פרדס יוסף בראשית נו

אני אענה. את חלקי מה שראיתי בספרים עם הוספת נופך משלי. דבמכות דכ"ד בא חבקוק והעמידן על אחת אמונה שנא' וצדיק באמונתו יחיה, וע"ש במהרש"א דו"פ בתהלים קי"ט כל מצותיך אמונה, ואמונת חכמים ג"כ בכלל זה כמ"ש בפסחים כ"ד. קידושין נ"ז וב"ק מ"א. ר"ש העמסוני הי' דורש כל אתין ובאת ה' אלקיך תירא פירש וכו' עד שבא ר"פ ודרש לרבות ת"ח, וק' למה דוקא ר"פ דרש זאת, וי"ל דאיתא בברכות דל"ד ב', במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד, והטעם דאי' ביומא דפ"ו דתשובה מיראה זדונות נפשו שגגות ומאהבה עונות זכיות, וא"כ בפ"ת גדול מצ"ג דמעונותיו נעשו מצות. והא דתשובה מועיל דעשה דתשובה דוחה ל"ת דעבירה, ואף דבל"ת שבכרת ומיתת ב"ד אין עדל"ת ועוד דבפשיעה אעדל"ת כמ"ש תוס' עירובין ד"ק. ורק התירוץ דמחשבה של מצוה כמצוה אבל מחשבת עבירה לא חשיב עבירה בקידושין ד"מ, ומהני תשובה דבמחשבה ומעשה, ועבירה רק במעשה, וע"ש באור חדש. ואי"ל דעל מחשבות פ"ז ג"כ מענשין והדק"ל למה מועיל תשובה על ע"ז דל"ש עדל"ת דעל ל"ת שבמיתה אין עדל"ת. ונ' לפמ"ש בר"ה די"ז, ה' ה' וגו' אחד קודם שיחטא, וא' לאחר שיחטא, והק' הרא"ש למה צריך לרחמים קודם שיחטא, ותי' בע"ז, ואף שמחשבות ע"ז כמעשה זה רק כשעושה מעשה נענש גם על המחשבה אבל בלא מעשה אין נענש על המחשבה, ומ"ש בק"נ, וא"ש דמועיל תשובה גם על ע"ז דעל המעשה מועיל תשובה דעדל"ת כנ"ל דתשובה הוא במחשבה ומעשה ובמצוה מצרפין, ורק נשאר מחשבות ע"ז. ועל זה מועיל מדת רחמים ה' לכפר על מחשבה ודו"ק. וזה י"ל בפ' ישעי' נ"ט ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה', דאי' בילקוט שובה ישראל עד ה' אלקיך אפי' בע"ז מועיל תשובה, וכ"ה בספרים תשב אנוש עד דכ"א ר"ת דם כפירה אשת איש דאף על ע"ז ג"ע ושפ"ד מועיל תשובה, ועי' בכת"א פ' וילך, וזה רק אי אמרינן עד ועד בכלל, ובחו"מ סי' מ"ג סכ"ח בנשבע לפרוע עד פסח צריך לפרוע קודם פסח דבלשון בנ"א עד ולא עד בכלל וכן בנדרים, וי"ת ולשבי פשע ביעקב אף בע"ז כמבואר שם וק' מנ"ל וצ"ל דדרשינן מעד ה' אלקיך אי תשב אנוש עד דכא כנ"ל וק' הא בלשון בנ"א עד ולא עד בכלל, לזה אמר נאם ה', זה לשון ה' ולא לשון בנ"א ובלשון התורה פד ועד בכלל ועי' בחות יאיר בדרושים:

ואיתא בשם הבעש"ט ז"ל עה"פ תהלים צ"ד אל נקמות ה' אל נקמות הופיע, משל למלך שנסע בכפר ותעה בדרך וכפרי אחד הוביל אותו לביתו אבל לא כיבד אותו כיאות למלך, ונתייעצו מה לעשות לו הא הצילו ממות, אבל אין מגיע לו כיבוד. דהא לא כיבדו בכיבוד הראוי למלך והחליטו להביאהו לבית המלך, וכשבא שמה הראוהו האוצרות וגנזי המלך ובראותו זאת התחרט כי לא כיבד למלך גדול כזה, והצער הזה היה עונשו, וגם בחוטא ועושה תשובה הקב"ה יופיע לו דעת ותבונה להשיג מה שפגם בחטאיו וזה הוא עונשו, וז"פ אל נקמות ה' א"נ הופיע ע"י ההופעה הוא נקמתו ופח"ח. וזה"פ במקום שבפ"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד שמראין לו כל היכלי מעלה שפגם יותר מצדיק וכנ"ל וז"פ גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שם ביומא. ובפסחים דמ"ט ר"ע אמר כשהייתי ע"ה אמרתי מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור וכשנעשה ת"ח עשה תשובה ע"ז, וכפי הנ"ל בשם בעש"ט עונשו שישיג השגות גדולות מאוד ומעלת ת"ח כדי שיצער בזכרו שנאתו לת"ח בהיותו פ"ה, ושפיר ר"ש העמסוני לא הי' יכול להשיג מעלת ת"ח עד שבא ר"ע, וע' בספר פ' פנים לתורה בקונ' שב דנחמתא אות ג' מזה:

עוי"ל פ"ד הצאות למה דוקא ר"פ דרש ולא אחר כי כתיב ג"כ כנד את ה' מהונך, והיה ירא ר"ש העמסוני לדרוש את ה' אלקיך תירא שיחבו שלכבוד עצמו דורש. הוא דורש "את" כדי שיוכל ג"כ לדרוש כבד "את" ה' מהונך שיתנו לו מתנות דאת ריבוי על ת"ח ויאמרו שלכבוד עצמו דורש עד "שבא" ר"ע. שבא ממקום רחוק עם כ"ד אלפים תלמידים ואותו הפשיר התיר נדרו שנדוהו מנכסיו כמ"ש בכתוכות דס"ב ונדרים ד"נ פ"א והי' ר"פ עשיר גדול ולא הי' ירא שיחשדוהו שלכבוד עצמו דורש כי אין צריך משלהם. כי יש לו רב ומשו"ה רק הוא דרש את ה"א תירא לרבות תלמידי חכמים:

וזה י"ל יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו דבשבת דכ"ג א' אמר רבא האי מאן דרחים רבנן הו"ל בנין רבנן. דמוקיר רבנן הו"ל חתנין רבנן דדחיל מרבנן הוא גופא יהי' צורבא מרבנן ואי לאו בר הכי הוא משתמעין מילי' כצ"מ ע"ש והנה שכר דרחים ומוקיר לא יוכל להיות בכל אדם, דמי שאין לו בנים או חתנים ל"ש אצלו השכר, אבל דדחיל השכר יוכל להיות בכל אדם וכמובן, וז"פ יראו את ה' היינו הת"ח כי אין מחסור השכר ליראיו ושכרו לכל אדם יוכל להיות וכמ"ש, וז"פ בסוף קהלת סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא וגו' כי זה כל האדם ת"ח שנתרבה מן את האלקים, וזה שייך בכל האדם:

העולה ממ"ש דתשובה מועיל אף לשפיכת דמים