פרדס יוסף בראשית מג

החדשים ונפלאים שיש בעולם לכך האריכו ימים להשלים בזמן מה שקצרו בשכל, אבל אחרונים שיש להם דרך מסולל די בשנים מועטים. ואשה ששנותי' קצרים מאיש כנ"ל ע"כ צריכים בינה יתירה להשלים תמורת הזמן וא"ש. ועי' גם כן בדברי שאול מ"ת:

כו) עצם מעצמי. הענין י"ל דרוב קטטות ומחלוקת בין איש לאשתו מקיר גאוה והתנשאות כל א' חושב שמיוחס יותר ממשפחת כנגדי, וע"כ נברא אדם יחידי וממנו נברא האשה שלא יתקוטטו, ולכן עצה שישכח כל א' יחוסו ואז יהי' בשלום, וז"ש זאת הפטם אין לאשתי יחוס יותר ממני כי היא עצם מעצמי ובשר מבשרי ולזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה, אבל כ"ז לא יהי' רק הפעם אבל לעולמים יקח אשה ממשפחה אחרת, ופן יתרבה מחלוקת העצה שיעזב איש את אביו ואת אמו. ישכח היחוס וכן היא, ואז יהי' ודבק באשתו בשלום ואהבה ויהיו לבשר אחד, וז"פ שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בג"ע מקדם כמו באדה"ר שלא הי' מקום למחלוקת. וזה"פ מצא אשה מצא טוב, אשה פחותה מאיש מספר ה', אם מצא אשה שפחותה ממנו זה טוב. ומוצא אני מר ממות את האשה (קהלת ז') האשה בה"א ודומה לבעלה זה מר ממות ואשה בכל אלה לא מצאתי אם היא יתר מספר שי"ב ועולית יותר מאיש זה רעה חולי מאד, וזה לא מצאתי:

והנה יפלא על החכם מכל אדם, שאמר דמצא האשה מר ממות וכי טעם טעם מיתה:

רק י"ל דאיתא ביומא דפ"ו א'. ג' חלקי כפרה ותשובה הוא עם כל א'. עבר על עשה אינו זז משם עד שמוחלין לו. ל"ת השיבה תולה ויוה"כ מכפר, כריתות ומיתות ב"ד יסורין ממרקין, וחילול השם רק מיתה ממרקת, וא"כ מי שלא שב אף יוה"כ ויסורין ומיתה אין מצילין אותו, אבל אשה רעה אחז"ל בעירובין דמ"א, ג' אין רואים פני גיהנם דקדוקי עניות חולי מעים והרשות, וי"א אף אשה רעה, הרי מה שלא יוכל להשיג אף ע"י מיתה ישיג ע"י אשה רעה:

וזה י"ל הפשט באיכה (א' י"ד) נתנני ה' בידי לא אוכל קים. ואחז"ל יבמות דס"ג ב' אר"ח זה אשה רעה וכתובתה מרובה, ואי' במדרש אעשה לו עזר במה עזרתו מביא חיטין לכוסם פשתן ליבש נמצאת מאירה עיני' "ומעמידתו על רגליו". ובסנהדרין דק"י, ואת היקום זה ממונו של אדם שמעמידין אותו על רגליו, הרי ב' דברים מעמידין על רגליו אשה טובה וחמון, ואשה רעה תמיד חסר לו הב' דברים. וז"פ נתנני ה' בידי לא אוכל קום זה אשה רעה וכתיבתה מרובה שחסר ב' דברים:

ותורה נקראת אשה כשלמד, וקודם נקראת ארוסה, וזה תורה צוה לנו משה פי' בעת הציווי רק מאורסת לכן כל הלומד בפני ע"ה כאלו בעל ארוסתו בפניו שקודם שלמדה ארוסה, וכמו באשה זכה עור ל"ז כנגדו, כן תורה זכה נעשה כסם חיים. ל"ו כסם מות וכחו מי שאין לו אשה לא נקרא אדם ביבמות ס"ג כן בתורה, וז"פ ודאשתמש בתנא חלף כי האיש מחויב ליתן חזונות לאשתו ולא היא, ואם משתמש בתגא תחליף מנהג העולם:

ובסנהדרין דכ"ב א' אי' קשה זווגו של אדם כקריעת ים סוף, ותמוה מה שייך קשה לפני השי"ת. אך י"ל כמ"ש במדרש בקריעת י"ס טען עוזא הללו עובדי ע"ז והללו עע"ז כו' וכן בזווג יש אנשים המדברים לשה"ר על כל צד, על החתן או על הכלה או על המחותנים, וזה קשה מאד לפני ה' כמו שהי' קשה לו טענת עוזא. וז"פ מדרש פליאה הים ראה יינם מה ראה ברייתא דר' ישמעאל, דתנא דב"ר ישמעאל אמר בכתובות ד"ה ב'. מפני מה כל האוזן קשה ואליה רכה, שאם ישמע דבר שאינו הגון יכוף האלי' לאזנו שלא ישמע וכן הים ראה ברייתא דר"י שצריך לאטום אזניו שלא ישמע דבר שאינו הגון, והגם שראה הקטרוג הנ"ל וינס ולא שמע להקטרוג ונתבקע הים:

כג) רש"י לא נתקררה דעתו עד שבא על חוה. עי' בס' דברי דוד מהטו"ז, דהק' המפו' איך בא על בהמה שהרי נצטוה על עריות ובהמה בכלל, וזה טעות דאיתא בסנהדרין דל"ח ב' שעה שביעית נזדוגה לו חוה כו' תשיעית נצטוה, הרי דהציווי על חצות שלו הי' אחר זיווג חוה, ודבר זה שבא על בהמה וחי' היה לפני זיווג חוה ע"ש מבואר מדבריו דאדה"ר לא קיים מצות ב"נ טרם נצטוה עליהם. ועי' בס' בית האוצר מערכת א' אות ט"ז שהאריך בענין אדה"ר אי קיים התורה עד שלא ניתנה, וכן משמע עירובין די"ח ב' דאדם פירש מאשתו לפי שהי' בנידוי פ"ש ועי' בפדר"א פ"כ דשמר שבת ע"ש ופי' בב"ר פט"ז עה"כ ויניחהו נתן לו חצות שבת, אולם מהגמ' סנהדרין הנ"ל אין ראי' דלא קיים מצות התורה עד שלא ניתנה די"ל דרק כ"ז שלא קיבל גם מצות ב"נ ולא הי' עדיין ענין קבלת מצותיו ית' כלל הוא שלא קיים את המצות, משא"כ אחר שקיבל ז' מצות ב"נ ונכנס בגדר קיום ציווי השי"ת אז קיים גם הציוויים אשר עתידים ישראל לקיים: