פרדס יוסף בראשית שסח

רק הוכח תוכיח אולי יתברר האמת עם מי, וז"ש לו ישטמנו בגלוי וכנ"ל:

ועי' במד"ר ובעה"ת ובעה"ט כשחזרו מלקבור אביהם עבר יוסף על הבור ובירך ברוך שעשה לי נס אמרו עדיין זוכר, וק' אמאי לא הזכיר אם בירך בהליכתו, ואין לומר כיון דלא נקבר אביו פטור ממצות, ז"א פי' ביו"ד ברמ"א סי' שמ"א סי' ג' דנושאים מהלך ב' ימים מחויבים במצות וכאן הי' מהלך רב, וי"ל בהליכתו לא הלכו בדרך שהי' הבור, ועי' במעבר יבק שאין לילך בחזרה באותו דרך, אמנם ק' מה שאמרו עדיין הוא זוכר הא הוא מחויב לברך, וי"ל שכ' שם דפעמים מקצת דרך מותר לילך באותו דרך, וי"ל דבירך בהליכתו ולא אמרו עדיין זוכר דהא מחויב לברך, אבל בחזירתו י"ל דלא הי' עוד ל' יום מהליכתו ול"ה מחויב לברך, ולא ברך בשם כמבואר בבעה"ט, וכיון דלא הי' מחויב לברך, ואפ"ה בירך אמרו עדיין זוכר. ועי' בהקדמת שו"ת מהר"מ פדוואה דבר נחמד להלכה ע"ש:

טז) אביך צוה. ערש"י ומהרש"א יבמות ס"ה ב' בשם ירושלמי ועמ"ש בפ' תשא (ל"ב כ"ז) בשם שו"ת עטרת חכמים אה"ע סי' כ"ט באריכות בענין מותר לשנות מפני השלום:

יז) כה כו' בס' נח"ק הביא דמי ששמו יוסף עלול שיתקנאו בו, יוסף בגי' קנאה וז"ש ויצוו אל יוסף לאמר פי' שמו לאמר כי שמא גרם, והוא השיב התחת אלקים אני, כי יוסף גימ' "דבקים" וזה התחת אלקים אני, ואני דבק בו כשמי שגופי ונפשי יחדיו ידובקו לעבוד בוראי, ואתי' "דבקים" ומפקא "מקנאה":

יט) התחת אלקים אני. והוא ל' תמיה ובריח דודאים על הגדה מזקיני הגאון מלאסק ז"ל בפסקא דן אנכי, כ' דאיש המכוון לעשות לחבירו רעה ונמשך מזה טובה כשירצה לשלם לו גמול לא ישלם לו רעה גדולה מזה באופן שימשך לו טובה, רק שזה א"א ביד אדם לעשות ולכן אמר יוסף התחת אלקים אני לעשות רעה ויוצמח מזה טובה, ומצינו שעל רעה כזו שיצא ממנה טובה לשלם גמול טוב וכמ"ש בחובת הלבבות פ"ז משער הכניעה בחסיד א' ששלח מזמרת הארץ לאיש א' שביישו ואמר כי אתה נתת לי מזכותיך ע"ש, הרי ששלם גמול לאיש שחשב לעשות לו רעה והי' לו מזה טובה ע"ש דרוש נעים, וכן מצאתי בס' משפט צדק על תהלים אות ק"צ שכ' ג"כ זה שלא יוכל לקיים זה לעשות רעה שיוצמח טובה, וכ"מ בס' עשרה למאה דרוש ו', וא"ש בהלל שבא לעיר ושמע קול צוחה אמר מובטח אני שאין זה בביתי, ויפלא על עניו כמותו שיתפאר עצמו בזה, אבל הענין שהי' רגיל על כל צרה שיאמר גם זה לטובה, ולא הי' צועק שהאמין שיהי' לו טובה, והרגיל גם בני ביתו לזה, ולכן הי' מובטח שאין זה בביתו דשם לא צווחין, ומעשה בצדיק א' עני גדול והי' תמיד שמח, ופ"א בא אליו חסיד א' בבכי שברך היום ברכה לבטלה שעשה לי כל צרכי וכבר עבר היום ואני וב"ב עדיין בתענית. וא"ל אל תבכה לא ברכת לבטלה שבודאי ה' יודע את צרכך שלא יהי' לך היום לאכול, וישמח העני וקיבל עליו שלא לבכות עוד ע"ש דברים מתוקים, ובאמת הדברים מבוארים בבעה"ט בקיצור ע"ש ותמצא:

ובס' פרח לבנון כ' עפ"ד המדרש ויתנכלו אותו להמיתו מלמד ששיסו בו הכלבים וקיי"ל שיסה הכלב פטור מדיני אדם וחייב בד"ש בב"ק דנ"ו, וז"ש אל תיראו מצדי יש לכם מחילה וכפרה אבל התחת אלקים אני דאתם חייבים בד"ש, ואין הדבר בכחי למחול, ועמ"ש בזה בפרדס דוד. ובס' פתחי שערים על שבת קנ"ב. דכל מי שיש לו קנאה עצמותיו מרקיבין ועי' מהרש"א דעיקר מה שהוא חלקו מאב תלוי אם י"ב קנאה, ובזה י"ל התחת כו' והעליתם את עצמותי מה שייכות יש זה לזה, וי"ל דאמר יעקב ואני נתתי שכם א' ופרש"י לקבורה כדכ' ואת עצמות יוסף אשר העלו בנ"י קברו בשכם. אמנם זה תלוי אם יש קנאה בלבו על אחיו אז עצמותיו מרקיבין שוב לא הי' צריך לקבורה שנית וא"א להעלות לארץ, א"כ ע"י שבשרוהו יעקב עליית עצמותיו לא"י הוי כאומר לו שישא את פשע אחיו, ול"ה לו קנאה בלבו עליהם. ושפיר שייך סמיכות הפסוקים אל תראו ול"ה לי קנאה עליהם וידע אשר לא ירקבו העצמות לכן צוה קודם מותו אנא שא נא ובמדרש היכן אלא שגדול השלום פ"ש, ולהנ"ל יובן דשפיר צוה כשאומר ואני נתתי כו' לקבורה ע"כ מוכרח שלא לקנאות והוכרח למחול החטא:

כ) ואתם חשבתם עלי רפה ואלקים חשבה לטובה. עי' באוה"ח, ה"ז דומה למתכוון להשקות חבירו כוס מות והשקהו כוס יין ופטור אף בד"ש, ועי' בערבי נחל דמצינו פעמים נענש על מחשבה רעה דהשי"ת יודע מחשבות