פרדס יוסף בראשית נב

הלבישם ה', ועי"ז המנהג שהכלה נותנת להחתן טלית של מצוה להורות שהיא גרמה שיצטרך ללבוש ובזה מתקנת בטלית של מצוה, כמו כן ברשב"י שישב במערה בלי לבוש והי' מדרגתו כמו באדה"ר קודם החטא וזה מרמזים בשריפת הבגדים שצדיק הזה לא הי' צריך למלבוש ע"ש, ועשו"ת חתם סופר יו"ד סי' רל"ג ושו"ת שם אריה או"ח סי' י"ד אריכות בזה ועמ"ש בפ' ויצא (ל' כ"ג):

כא) ויעש ה"א לאדם ולאשתו כת"ע וילבישם ויאמר וגו'. עי' בנח"ק שכ' לפמ"ש ביו"ד סי' רנ"א סעי' ח' דלכסות מקדימין אשה לאיש משום צניעות, וז"ש לאדם ולאשתו וכ"ת הול"ל לחוה ולאדם, לז"א הן האדם וגו' יחיד בתחתונים והשתא ליכא צניעות עי"ש עוי"ל דבהשי"ת ל"ש זה כי ברגע א' נעשה לשניהם ולבשום וז"ש ויעש ה"א הכל ברגע א', וגם י"ל דבהוריות י"ג ב' איש קודם לאשה להחיות, ואשה קודמת לכסות, וכ"ה ביו"ד סי' רנ"א, ובמדרש אי' דהמזיקים הי' רוצים להזיק לאדה"ר נתן לו ה' אור משחו, וזה שנתן כתנות אור באל"ף והוי משום הגנה כדי להחיותו, ובכה"ג איש קודם:

שם בתרגום יונתן לבושין דיקר מחשך חויא וכו' וכ"ה במדרש שוחר טוב מזמור צ"ב דהי' מעור של הנחש ובשם הרוקח אי' מעור של לויתן שמלח לצדיקים לעת"ל ועי' במדרש וע"ע בנח"ק אות כ"נ. ועי' שו"ת מהרש"ם ח"א סי' קס"ח שנשאל במעות שנדר להלביש ערומים אם יוכל לקנות מזה תפילין לעני אי הוי מלבוש, והביא תיקוני זהר תיקון כ"א היא שמלתו לעורו דא משכא דתפילין דאתמר בהון ויעש כו' כתנות עור וילבישם הרי דנקרא מלבוש, ועי' בסוטה די"ג ב' מה הקב"ה מלבוש ערומים דכ' ויעש כו' וע"ש בדף י"ד ב' ובב"ר וילקוט, ובהקדמת ת"ז תיקוני ז'. ובתשו' הרשב"א ח"ב סי' קפ"ו. ובתשו' הרשב"א שבבדה"ב יו"ד סי' רכ"ח. וערש"י זבחים י"ט רע"ב בד"ה לשם ורשב"ם ב"ב קנ"א א' ד"ה ס"ת מי מקרי נכסי כתפילין דמי א"ד תפילין הוי מלבוש אבל ספר מצוה וכו' וכ"ה בנמוק"י ומרדכי שם. וע"ע במהרש"ם ח"ג בסופו בהשמטות לח"א מ"ש בזה. ועי' בקובץ המאסף היו"ל בירושלים מאת הג"ר בן ציון אברהם קואינקה שנת י"ז כרך א' סי' ט"ז מ"ש בענין זה, וע"ע בשבות יעקב סי' כ"ד. ובסי' נ"א ובכרך ב' סי' ב', וערש"י עירובין דכ"ד א' ד"ה סלקי דהוי בכלל בגדים ועי' בב"י אה"ע סי' ק"ט, ובזבחים די"ח א', ועי' בחו"מ סי' רמ"ח או תפילין בכלל נכסי ובהגהות רע"א שם, פי' בכל המקוחות שציינתי, הקיצור מזה שהגאון רש"ם ועוד רבנים בהמאסף העלו דאין לזוז מפסק הרשב"א דאין לתפילין דין בגד ואין בכלל מלבוש:

כב) הן האדם יי' פן ישלח ידו ערש" עי' בינה לעתים דרוש ט"ו כי יראה שח"ו כילית למעלה א ל קנאה ולמה ימנעהו מלקיחת עה"ח יקח ויחי' לעולם ורק כיון דקודם אכילתו מעה"ד הי' חסר ידיעת טוב ורע ואיך יתכן לצייר שיהי' נעדר מזה ואיך יוכל להשתלם אם לא ידע להבחין בין טוב ורע, ורק אם א' מקבל מחבירו על צד החסד אין לו נחת רוח מזה, אבל אם ישיג מצד עצמו אז יתענג מזה, וזה אם יאכל מעה"ד תהי' הידיעה לו טבעיית וכוונת השי"ת שאדם ישתלם מצד עצמו ע"ש באריכות כי דבריו מתוקים:

כד) להט החרב, עי' בקובץ דרושים ח"ב כרך ראשון סי' ז' דרוש יקר, ועי' לעיל (ג' י"א) מזה:

ד א) והאדם ידע ערש"י ועי' שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' רכ"ב עוד שאלת ח"ש ר' שלמה והאדם ידע ידע כבר כיון שלא אמר וידע אדם, כי וידע אדם ג"כ הוא לשון עבר כמו והאדם ידע שהרי ו' של וידע כיון שהיא פתוחה הוא ו' ההפוך שמהפכו מעתיד לעבר, ומ"ש שהיא רפה כפה בל' ישמעאל ואמרת שא"כ הוא עבר זה טעות כי כשתסלק הוא"ו ישאר ידע שהוא עתיד כמו וישראל הוא ידע, אבל כוונת רש"י שאלו כ' וידע הי' מתפרש כחבירי' שהוא נמשך לסיפור שלפני' כמו וילך משה וישב אל יתר חותנו אבל כיון שאמר והאדם ידע הוא מתפרש כחבירי' שהוא הספור של מעלה כחו ומשה הי' רועה שהי' קודם הספור שלמעלה בזמן גדול, וזה מדרך סדור הדברים לא מצד הדקדוק, ומ"ש היאך אפשר שביום א' הי' יצירת האדם וחוה ולידת קין כבר אחז"ל כל מעשה בראשית בקומתן נבראו ואמרו אדם וחוה כבני עשרים שנה נוצרו, וד"ז הוא הגון ליציר כפיו של הקב"ה שיהי' נוצר שלם ושיהי' ההריון והלידה ביום א' כן יהי' לעת"ל כמ"ש עתידה אשה שתלד בכל יום שנא' הרה וילדת יחדיו וראי' מתרנגולת. ומ"ש שלא הי' בו יצה"ר קודם שחטא אמת הוא, ותשמיש לקיום העולם מפועלת היצ"ט, וזה מ"ש הרמב"ם בס' המורה פ"ד ואין בהכרחי טוב ורע, וענין מה אהבת הנחש שאמרתי יש לה סיד ואין זה מקימו, ואל תכניס עצמך כי אם בפשוטי דברים ובמה שהרשות התבונן עכ"ל: