פרדס יוסף בראשית סד

חצי המחיר אשר שילם בעדו ונתן להרפרי השני החצי, וכשבא לביתו והראה לחתנו חצי האתרוג, מבכן השחוק שהי' אז, הכפרי לא הבין מהחסרון אשר עשה, ורק חתנו נתן לו נהנין כי יותר טוב אתרוג שלם אף כי אינו הדר כל כך מחצי הדר דפסול. כן אם אחד מקיים כל המצות הגם שאינו חסיד לפנים משורת הדין מ"מ הוא "תמים'' אלא שאינו מהודר, אבל המקיים חציו, הוא רק חצי יהודי ונקרא חסר, וז"ש נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו, בין אנשי דורו, אהוב בעיני הבריות יען שנהג אתם בתום ויושר וגם את האלקים התהלך נח, קיים גם מצות שבינו למקום ולכן ונח מצא חן בעיני ה':

וז"כ בואתחנן (ד' כ"ח) ועבדתם אלקים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון ולא יאכלון ולא יריחון, וק' למה לא הזכיר ע"ז אחרים כמו עובד לשמש וירח, וי"ל דלא דיברה מע"ז ממש. רק יגיע עת שהרבה יחשבו לעבוד ה' במה שנותנים עץ ואבן לבנין בית הכנסת, והרבה יחשבו שעבודת ה' רק במה שלא יאכלו טרפות ושאר דברים איסורין בבית בניהם החפשים, ויש עוד שגם לא יריחון בבתי בניהם שאינם מתנהגים בכשרות. אבל בנח כ' צדיק תמים, ולא היה צדיק למחצה שליש ורביע והה"ק ר"ש מבעלז ז"ל אמר דבכל ש"ט או"ח יו"ד ואה"ע לא נמצא שם בהלכה פשר, ורק בש"ע חו"מ נמצא פשר, מוכח דרק בדיני ממונות יש פשר אבל בדיני אדם למקום ל"ש שום פשר רק או כולה לה' או לא:

ובמד"ר אמור פרשה ל' בד' מינים, אתרוג יש לו טעם וריח זה צדיק גמור, לולב כף של תמרים יש בו טעם ואין בו ריח, הדם יש לו ריח ולא טעם, ערבה לא טעם ולא ריח, למדנו שצריך לאגוד כל ישראל הטובים עם הרעים באגודה א' ע"ש וזה הענין מחצית השקל שכל אחד רק החצי רק ביחד הם דבר שלם, והארכתי בזה בפ' ויחי (מ"ט א'):

ובסוכה דל"ג פרי עץ הדר זה אתרוג הדר באילנו משנה לשנה, הנסיון למדנו כי רוב אנשים אשר עזבו את ה' כל השנה, כשיגיעו ימי הנוראים רוח אלקים נוסה בקרבם. ואח"כ ישובו לדרכם הרע, ואומרים בשם הגאון נוב"י ז"ל פשט הפ' מכף רגל ועד ראש אין בו מתום דעד אחר הושענא רבה עוד יש לו אימת הדין, אבל בשמיני עצרת ילך וישוב לקיאו, ושמ"ע נקרא בגמ' רגל בפני עצמו. וז"פ מכף רגל' כלומר משמיני עצרת ועד ראש' עד ר"ה אין בו מתום. דכל השנה אין לו אימת הדין, לא כן אצל תמימי דרך, וצדיק נקרא אתרוג שיש בו טעם וריח תורה ומעשים טובים כנ"ל, וז"ש הדר באילנו משנה לשנה ר"ל לא לבד ימי הנוראים רק כל השנה, והוא כנ"ל שצריך שיהי' יהודי שלם לא חצי תלוי בזמן וכמו משל הכפרי בחצי אתרוג. וע"ע בזה הענין בקובץ דרושים חוברת רביעית סי' ל"ב בשם זקיני הגאון מלאסק ז"ל. ובסי' ל"ה משארי הגאבד"ק מאנקטוב שליט"א. ועי' מה שכתבתי בפ' וישלח (ל"ג י"ז):

שם רש"י ימר"ד לשבח וכו' ידוע מסה"ק דמי שנולד בטבעו להיות בו מדות טובות קשה לו להפריד מזה. ולהיפך הנולד בטבעו רע קשה להפוך מזגו וטבעו. והדורשים לשבח הי' אומרים ונח נולד ג"כ במזגו להיות רק רע הוא הפך טבעו והדורשים לגנאי הי' אומרים דנולד טוב, ואין בו שום מעלה במה שהוא טיב ע"ש, ועמ"ש בפ' בראשית (י' ג') בשם ס' חוט המשולש ותפא"י. עוד שמעתי בשם דו"ז הגה"צ ר' צבי הירש הכהן ז"ל האבד"ק זגיערזש אף דאסור לדרוש לגנאי כשיש לדרוש לשבח, מ"מ כאן יש שבח בזה להקב"ה דאף דלא היה צדיק כ"כ אפ"ה הצילו וראיתי בס' תפארת מהרא"ל מהסבא קדישא משפאלי זצ"ל אות כ"ד שענין הוא כך שאלה שדרשו לגנאי עשו בזה טובה גדולה לישראל כי ראו ברוח קדשם שכמעט כל הצדיקים אשר יעמדו לישראל עד ביאת הגואל יהיה עליהם התנגדות, ומי לנו גדול ממרע"ה שהי' שוטים שחשדוהו בא"א, והנה הצדיק הראשון שנזכר בתורה היה נח ול"ה דורשים כולם אותו לשבח דא"כ הי' למדין ממנו על כל הצדיקים שיעמדו אח"כ שבאם כולם יהי' דורשים אותו לשבח אז הוא צדיק ובאם יהי' עליו התנגדות סימן שאינו צדיק, וא"כ ח"ו לא היה טוב בעולם. ולכן יש דורשים במכוון הצדיק הראשין לגנאי כדי ללמוד ממנו על כל הצדיקים לבלתי נביט כל כך על התנגדות כי אין זה סימן מובהק כ"כ, ובאם יש עכ"פ מחצה על מחצה לשבח ולגנאי ה"ז צדיק בודאי מן התורה כמו נח שמחצה דורשים לשבח ומחצה לגנאי, אעפ"כ אמר ה' כי אותך ראיתי צדיק לפני, וסיים הסבא קדישא בבדיחותא מעט אבל בלבד שלא יהי' יותר דורשים לגנאי מלשבח, וע"ע בס' אדני פז מ"ש בזה:

ובבכור שור סנהדרין דק"ח כ' דרבים תמהו הלא דרך רש"י לא להביא כל הפי' רק פי' א' ליישב פשוטו של קרא והי' סגי לי' בדורשים לשבח, ונ"ל דק' לרש"י דלמ"ל ב' קראי יתירא כאן בדורותיו ובפ' שאח"ז כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה. להכי פרש"י די"ד לשבח