פרדס יוסף בראשית שסה

וע"ע בס' אהל שלמה מהגה"ק בעל תפארת שלמה ז"ל שמי שקילל אותו ידע בבירור שיהי' לו תשועה ע"ש:

ל) ממרא עי' סוטה י"ג א' הוא חברון וע"ש במהרש"א:

לא) שם קברו את אברהם. עי' בס' דברי יוסף שהק' דהלכה ביו"ד סר"מ ס"ב דלא יקרא אביו בשמו לא בחייו ולא במותו אלא יאמר אבא מורי ואיך קרא אבותיו בשמם ע"ש, ובאחת כ' המפו' דאבות לא קיימו רק גופי תורה ולא חששו דרבנן. ועי' מה שכתבתי בזה לעיל בפ' בראשית (א' ט"ז) במכתבי לאדמו"ר מגור שליט"א. ובפ' וישב (ל"ז ב') ומקץ (מ"א נ') ותולדות (כ"ו ח') ושייך לכאן:

לג) ויגוע, רש"י יעקב לא מת, והוא מתענית ד"ה ב' שא"ל לימא מר ממילי מעליותא א"ל אין משיחין בסעודה, ואח"כ אמר יעקב לא מת, וצ"ב למה דוקא לאח"כ א"ל זה, וביע"ד ח"ג דרוש ח' כ' כי אמרו התורה כתריס בפני פורעניות, ונחלקו במדרש ח"א בעוה"ז וח"א בעוה"ב כי אין לך יותר עוסק בתורה מיעקב ואעפ"כ כ' וירא יעקב, אבל כבר איתא ברש"י שירא שמא יהרוג לעשו ויצחק יהי' לו עג"נ מזה, אך זה לא יתכן דאם בטח שתורתו יגין עליו גם עשו ינצל כי רבקה התנבאה שימותו ביום אחד, ומזה דיעקב לא מת מוכח, דאיך התנבאה כן, דהא יעקב מת במצרים, וזמן רב אח"כ כשהגיע למערת המכפלה נהרג עשו ואיך הי' ביום אחד וצ"ל שבאמת לא מת רק מיתה יקרא הסתלקות כשנעלם ומכוסה מבריות וזה הוא בעת קבורה ואז נהרג עשו והי' ביום א'. וז"ש אין משיחין כו' וקשה הא התורה כתרים בפני פורעניות וצ"ל לא בעוה"ז וראי' מיעקב, וליכא למימר דהי' מתיירא מעשו דהא שניהם נשכלים ביום א', וק' הא לא נתקיימה נבואתה וצ"ל דיעקב לא מת ונחשב מיום קבורה והכל הי' ביום אחד, וערמב"ן הרי יעקב הזכיר בעצמו מיתה הנה אנכי מת, ובני הרה"ח מו"ה דוד נ"י אמר עפמ"ש במד"ר וירא פמ"ט עה"פ למען הביא ה' על אברהם כל מי שיש לו בן יגע בתורה כאלו לא מת, ולפי"ז א"ש שלעולם מת ומ"ש לא מת משום שהניח אחריו שבטי יה כפרש"י (מ"ו ל"א) שהי' מטתו שלימה, ומצאתי כדבריו בתורת משה להח"ס, וכ' שם דיעקב לא חשב שימלאו בניו מקומו לכן כ' ויקרבו ימי ישראל למות, והם ג"כ לא ידעו מזה, אבל באמת לא מת יעקב כי יש לו ממלא מקומו ע"ש, וע"ע במהרש"א וביע"ד ח"ב ד"ז והביאותיו לקמן (נ' ג') ובמדרש איתא לא מת יעקב עד שראה ו' של גחון, ותמוה, וראיתי בזה דידוע שיש ס' רבוא אותיות ור"ת ישראל יש ששים רבוא אותיות לתורה, נמצא דעד ו' של גחון דהוא אמצע התורה יש ל' רבוא אותיות, ובמדרש וב ה"ט ר"פ ויחי כ' דיעקב לא מת עד שראה ל' רבוא מבניו, דבפ' שמות כ' וירבו ויעצמו במאד מאד, ודרז"ל שהי' ס' רבוא, וכאן כ' וירבו מאד ויחי יעקב, ולא כ' מאד מאד רק פעם א' לומר שהי' החצי ע"ש וא"ש המדרש לא מת יעקב עד שראה ו' של גחון דהיינו ל' רבוא שהוא מכוון לחצי אותיות התורה:

נ ב) ויחנטו. עי' ראב"ע ואוה"ח. ועי' תוס' יו"ט פ"ד מ"ט מפסחים מ"ש בענין חנטה דהוא הוצאת אברים פנימים וממלא בבשמים ומשיחות מבית וחוץ יותכו העור והבשר מעט מעט עד שישארו העצמות לבד כמ"ש האברבנאל ע"ש. ועי' במשניות דפוס ווילנא בלקוטים שם מה שהאריכו בזה. ועי' יערות דבש ח"ב דרוש ז' שהק' על גמ' תענית ה' דיעקב לא מת ומק' וכי בכדי חנטו חנטיי' ע"ש ולמה לא הק' מקבורה ורק על חניטה, וגם מה מתרץ מקרא אני דורש הא הקו' במקומה עומדת, ויובן דידעי מצרים דכל זמן שהגוף קיים הנפש דבק וכשנתעכל הבשר ונרקב הנפש תשוב למקום מוכן שלה. ומצרים דרשו אל המתים להגיד להם עתידות וחשבו. כשירקב הגוף יתפרד הנפש ולא יהי' להם בנקל לדרוש אל המתים וחנטו. ושבעים יום ימשחו בשמן ומניחים אותו בארץ וחול, ואח"כ יבשוהו בחמה ונתקשה כעצם ועוד היום קיימים ונקרא מומי"א. וע"י שהגוף קיים אף נפש דבוק בגוף, והביא מעשה שהובא בספינה אלפים חנוטים ובבואם לאמצע הים הרוחות הדבקים בגופים התחילו לעשות רעש והפכו הספינה לים ואחד ניצל עפ"י נס ובא לספרד ויספר זה. ויוסף ושבטים הניחו לחנוט ליעקב כי גם הם בקשו שיהי' נפש יעקב דבק בגופו ובכל צרתם לו צר, ועי' בב"ח דפ"ו דבני עכבריי' לא שבקו למקבר לר"א, וזה"פ יעקב לא מת כי הנפש תמיד אצלינו. ופריך וכי בכדי חנטו כו' והלא יעקב ל"צ לזה שבלא"ה נפשו קשור אצלינו הואיל ולא מת, וע"ז השיב דח"ש לא מת ולא נפסק החיבור לאו בכל זמנים שווים אם ישראל טובים אף יעקב משתתף עמהם אבל אם הם רעים אז נפרד יעקב עש"ה. וע"ע בשו"ת חת"ס יו"ד סי' שלו