פרדס יוסף בראשית סז

דנשים אין ערבין בעד אנשים, ונסתפק בשו"ת מוצל מאש סי' י"ב אי אנשים ערבין על נשים ועי' דגול מרבבה או"ח סי' רע"א ושו"ת רע"א סי' ז' והארכתי בזה לקמן בפ' נצבים (כ"ט כ"ח) ויש רמז מקרא הנ"ל דאמרו וכשלו איש באחיו מלמד שכל ישראל ערבין זל"ז (סנהדרין ל"ט) ואיש ולא אשה, והא דצדיק נתפס בעון הדור משום ערבות וא"כ על אשה דאינו ערב אינו נתפס, וז"פ הצדיק אבד ואין איש שם על לב דוקא איש שבעונו מת אבל אשה אין לה לשום על לבה כי לא בעונה מת. ועי' בשל"ה מס' חולין בענין מו"מ באמונה ע"ש. ובס' אהבת ציון דרוש ו' מהנ"ב כ' ג"כ כנ"ל ופי' הפ' בשה"ש (א' ח') אם לא תדעי לך היפה בנשים כו' אם לא תדע מדוע היפה בנשים הצדיקת מתה. דל"ש ערבות באשה כנ"ל לז"א לך בעקבות הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים, דתינוקות יוכיחו. דבשבת דל"ג ב'. איתא בזמן שאין צדיקים תינוקות שב"ר נתפסין, ואף שאינן בני עונשין ומכ"ש בכלל ערבות, וש"מ שאין הטעם משום ערבות, ודרכי ה' נסתרין עיין ש"ה:

עוי"ל הצדיק אבד ואין איש לשון חשיבות איזה מינוי ושררה שלא יוכל לומר שמת כדי שיבא אחר למלאות מקומו כדאיתא במו"ק דכ"ח שמת ר' אשי דדחקוהו רגלי דבר נתן, שהגיע הזמן שיהי' נשיא אחריו דזרח השמש וכו' אבל כשמת צדיק שלא הי' לו שום מינוי או אשה ודאי בעון הדור מת, ובס' זרע יצחק על משניות פ"ג מה' ערכין כ' על רש"י הנ"ל, ידוע דה' אינו פורע עד שנתמלאה סאתה, ואי' במד"ר ובצעם בראש כולם סאה מלאה עונות מי מקטרג בראש גזל אפי' הי' למטה בקופה דוחקת א"ע למעלה ומקטרג. נמצא בכל פעם המדה נתמלאה בגזל וז"ש לא נחתם הגז"ד רק בגזל דלא נגמר עד שנתמלאה סאתם ובכל הפעם המדה נתמלאה בגיל דדוחקת ועולה למעלה, וז"ש כי חלאה הארץ חמס ר"ל בחמס נתמלאה המדה ובס' לחמי תודה דקנ"ב כ' דתשובה תפלה וצדקה מעבירין רוע הגזירה, דהיינו צום קול ממון שכל א' גימ' קל"ו וס"ה ת"ח בזא"ת יבא אל הקדש, וז"ש "קץ' כל בשר בא לפני ר"ת קול צום שבאמת בכו והתענו על גזירת ה'. אך דזה ל"מ על עבירות שבין אדם לחבירו, וז"פ ותשחת הארץ לפני אלקים כמו ערוה וע"ז דהוא רק לפני אלקים מועיל קול צום, כי מלאה הארץ חמס דכי משמש בלשון אלא דמצד חמס זה בין אדם לאדם ל"מ קול צום לבטל הגזרה ע"ש:

ובפשט הפ' ותשחת הארץ לפני אלקים ותמלא הארץ חמס יש לומר דבספרי מוסר כ' שרמז אם יחטא בינו למקום סופו שיחטא גם בינו לחבירו, גם בפ' ויקרא (ה' כ') ונפש כי וחטא ומעלה מעל בה' אז ג"כ וכחש בעמיתו, אבל בתשובה צרך להיות מקודם בינו לחבירו ולא די לו בינו למקום להתענות. וז"ש ושילם אותו בראשו וחמישיתו ממון ואחר כך ואת אשמו וידוי לה':

שם באוה"ח שהנם שימחלו לא יועילו וכו' כן הוא בסנהדרין דנ"ז א', דבב"נ ל"מ מחילה לפוטרו ממיתה:

שם הארץ רש"י שאף ג' טפחים עומק נקרא ארץ מכאן ואילך נקרא אדחה, ועשפ"ח ובאוה"ח פ' שלח (ט"ז ל"א) כ' להיפך אדחה הוא עליונה וארץ תחתונה, וכ"כ המלבי"ם יתרו (כ' כ"א) בפ' מזבח אדמה, ועי' תפארת ישראל פ"ו אות ה' מברכות שכ' דלהכי על פרי האדמה חברך בפה"א ועל לחם המוציא ולא שניה בבורא מאדמה או במוציא מארץ דבורא הוא יש מאין ומוציא יש חיש, ואדמה הוי חלק העפריי שבארץ, וארץ כל הכחות הטחונים בארץ ופרי אדמה רק מזון קל ואין בו הזנה כל כך. נברא רק מחיצוניות קליפת הארץ יש מאין ומברך בורא פרי האדמה, אבל לחם לבב אנוש יסעד צריך להזנתו כח גדול מוצא מעמקי הכחות והוא יש מיש לכן מברך המוציא לחם מן הארץ עש"ה. ועי' בתיבת גמא סו"פ בראשית ושלח ועי' כתב והקבלה מ"ש בשם הגר"א ולדבריו צ"ע נוסחת כתפלה ותן ברכה על פני האדמה ע"ש. ועמ"ש בפ' וירא (י"ח ה'):

יד) עשה לך תבת רש"י ולמה הטריחו בבנין וכו' עי' מהרש"א זבחים דקי"ג. ובעיון יעקב על ע"י ווילנא סנהדרין ד"ע סי' קי"א בזה ובס' באמ"ח תי' דאחז"ל במדה שאדם מודד מודדין לו וכפי אשר אדם מתנהג בהליכתו לעבודת ה' כן ישולם לו גמולו, ואם התנהגותו בדרך טבע דעושה מה שבכחו ואם תכבד עליו עבודה בהליכה לביהמ"ד בחום או קור גדול מיד הוא פורש, השי"ת יתנהג ג"כ עמו בדרך הטבע, ובהטיבו לכל העולם יטיב גם עמו, אבל אם לפעמים יצרך להעשות לו חוץ לדרך הטבע למשל להנצל מלהטים אשר יפלו עליו וכדומה לא ישתנו עליו סדרי בראשית, דכאשר עשה כן יעשה לו, לא כן העובד יותר מכחו כמעשה דרבא שהי' נובע דם מאצבעו ומעיין בשמעתתא ול"ה ידע לאיש