותו אינו רשאי לראות במפלת שונאו, והנה על בדורותיו י"ד לשבח ויש לגנאי וי"ל דהני תנאי כהני תנאי למ"ד חלון כמ"ד לשבח וניצל בזכות עצמו דכדאי לראות במפלת שונאו ולמ"ד אכן טוב דורש לגנאי וא"כ אינו כדאי לראות ואינו יכול לראות לחוץ, ועי' בפ' בראשית (ד' ח') בשם שפ"א על ה' לי בעוזרי (א):

יז) הנני מביא ערמב"ן, ועי' בס' ישועות מלכו מהגאון מקוטנא ז"ל בלקוטי תורה מ"ש בדבריו:

יח) ובאת רש"י מכאן שנאסרו כו' והוא מגמ' סנהדרין ק"ח ב' ופרש"י ובניך בני נח שם חם ויפת, ותמוה מאד למה הודיע זאת רש"י. ובס' אמ"ב כ' דאיתא בסוף הוריות כל המוקדם מחבירו קודם לחבירו האיש קודם לאשה להחיות כשהן טובעין בנהר, וא"כ ק' מנלן שנאסרו בתה"מ משום דכ' אתה ובניך ואח"כ אשתך, דלמא משום דאיש קודם לאשה להחיות, אך איתא שם במשנה בד"א כששניהם שווין אבל א' ת"ח ואחד ע"ה אפי' ממזר ת"ח קדם לכ"ג ע"ה, ושם למד תורה כמ"ש בבית מדרשו של שם, וגם יפת הי' לו חלק בתורה שנ' יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם, וה"פ דגמ' רוצה להוכיח דאסור בתה"מ דכ' אתה ובניך והדר ואשתך, וק' לרש"י מנלן דילמא לכך כ' אנשים קודם דאיש קודם לאשה להחיות, לכך פרש"י בני נח שם חם ויפת, כמ"ש הפסוק בעצם היום הזה באו בני נח שם חם ויפת וקשה דהו"ל למחשב שם ויפת קודם לחם דת"ח קודם לע"ה, אלא ודאי דלאו מהאי טעמא הקדים אלא משום דאסור בתה"מ:

כ) למינהו. רש"י כל שהתיבה קולטתו, עי' מהרש"א סנהדרין ק"ח ד"ה ור' אבוהו, ובחדושי מר שמואל על מס' ע"ז ד"ה אריכות גדול בזה:

כא) ועתה קח עי' בינה לעתים דרוש ל"ג וכ' המפו' אם הי' נח צריך להכין חזון על כל השנה מאה תיבות ג"כ ל"ה די, דיש חיות גדולות פילים וראמים, ורק ה' שלח ברכה ואינו חל רק אם יש מעט כמ"ש בזה"ק והובא בטו"ז ר"ה חנוכה סי' תר"ע ובבהמ"ז אומרים הרחמן הוא ישלח לנו ברכה מרובה בבית הזה, וצריך שיהי' לחם על השלחן, ובמד"ר מצורע וש"ד עצם א' נסכא אינו נשרף באש ואינו נכלה וממנו יהי' תחיית המתים, וז"ש שומר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה, והטעם אי' דעצם זה אינו נהנה משום מאכל רק ממלוה חלכה, עי' או"ח סי' ש' בט"ז סק"א ונגזר על אדה"ר שאכל עה"ד ביום הששי וכל אברים נהנו. אבל נסכא לא נהנה לכן חי לעולם, ולכן סעודת מלוה מלכה כנגד דהע"ה חי וקיים, ועי' בספר הברית ח"א מאמר י"א פי' בזה ובשו"ת זית רענן ח"ב בסופו בפ' וירא:

כא) והי' לך ולהם לאכלה, עמ"ש בפ' חקת (כ' ח') בזה אריכות בענין אסור לאדם לאכול קודם שיתן לבהמתו, ועי' בקונטרסי פרי יוסף הנספח לס' חשרת מים על מס' גיטין דס"א. ולקמן בפ' חיי שרה (כ"ד י"ט):

ז א) בא אתה ערש"י ועי' בס' תולדות נח דרוש ז' דק' מדוע כשצוהו על בנין התיבה לא א"ל למה צוהו כי אותך ראיתי צדיק לפני ועתה בשעה שצוהו על ביאתו א"ל כי אותך ראיתי צדיק וי"ל שבתחלה הזכיר ה' רשעת הדור קץ כל בשר וכו' ואח"כ הזכירו על בנין התיבה, ובמאמר