פרדס יוסף בראשית מא

יח) עזר כנגדו, רש"י זכה עזר ל"ז כנגדו להלחם. עי' בפרקי דר"א פי"ב א"ת כנגדו אלא לנגדו אם זכה תהי' לו עזר. ואם לאו לנגדו להלחם וע"ש בהפירוש דדרשו כנגדו מלשון נגידה ומלקות, וא"כ איך יפרש תחלת הפסוק שהם תרתי דסתרי. לכן דרשו שבתחלת מדבר אם זכה ולבסוף אם לא זכה, ולדעתי שט"ס ברש"י שם מלת כנגדו וצ"ל לנגדו והוא ממש כצורתו לקוח מפרקי דר"א אות באות ובזה סרה קו' המזרחי עכ"ל:

ובס' חות יאיר כ' דיל"ד איך יתהפך בנושא א' מהיפך אל היפך, וי"ל דאדם נברא מד' יסודות ואש מתנגד עם מים, וטבע אש מביא אדם לזריזות ומים גורם עצלות המשכיל יודע להשתמש לצורך גבוה כמו בשחר לקום בזריזות, ואל ישיאך היצה"ר להנטותך מדרך הישר להשתמש ביסוד מים להיות עצל בדבר, והרשעים מהפכין הסדר, וז"ש אעשה שני הפכים בנושא א' אש ומים עזר או כנגדו אם זכה להשתמש על סדר נכון עזר הוא לו. לא זכה ומשתמש בהם להיפך הם כנגדו שטובה הי' לו אלו לא נתתי לו רק יסוד א', וז"ש טובים השנים, ב' יסודות מן האחד אם הי' רק יסוד א', רק באופן אם יש שכר טוב בעמלו שמשתמש בהם לצורך גבוה עיין שם בדברים נעימים:

ובכתבי אגדה שלי כתבתי דהפשט פשוט דכל דבר צריך התנגדות כמ"ש העולם התחרות עושה מסחר, ומלאכים שאין להם יצה"ר לא נברא העולם בשבילם רק בשביל ישראל, וזה"פ אעשה לו עזר כנגדו ע"י הכנגדו יהי' עזר אם יזכה לנצח הכנגדו, וכמ"ש בח"ס בתורת חשה פ' חיי שרה (כ"ד נ') לא נוכל דבר אליך רע או טוב, דאם האיש נדבן ופזרן אם גם האשה תפזר אזי יפסידו רכושם לכן צריכה היא לקמץ, ונהפוך הוא אם הבעל מקמץ צריכה האשה לפזר קצת, וז"פ אעשה לו עזר כנגדו במה שהיא כנגדו בתהליכתה זה היא לו לעזר ולהועיל, לכן ירא לבן לדבר על רבקה טוב כי אולי לפי מדותיו של יצחק לרע יחשב לו, וזה לא נוכל דבר אליך מטוב או רע ע"ש. ועי' מהר"ם שיף גיטין ד"צ באריכות, ובספר שמע שלמה כ' פרש"י אעשה עזר שתהי' נגוד לו אם תזוח דעתו כו' ותמוהין דבריו מלקמן (ג' כ"ב) הן האדם הי' כאחד ממנו כ' הרי הוא יחיד בתחתונים וקרוב להטעות הבריות לומר אני אלוקי, האיך יטעה והאמרת לעיל שאם תזוח דעתו עליו יאמרו לו אם היית אלוקי היית א' ולא ב' וצ"ע ועי' מהרש"א יבמות דס"ג א' בדברי רש"י ורא"ם כאן:

ובשו"ת הרשב"א ח"א סי' ס' כ' הוקשה לי הכ' לא טוב כו' נר' כאלו הי' המלכה בבריאה, ונתעוררתי עתה מפני שראיתי בזה הפ' א"ר אבוהו כו' עד מתחלה במחשבה לבראות ב' ולבסוף נברא א', וראה ה' שאין יצירת האדם על הטוב שבשלימות, ולקח א' מצלעותיו ויבן לאשה, וזה כמשפט אחד מן נבראים ית' מחסרונם עלוי רב, ויודע אני שיש לרבותינו דברים אחרים כיוצא בזה, ודבש וחלב תחת לשונך ואתה צריך למתקם אלינו. תשובה, תחלת אני אומר כי פרשיות מעשי בראשית נכתבו דרך כלל ופרט תחלה כלל הכ' את הכל וסדר כל המעשים כחו שעמדו לבסוף ואח"כ נכתבו דרך פרט שתחלה כ' בבריאת יום הג' ויאמר אלקים תדשא הארץ ושא. ותוצא הארץ דשא כו' ובפרט שלאחר מנין הימים פרט הכ' כיצד יצאו וצמחו דכ' וכל שיח השדה טרם יהי' בארץ וכ' עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר, וכן בבריאות אדם וחוה כ' ביום ו' ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים כו' ובפרשיות שלאחר מנין הימים פרט יצירתו כיצד ומה הי' הסבה בבריאות הנקבה, ומעתה נשוב ונראה כי ח"ש לא טוב היות האדם לבדו לא נא' אחר בריאת האדם אלא בתחלה עלה במחשבה שאין טוב האדם לבדו כלו' היות' יחידי בעולם השפל מכיר ועובר קיים כשכלים הנפרדים או אם תרצה כגלגלים אלא כך חייבה החכמה להיות האדם מין ואישי' מתרבים הווים ונפסדים ככל הנבראים השפלים, ומחשבת השי"ת עמקו מי ידעם. ומ"ש אעשה לו עזר כנגדו ר"ל שהוא מוליד כמונו שאין הנולד ממי שאינו מינו כנגדו וכיוצא בו והוא שכ' ולאדם לא מצא עזר כנגדו שאדם אדם על מהותו כל הנבראים השפלים וטבעם ולא מצא טבע נאות לטבעו ולהוליד ממוו בטל שכל כמותו, ומ"ש ולאדם לא מצא עזר כנגדו פי' ולאדם לא מצא לעצמו עזר מכולם להוליד כמותו וכאלו אמר ולעצמו לא מצא עזר כנגדו, או אם תרצה פי' ולהעמיד מין האדם לא מצא עזר כנגדו, ואח"כ שב לבאר בריאת האשה וכי לקח אחת מצלעותיו. ובנאה לאשה. ואין כאן המלכה ורצון מחודש. ומה שראית בדרשת חז"ל במחשבת שנים ובריאת א'. לא כמו שאתה סובר שתחלה עלה במחשבה להיותם ב', ואח"כ לא ברא רק א' ואח"כ חזר וראה כי טובה המחשבה, חלילה להשי"ת מאלה, וסתירת זה מבוארת התחלת העיון, כ"ש שבפי' ר' אבוהו כ' זו"נ בראם וכ' ברא