פרדס יוסף בראשית נ

להנחש, הא לך מאכלך והלוך מאתי. ואין לך עמי שום התחתנות וקישור:

טו) ואיבה. ערש"י אתה לא נתכוונת. עי' מהרש"א סוטה ד"ט ב' ד"ה אהרוג אדם. עירובין ד"ק ע"ב מ"ש בזה:

שם הוא ישופך ראש וגו' הנה חז"ל דרשו אשרי איש ירא את ה', העושה תשובה כשהוא איש באבו בילדותו ולא ימתין עד זקנה דאח"כ יהי' קשה לו כמ"ש חנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסיר ממנו, והמליצו חז"ל ותיקין הי' גומרין אותו עם הנץ החמה, רמז אנשי המעלה לא הי' ממתינים עם קבלת מלכות שמים על אח"כ רק בשחרית ימי חייהם וז"ש משה בהשכמה עלה וכל עליותיו היו בהשכמה בראשית ימי חייו וע"כ עלה למעלה ראש וז"ש להנחש הקדמוני "הוא ישופך ראש האדם בכחו לנצחו אם יגבור עליו בראשיתו ואתה תשופנו עקב תנצחו אם ימתין עד סוף ימיו אז יהי' ידך על העליונה ותנצח אותו. ועי' בס' לב העברי דיצה"ר אין לו כח לפתות צדיק אלא מעט מעט היום אומר לו עשה כך וכו'. אבל רשע ברגע א' יוכל להיות צדיק גמור וז"פ הוא ישופך ראש אם ירצה רשע לעשות תשובה ברגע א' יוכל להכות ראשך, אבל ואתה תשופנו עקב, אתה צריך לפתות את הצדיק דרך עקב מעט עד שיגיע לראש פ"ש, וזה"פ בתהלים ק"ג כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשענו, דאם א' עומד במערב ברגע א' יוכל להפוך עצמו למזרח. כן ברגע א' יוכל להתהפך מרשע לצדיק:

שם האדם ביבמות דס"א אתם קרוים אדם ולא עכו"ם וכ' שם בתוס' דהאדם עם ה"א קאי גם על עכו"ם, עי' בתפארת ישראל פ"ג מי"ד דאבות שהאריך מאד בענין זה. והקיצור דאוה"ע ישיגו רק בכח שכלם וישראל שומרים תורה אף מה שלמעלה משכל אנושי, כמו אדה"ר בקומתו וצביונו נברא, והי' יציר כפיו, ואדם כללי יכולין לקרא לכל אדם שהוא על שם אדחה ואף עכו"ם, ושם כללי יכולין לומר בזה כחו האיש. אבל שם פרטי רק בלא ה"א ול"ש לומר הראובן השמעון, וא"ש אתם קרוים אדם בלא ה"א שם פרטי. ע"ש אדה"ר ולא אוה"ע נקראים בהא שם פרטי, וז"פ והאיש משה עניו מאד מכל האדם חשב א"ע לקטן מפחות שבפחותים, ועי' בראב"ע (שמות ג' ט"ו) ע"ש באריכותה ובעיקר הדברים כוון למ"ש בס' הגלגולים פ"א שנשמת אדה"ר הי' חלק אלקי ממעל וכמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים, ובזוה"ק מתוכי' נפח ורק אחר החטא הלבישתה ס"א הנקרא אדם בליעל ובנ"י שיצאו מאדה"ר להם נשמת אדה"ר עצמית ועכו"ם יצאו מלבוש ס"א וזה אתם קרוים אדם עכ"ד ועמ"ש בזה בס' בית האוצר ח"א כלל ח' אריכות. וע"ע בתוס' יו"ט פ"ב מ"ז מבכורים. אולם בב"ר פל"ד סוף אות י"ג, ומד"ר קהלת פ"ג על פסוק י"ח, ובילקוט איכה סי' תתר"ב איתא בפירוש דאף האדם רק ישראל וצ"ע, וגוף הטעם לחלק בין אדם להאדם, עי' בשטמ"ק ב"ק דל"ת דאדם הוי מיעוט למעט עכו"ם וה' דהאדם ג"כ הוי מיעוט והוי מיעוט אחרי מיעוט והוא לרבות ע"ש עוד מזה, וע"ע במשניות דפוס ווילנא בהגהות יתרון האור מ"ש בזה, וע"ע בתורת חיים ב"ק דל"ח והביאותיו בפ' שמות (א' ה'), ובשו"ת ברית אברהם חו"מ סי' כ"ג בהג"ה אריכות בענין אדם והאדם:

טז) עצבונך רש"י צער גידול בנים. והרונך עיבור. והוא מעירובין ד"ק ע"ב וע"ש במהרש"א, וק' הא צער הריון קודם לגידול בנים. וכ' בשם הג"ר חיים מוולאזין ז"ל דנכלל בזה עוד קללה, דבעוד שאתה עוסקת בצער גידול בנים הקטנים יהי' לך הריון, ולא אמתין עד שתגדל בניך הראשונים:

שם בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך ערש"י ורא"ם, ובמיני תרגומא וברמב"ן כאן כ' אף שהבעל אדונה ואין מדרך העבד לחשוק לקנות לו אדון אעפ"כ יהי' באשה תשוקה לאדונה, וע' בס' ישועות מלכו בליקוטים דע"ה דפי' בזה בש"ב (א' כ"ו) נפלאת לי אהבתך מאהבת נשים שיהונתן הגיד לו אתה תהי' למלך ואנכי אהי' למשנה ורצה בממשלת דוד עליו להיות נכנע לו ובכ"ז אהבו וזה כמו אהבת אשה לבעלה. וע' תוס' יו"ט פ"ד דכתובות הביא ראי' דבני' כולל בנות, ועי' רבה"ז שהק' מפרשה ה' פ"ד ויולד בנים ובנות, ועי' בתה"ד סי' פיה, ועי' ב"ב דקמ"ז באמר נכסיי לבניי אין הבת בכלל. גם בריש פ' ויקרא בני ישראל ולא בנות ישראל, ובפ' אמור בני אהרן ולא בנות אהרן ע"ש:

ועי' פסחים דקי"ג קשה פרנסתו של אדם כפלים מחבלי לידה דכ' בעצב תלדי בנים וכ' בעצבון תאכלנו כל ימי חייך, הנה בחבלי לידה תתנחם שגם בת מלכה סובלת כמוה אבל בפרנסה יש לו עג"נ כפלים מה שהוא טורח בזיעת אפו, וגם שעשיר יש לו בלי יגיעה:

שם בעצבון תאכלנה עצבון ל' עמל ויגיעה כמ"ש בקהלת י' ע"פ מסיע