פרדס יוסף בראשית סב

ג"כ רק בו"ד והיה ימיו מאה ועשרים שנה כי האריך ימים כחו שאר אנשים בדורו ואלו היה חצי אלקית בריה למעלה מטבע אנושית היה גם מאריך ימים יותר מדרך הטבע וע"כ לא יהין איש להעמידו למעלה מגדר אנושית מתולדה עיין שם באריכות. ועי' בתפארת ישראל פ"ד מי"ד מקידושין על טוב שברופאים לגיהנם דאין זה גנאי רק שבח הרופא המומחה, והוא עפ"מ שמ"כ דכשהיציא מ"ר את ישראל ממצרים שמעו עמים ירגזון ומלך א' ערביי שלח צייר לצייר תמונת המנהיג הגדול הזה, ואח"כ אסף כל חכמי חרשים לשפוט על פי פרצוף פניו של משה לדעת תכונת טבעו ובמה כחו גדול, והשיבו אם נשפט על פי ציורו נאמר כי הוא רע מעללים ובכל חסרונות שבעולם. ויקצוף המלך מאד ויאמר הכי תתעללו בי, ויתנצלו א"ע, הצייר אמר אני ציירתיו כהוגן והחכמים שגו בידיעתם והחכמים גללו כל החסרון על הצייר, והמלך לרב השתוקקותו נסע בעצמו למ"ר ויקח הציור ויבט והנה כתמונתו וכצלמו קולע אל השערה ולא יחטיא וישאל למשה ע"ז כי חכמים בגדו בו וחכמי אליל המה. ויפן משה הציור והחכמים נפלאים בידיעתם, רק דע, לא אבוש לאמר כי כל החסרונות אשר שפטו עלי חכמיך כולם לי בטבע רק אני בכח אמיץ התחזקתי וכבשתי אותם, ובעבור זה נתכבדתי בשמים ממעל ובארץ מתחת. וז"פ מדלא קאמר כשר שברופאים ש"מ שטוב אין כוונתו כשר רק מי שחושב עצמו שהוא המומחה והטוב הוא מעותד לגיהנם דבגאותו סומך על ידיעתו ואינו מתיעץ עם חביריו, ובקלמסו מונח חיים או מות, וראה שלא אמר התנא שהוא רשע או יבא לגיהנם רק אמר לגיהנם ר"ל יש לו הכנה לגיהנם אבל כל עוד יותר שיהי' לו הכנות לגיהנם כל עוד יגדל שכרו ושבחו כשיכבש הכנותיו עכ"ל בקיצור. וע"ע בספר סדרי טהרות על מס' אהלות מהגאון מראדזין ז"ל פרק ב' דל"ז ושייך לכאן עש"ה:

שם ויהי ימיו רש"י אין מוקדם, צ"ע הא בחד ענינא יש מוקדם ומאוחר כמ"ש בפסחים ד"ו ע"ב. ונלענ"ד עפמ"ש בירושלמי פ"ו משקלים וזה רק לענין דינא וע"ש ביפה מראה להיפ"ת וז"ל דוקא לענין דרשא דנפקא לענין דינא, אבל ליישב המקרא בעלמא אין מוקדם ומאוחר ואפי' בחד ענינא וכדתני בל"ב מדות דר' אליעזר מוקדם שהוא מאוחר בענין כיצד ונר אלקים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה', והלא אין ישיבה בהיכל כ"ש שכיבה, ומת"ל שוכב אלא מוקדם וכו' עש"ה, וע"ע בהליכות עולם כלל קס"ב ומראה הפנים על ירו' פ"א ה"ג מסוטה וא"כ א"ש הכא ולק"מ. ועמ"ש לעיל (א' ח') ולקמן בפ' שמות (ד' כ'). וא"ש גם בפ' וירא (י"ח ג') ברש"י האמירה קודם לכן ע"ש:

ה) וירא ה' כי רבה וגו' בס' אור חדש סופ"ק דקידושין כ' עפמ"ש בעירובין י"ג נמנו וגמרו שנוח לאדם שלא נברא משנברא ופי' המהרש"א סוף מכות נמנו לשון מונין שמנו הל"ת שס"ה ועשין רמ"ח ונמצא הל"ת יותר וא"כ עלול האדם לעבור על ל"ת מלקיים מ"ע משו"ה יותר נוח שלא נברא ע"ש. ולפי"ז ק' למה ברא את האדם לרעתו, וי"ל עפמ"ש בקידושין ל"ט דמחשבה טובה מצרף למעשה ומחשבה רעה אינו מצרף למעשה, נמצא ע"י המחשבה עשין הם יותר וזה"כ וירא ה' כי רבה רעת האדם כי עברו על ל"ת הרבה וגם יצר מחשבות לבו רק רע וא"כ בודאי נוח שלא נברא משו"ה וינחם ה' אשר עשה את האדם, ודפח"ח, וכ"כ בספרו חות יאיר ע"ד דרוש באריכות, וכ"ה בס' בנין אריאל, ויבין שמועה:

וי"ל על דרך זה ג"כ לפ' הפ'. דאי' שם בקידושין דעל חטא ע"ז גם מחשבה מצרף למעשה וידוע שדור המבול עבדו ע"ז כמ"ש רש"י נ(ו' י"א) עה"כ ותשחת הארץ כ"מ שנ' השחתה ע"ז, וזה"פ וירא ה' כי רבה רעת האדם רבה היינו גדולה כמ"ש זעקת סדום ועמורה כי רבה (וירא י"ח כ') ופרש"י כל רבה לשון גדולה, וזה כי רבה רעת האדם גדלה מאד והיינו כי עבדו ע"ז מן עבירות הגדולות וגם מחשבה מצרף למעשה. וזה וכל יצר מחשבות אדם לרע כי בע"ז מחשבה מצרף למעשה וא"כ ל"ת מרובים, משו"ה נחם ה' את אשר עשה את האדם כי נוח לו שלא נברא. וע"ע להמלבי"ם בס' ארצות השלום דרוש ב' ח"ש בזה, ובס' אהל יעקב בפ' בהעלותך כ' דבספר המדות פ"ז הביא דאדם יחטא או בכח התאוה או בשכלו שנמסר אל הרע ועושה במרד וההבדל כי האחד לאחר עבירה יתחרט, לא כן השני, וז"ש וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ, ר"ל במה שהוא אדם קרוץ מחומר ונמשך בטבעו לחומריים. אבל הלא גם יצר מחשבות לבו רק רע כל היום גם לאחר המעשה, וז"ש וינחם כו' ר"ל על עשותו בפועל הי' לו ית' תנחומים אבל ויתעצב אל לבו ר"ל על מה שנשחת לבו ושכלו ע"ש:

שם וירא ה'. עי' באוה"ח. אדם מורכב מד' יסודות ארמ"ע כו' למעלה מאש יסוד הרוח שהוא הרוחני שבכולם, עש"ה, עי' במד"ר