פרדס יוסף בראשית נג

שם ותהר ותלד את קין, ערש"י ורמב"ן והנכון שאמרה הבן הזה יהי' קנין ל"ה וכו' ועי' בס' מיני תרגימא מילת ונראה את הכהן לא מצאתי וצ"ל והראה את הכהן (תזריע י"ג מ"ט) ויגש כו' (שמואל א' ל' כ"א) אולם מ"ש כאשר נמות כו' בסנהדרין ל"ח ואדר"נ פ"א י"ב שעות, ז' נזדווגה חוה, ח' ילדו, ט' נצטוו, י' סרח, י"א נידן הרי בשעה ח' שנולד קין לא חטאו ולא נגזר עדיין מיתה, אך ע' ברמב"ן (ב' י"ז) והשתא לדעת רבותינו שזולת החטא ל"ה מיתה כלל א"כ אי"ל כפי' כאשר נמות וכו' אכן יתכן לכוון דעת רמב"ן דאדם וחוה השיגו דע"פ הטבע מפני היותם מורכבים מעותדים למיתה ולכן קראה קין כאשר נמות כו' אבל בשעה ט' שנצטוו שלא לאכול מעץ הדעת נתבשרו שחפץ ה' ליתן חיים נצחיים, אך ביום אכילה ימות וא"ש ומבואר הא דשבת דנ"ה ב' אמרו חלה"ש מ"מ קנסת כו' וק' וכי לא ידעו מקרא ביום אכלך כו' עוד דלא שאלו מ"ט או למה רק מפני מה, רק דעיקר שאלתם הי' מפ"מ כלו' גם בל"ז הי' מעותד למיתה, וא"כ מ"מ קנסת מיתה דבלא"ה נידן במיתה מפני שהוא מורכב, והשיב ה' מצוה קלה צוויתיו והי' בו להצילו ומפני שעבר נשאר על טבעו, וארשום כנגד אנשי טבע ממחז"ל דבלא חטא ל"ה מיתה בשבת ל"א על ג' עבירות נדה מ"ט. ערש"י היא איבדה חלתו של עולם כו' משמע דאל"כ ל"ה חיתה, וכן בשבת נ"ה ע"ש, וכן מב"ב דע"ה אמר הקב"ה לחירם מלך צור בך נסתכלתי וכו' וקנסתי מיתה ופי' רשב"ם בך נסתכלתי כשבראתי עולמי שאתה עתיד למרוד בי, הרי דלולי הקנס הי' חירם חי לעולם וכן כל אדם, וכ"ה בע"ז ד"ה א' דאי לא חטאו לא מייתי עכ"ל בקיצור:

ובשו"ת מהרשד"ם או"ח סי' ב' ועל מה ששאלת שמבראשית עד ואלה תולדות אין ה' הנכבד, ומאלה תולדות עד והאדם ידע כ' ה' אלקים ב"פ ומשם והלאה כ' ה' לבד, רק בפ' וארא (ט' ל') מפני ה' אלקים, ויעצתני שלא אשים לב למ"ש בעל העקרים מאמר ראשון פי"א, והאחת שלא הי' ראוי להשיבך, שאם דברי בעהע"ק לא ערבו לחיכך אשר כל דבריו מתוקים כדבש איך יערבו דברי שאין לי דמיון עמו ולפניו אפי' כקוף בפני אדם מ"מ אשוב לך כי כפי האמת הוא מסתרי תורה, מ"מ מה שנא' ע"ד הפשוט חבלי עומק כלל, כי פרש"י בתחלה עלה במחשבה לברא במדה"ד וראה שאין העולם מתקיים שתפו למדה"ר, הד"א ביום עשות ה' אלקים, א"כ מבראשית עד אלה תולדות מדבר מענין הבריאה עד שבא אדם ונצטוו כ"ז הי' במחשבה וכיון שראה חכמתו ית' שאדם מוכן לחטוא וא"כ א"א לעולם להתקיים במדה"ד כיון שהכל נברא בשבילו, אם יחטא הדין מחייב לחזור עולם תהו שתף מדה"ר ואמר ביום עשות ה' אלקים, ויהי' פי' עשות כמו ויעש אלקים את הרקיע תקנו על עמדו וח"ש ב"פ לא אוכל לפרש, אבל מ"ש בפ' וארא טרם תראון מפני ה' אלקים הוא מרגליות טובה בעיני כי במכה ההוא אע"פ שהוא במדה"ד אליהם נהג עמהם במדה"ר גדולים והוא כי שהפשתה והשעורה שאינם כ"כ צריכים לחיי העולם נכתה, אבל חטים וכוסמין שהוא מין חיטים וחיי אדם תלוין בהם לא נכו הוי שנהג עמהם במדה"ר לכן נכתב שם ה' אלקים עכ"ל:

שם קניתי וגו' את הבל. ולא אמרה טעם לחה קראה הבל ע' במפו' וראיתי ע"פ גמ' סנהדרין ל"ח בראשונה צבר עפרו בח' עלו למטה ב' וירדו ד', וכ' תוס' קין ותיומת ע"ש, בס' נצטוה בי' סרח, נמצא דהבל נולד אחר החטא וקראה קין דקודם החטא קניתי איש את ה' שיהי' נצחי כביכול אבל אחיו נוצר אחרי החטא ובא מיתה לעולם וקראה הבל כלו' אדם להבל דמה:

ב) ויהי הבל בס' דודאי מהרא"י הביא הא דהקדים הבל לקין הלא קין הבכור, דעיקר הפסק של מרעה הצאן הי' לטובת הצאן להציל בחורף מקור וקיץ מחורב ולתת להם לאכול ולשתות וגם מה שחולבין מהם לטובתם דאל"כ יחלו מרוב חלבם, וגיזת הצאן ג"כ לתועלתם כי כבד עליהם מנשא, רק שע"י טובות אלו נחשך ג"כ תועלת הרבה להיטיב להן. וא"כ עיקר הפעולה טובות אחרים, משא"כ עבודת אדמה אינו לארץ שום תועלת רק העובד תועלתו מבקש וחפני שהבל הי' בו מדה טובה כזו להשתדל בטובת אחרים ואפי' בע"ח בהמיי ומכ"ש שהי' בו החדה לעשות טוב לרעהו לכן הקדיחו התורה לתת לו יתר שאת על אחיו שלא הי' לו מדה זו רק לתועלת עצמו, ועי' מהרש"א סוטה ד"ט ב' בשם פדר"א, וע"ע ביבמות ס"ב, ובכתבי הגה"ק מאסטראווצי ז"ל ראיתי וקין הי' עובד אדמה מילוי קין כזה וף ודן עולה "היה עובד אדמה" מאה וארבעים וששה:

ג) ויהי מקץ עי' בינה לעתים דרוש ד' ונ"ו דקין הביא מקץ הימים אחר זמן רב שכבר נתרבו הפירות על פני חוצות עד שקץ בהם ומפרי האדמה מחה שנזדמן לו, אבל הבל הביא