פרדס יוסף בראשית שסו

דביעקב חנטו גם הבני מעיים, שדרך פי הטבור הכניסו שמן אפרסמון ע"ש. ובמשנה למלך בפי"ד מהל' אבל בנידן המומי"א, ולענין איסור סחורה בפ"ר ממ"א, וע"ע בהגהות חשק שלמה על משניות ווילנא בפ"ב מ"א דאבילות באריכות. ועי' לעיל (מ"ט ל"ג):

וע"ע באור החיים על הקו' הא יעקב לא מת דאפשר כי יוסף לא ידע מסוד זה וצוה לחנוט. והרה"צ ר' נחומטשע טווערסקי שליט"א מזלאטיפאליע הדר כעת בווארשא אמר לי, שגדולי רוסיא תמהו על האוה"ח הק' שכ' זה על יוסף שלא ידע מסוד זה, ואמר בשם גדול א' דאין השכינה שורה רק מתוך שמחה כמ"ש בשבת ד"ל ע"ב ויוסף היה באבילות לכן לא ידע מסוד זה, אבל אח"כ ידע:

ג) ויבכו עי' תרגום יונתן דגזירת רעב הי' מ"ב שנה ובזכות יעקב הי' רק ב'. ועי' ס' כנסת ישראל, דה"ט מדכפל בר"פ מקץ תיבת שבע שש פעמים באמירת פרעה ליוסף:

ה) אבי השביעני לאמר הנה אנכי מת. וק' דמה שייך זה להשבועה, וראיתי לפי מ"ש לעיל (מ"ט ל"ג ונ' ב') הא דנתנבאה רבקה שימותו שניהם ביום א' ויעקב מת מקודם אך נשמתו לא נסתלקה במצרים רק בשעת קבורה ואז נהרג עשו ע"י חושים, ובכתובות קי"א ובמד"ר כשראה עולא דמוליכין ארונות לא"י אמר ותבואו ותטמאו את אדמתי, ואינו דומה קולטתו מחיים או לאח"מ, וחשש יעקב שמא יחששו בניו על זה. אמר הנה אנכי מת בקברי בארץ כנען. ר"ל הסתלקות רוחי ונשמתי יהי' שם ועד שאבוא לשם איננו נחשב למת. ועי' בווי העמודים פרק כ"ג וביע"ד. ועי' לקמן (נ' כ"ד):

שם כריתי עי' רש"י ומה שכתבתי לעיל (מ"ט כ'):

ו) כאשר השביעך. ערש"י, ובסוטה ל"ו ב', ובתד"ה איתשיל, ובעיון יעקב, וענף יוסף על ע"י בזה, ובשו"ת מהרי"ט ח"ב סי' קי"ח:

י גורן האטד. ערש"י ועי' יפה מראה על אגדות ירושלמי מהיפ"ת בפ"א סי' י"ז מסוטה:

שם ויעש לאביו אבל שבעת ימים, עי' בחו"ק ד"כ ע"א דיליף אבילות שבעה מעמום, ועי' בתד"ה מה דמפ' ויחי אין ראי' דהתם קודם קבורה, ובירושלמי משני דאין למדין מקודם מ"ת, ובשאלתות דר' אחאי סי' ל"ה יליף מכאן, ודחי ודילמא שאני יעקב משום דהוי חשוב עבדי לי' מילתא יתירה אלא מפ' דעמום, וע"ש בשאילת שלום, דעל תי' הירושלמי ק' דכמה דינים ילפינן מקודם מ"ת, נותנין לבתולה י"ב חדש מרבקה בכתובות נ"ז ב', ואין מערבין שמחה בשמחה מלבן מלא שבוע זאת, עתו"ס מו"ק ח' ב' ד"ה לפי משם ירו' (ופי' רצוף אהבה שם), הרי דירו' עצמו יליף מקודם מ"ת, ובזבחים ק"ח ב' דאינו חייב משום העלאת חוץ עד שיעלה לראש המזבח מקרא ויבן נח מזבח, ושהה י' שנים ולא ילדה ביבמות ס"ד א' מאברהם מקץ עשר שנים, ומותר לשנות מפני שלום מבני יעקב אביך צוה כו' כדאיתא ביבמות ס"ה ב'. וי"ל בדוחק דדוקא היכי דאיכא למילף מאחר מ"ת, אבל היכי דליכא למילף ממק"א ילפי' מקודם מ"ת ולכן ל"ה השאילתות תירוצו, וגם בתי' התוס' לא בחר עפמ"ש בנזיר ס"ה א', ה"ד תפוסה א"ק ונשאתני ממצרים וע"ש בברטנורא ומפו', ונתבאר משם דיעקב נקבר במצרים קודם שנשאוהו לא"י, ומ"ש התי"ט בשם הרמב"ם דאסמכתא הוא דלא נמצא בפסוק שנקבר תחלה במצרים, אבל השאילתות תי' היטב דשאני יעקב דהי' חשוב, ובס' לוית חן תי' דהא דא"ל מקודם מ"ת רק באבילות לפמ"ש הטו"ז יו"ד סי' שצ"ז דבספק אבילות אין להחמיר דאתא לידי קולא שנוהג בשבת ומבטל בת"ת כל ז"י. א"כ דוקא אבלות אין למדין שלא הי' אז עדיין שבת ותורה ואינו מבטל כלום, אבל שאר דברים למדין מקודם מ"ת עש"ה:

ועשו"ת חתים יו"ד סי' שמ"ו אות ח'. ובאה"ע ח"ב סי' קכ"ה, ובתו"מ שהקשו לו ג"כ סתירת תוס' מד"ח לד"כ, ותי' לפמ"ש רמב"ן בנים אתם לכן לא תתגודדו. כי בן ההולך אצל אביו אין לצער עליו ובהקדמתו לתורת אדם כ' מ"מ אין ראוי שלא לצער כלל אלא ג' לבכי ז' לאבל כו', וא"ש דז' ימי משתה ילפי' מק"ו דב"נ אינו מצווה על פ"ו ואפ"ה שמח ולא עירב שמחה בשמחה ק"ו לאחר מ"ת שנצטוו על פ"ו, אך באבילות י"ל קודם מ"ת לא נקראו בנים יש להתאבל, אבל לאחר ח"ת סד"א שלא להתאבל כלל ע"ש, וא"ש בזה מ"ש ויראו כי מת אביהם ויאמרו לו ישטמנו כו', דבראותם שיעשה אבל ז"י חשבו אלו אנו חשובים כבני אלקים ועבדיו, ל"ה מתאבל כ"כ, אע"כ דקודם מ"ת אין לו דין בני אלקים ועבדיו, ע"כ ויראו כי מת אביהם פי' שהתאבל עליו אמרו לו ישטמינו,