פרדס יוסף בראשית מז

נשכר, ומ"מ אדה"ר לטובה נתכוון שנתאווה להיות כא' ממלאכים וכ"ש שלא ידע אדם את עתו וחשב שיהי' ימי' קצרים. וידעתי שימצא טעמים אחרים וגם מזה אל תנח ידך כי הוא מסכים על הדעת ועל הכתובים עכ"ל:

ובמדרש מפ"מ חטא אדה"ר מפני שראה שתים, ותמוה והובא בשם הגאון מווילנא ז"ל דמשנה מפורשת בפ"ג דאבות הסתכל בג' דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון, ואדה"ר הי' יציר כפיו לכן ל"ה יכול להסתכל רק בשתים עכ"ל ודבריו צע"ג דקודם החטא ל"ה יכול להסתכל גם לאן אתה הולך, של"ה עדיין גזירת מיתה וא"כ לא ראה רק אחד. וי"ל באופן אחר דקאי על ג' דברים שעולם עומד עליהם תורה עבודה וגמ"ח בפ"א דאבות, וב' תורה ועבודה הי' יכול לעסוק, אבל לא גמ"ח שלא הי' עוד בריות ועם מי יהי' גומל חסד. ועל ג' דברים העולם עומד האדם שנקרא סולם קטן עומד בלא חטא ולכן מיד עשה ה' להם חגורות וכתנות עור להורות שצריך לעסוק בגמ"ח שזה החסרון גרם לאדם שיחטא:

ו) ונחמד העץ ערש"י, ועי' בינה לעתים דרוש ו' וכ"ב, ובס' תולדות נח דרוש ט' דברים נעימים ומהאריכות לא העתקתי:

ז) ויתפרו עלה תאנה רש"י מפ"מ לא נתפרסם כו' עי' בס' יש סדר למשנה פ"ו מ"ב דברכות, על הא דפליגי תנאי בעץ שאכל אדה"ר אי גפן או תאנה הי' מה נפק"מ מה דהוה הוה, וי"ל דנ"מ לנודר לאכול פירות שאכל אדה"ר ודוגמתה ממש בחגיגה ד"ו באומר הרי עלי עולה כעולה שהקריבו ישראל במדבר. ובענין מה דהוה הוה עתוס' חגיגה ד"ו, סנהדרין ט"ו. יומא ה'. ובזה א"ש רש"י מפ"מ לא נתפרסם כו' ולכאו"ק על התנאים הללו התורה מכסה והם מגלים. וכענין זה איתא בשבת דצ"ו עקיבא אם כדבריך התורה כיסה כו' אבל להנ"ל א"ש בשלמא במקושש אין נפק"מ מידי אם הוא צלפחד או אחר. אבל הכא יש נפקותא לדינא. ובענין צלפחד ל"ק מה דהוה הוה משום מלת במדבר יתירא הוא. ובספרו מיני תרגימא יש אריכות בזה:

וערש"י ואתחנן (ד' כ"ה) ונושנתם הקדים ב' שנים כו' והוא מגמ' סנהדרין דל"ח א' ומסיים בגמ' ש"מ מהרה דמרי עלמא תתנ"ב שנה. וכ' בס' סנהדרי קטנה שם. לכאו' מה נפק"מ. ואולי י"ל דנ"מ לדינא לנודר לעשות דבר זה מהרה יש לו זמן קרוב לששה חלקים מיום ולשבוק חלק שביעית דהרי יומו של הקב"ה אלף שנה כדכ' כי אלף שנה בעיניך כיום אתמול כי יעבור ותתנ"ב שנים הוי בקרוב ששה חלקי שביעית מאלף, ש"מ מהרה דקב"ה הוי ששה חלקי יומו, ה"ה מהרה דבו"ד נמי ששה חלקי היום ואם עושה אותה בתוך ה' חלקים ה"ז מקיים דבריו ע"ש וזה דבר חדש:

והנה במדרש יש פלוגתא אילן שאכל אי אתרוג הי' או תאנה, ולח"ד תאנה הי' ניחא דכ' ויתפרו עלה תאנה בדבר שקלקלו תקנו וכמ"ש רש"י, וקשה למ"ד אתרוג הי' אמאי לא לקח עלה של אתרוג, וי"ל דאי' בשבת דפ"ח א'. למה נמשלו ישראל לתפוח מה תפוח פריו קודם לעליו אף ישראל אחרו נעשה קודם נשמע, והק' בתד"ה פריו הא תפוח פריו אין קודם לעליו, ותי' דאתרוג נקרא תפוח ואתרוג פריו קודם לעליו, א"כ למ"ד אתרוג הי' והפרי נברא קודם לעליו, וא"כ י"ל דעלה לא נברא פדיין א"כ לא היה יכול ליקח העלה:

ח) וישמעו ערש"י ופי' בבינה לעתים דרוש כ"ה עש"ה:

יא) המן העץ. עי' חולין דקל"ט המן מה"ת מנין שנא' המן העץ. ענין עץ החיים והדעת, עצה"ח זה התורה. ועה"ד זה חכמת חיצוניות ולימודי חול, אדם מושבע ועומד שבראשונה יהי' מאכלו מפרי עה"ח ואסור לו ולבניו לאכול ולהאכיל מעץ הדעת קודם זמנו טרם שאכל לשבעה מעה"ח כדכ' ראשית חכמה יראת ה'. ובמדרש שמואל פ"ב דאבות הוי שקוד ללמוד תורה מקודם ואח"כ תלמוד לימודי חול כדי שתוכל להשיב לאפיקורס ע"ש. וזה"פ סוף סוטה (מ"ט ב') ארור שילמוד בנו חכמת יונית ולא אחר ארור הלומד חכמת יונית. ובברכות דכ"ח מנעו בניכם מן הגיון. ולא אמרו מנעו עצמכם מן הגיון. לפי שהבנים לא רוו צמאון בתורה ותלמוד ואם ילמדו תחלה הגיון ושאר חכמות ישתבשו בשכלם ויצאו חוץ לשטה ר"ל אבל אם כבר מלאו כרסם תחלה בלימודי קדש יוכל ללמוד לימודי חול הנצרכים לו ולכל כלל ישראל. ולכן ר"ג העחיד שומר על פתחי ביהמ"ד ואמר כל תלמוד שאין תוכו כברו אל יכנום לבהמ"ד דלאיש הזה תורה נעשה לו כסם המות, וזה"פ המן מה"ת כו' היכן מרומז בתורה תקפו של המן בשטתו והחנים שבכל דור במה כחם גדול ז ואפוא הוא המקור בתורה והסברא אשר בשבילה ראוים ישראל לאותו המן ? שנא' המן העץ ע"י שבנ"י אוכלים הרבה מפרי עה"ד. ובפר עה"ח געלה נפשם, והוא בא בכח חרבו של עשו שהוא חרב המתהפכת לשמוע דרך עה"ח בכל דא ודור. ועי' בזה דרוש ארוך ונעים בקובץ דרושא