פרדס יוסף בראשית שסד

מ"ש בפי' שם פורנא ובהגהות הגרי"ש שם, וע"ע בהגהות רעק"א סוף ב"מ דקי"ט ב'. ובס' חסד למשיחו על רות (א' ב') הביא גמ' ברכות נ"ה ב' האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא לינקט זקפא דידא דימינא בידא דשמאלא, וידא דשמאלא בידא דימינא ולימא מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא בי' עינא. ופלא שיאמר אל הרוח שהוא מיוסף, וגם מה יעשה מי שאינו משבט יוסף הלא דובר שקרים לא יכון, וכי עביד הקב"ה ניסא לשקרא, וגם החליפין של ידא כחידה סתומה, ונראה דאם איש יתרומם על בני גילו בעושר או חכמה ירבו מקנאיו, ועי' בב"ר פ"ט, ומכ"ש אם דל יתרומם, וכן כשעני בא לעיר אחרת לגור ויצליח כולם הם שונאיו, דלדעתם כל כספו שייך להם שהם תושבי העיר, וכמ"ש אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו, (כלו' משלנו) מאד, והעצה לזה דבתחלת בואו לעיר נכריה אל יהי' נבהל להון, וימעט בעסק, וירבה לעשות טוב, למען קנות לב העיר לו. ולאט לאט יחשב לתושבי העיר, וז"ש בן פורת יוסף כפרש"י מלשון אפריון ולשאר מפו' מל' פוריה שהוא בן שיעשה פירות ורבים ילמדו ממנו "על עין." למעלה עין שנמכר לעבד וזכה לגדולה גדולה אל תדמי כי בנקל עלתה בידו זאת "וימררוהו ורובו וישטמוהו בעלי חצים בעלי עין הרע, אך בכל זאת ותשב באיתן קשתו" ונצח המלחמה מפני כי ויפזו זרועי ידיו" שידיו הי' נקיות וטהורות, והיינו שלא השתדל להרבות עושר בנכסים להעלות קנאה רק השתדל להטיב עם בני עמו וכלכלם בלחם וזאת עמדה לו נגד לשון בעלי חצים, ולחד זאת מיעקב בבואו ללבן לא רצה להתעשר תיכף רק לאט לאט, ואף שלבן החליף משכרתו עשרת חונים לא יצא לריב עמו, וכן נגד עשו הלך במנחה וכמ"ש במשלי (כ"ה כ"א) אם רעב שונאך האכילהו לחם, וכן בבא יעקב לשכם התחיל ליתן דורונות ומוכר בזול כמ"ש בב"ר פע"ט ואח"כ ויקן את חלקת השדה, ויד השמאלית חלושה מימנית, ופעולה עיקרת נקראת ימין, ושמאל טפל, וב' מטרות יש לאדם, א' לכלכל ביתו, ב' להטיב גם לזולתו וראשונה עיקרת, ושניה טפלית וכמ"ש חז"ל אפס כי לא יהי' בך אביון שלך קודם (ב"מ ל"ז א'. וע"ש בדס"ב א') וז"ש האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא מהתושבים, לינקט ידא דימינא כח ידו הימינית מטרה ראשונה דהיינו עסק של עצמו בידא דשמאלא יחשוב למטרה הטפלות, וידא דשמאלא מטרה הב' יקח ביד ימין שתהי' עיקרת ואז ישב בטח, ואף כי דבר קשה הוא בכל זאת אל יסור מזה ולימא הכי פי' שיאמר ללבו המסיתו אנא מזרעא דיוסף כי כל המלמד בן חבירו כאלו ילדו, (סנהדרין י"ט ב') שיוסף ג"כ עשה כן ועמדה לו שלא ישלוט בו עין עכת"ד בקיצור, וע"ע בס' שיח שרפי קודש ח"ד:

כו) נזיר אחיו. ערש"י ומהרש"א שבת קל"ט א' לאו נזיר ממש דכ' ויגלח אלא נזיר יין, ולפי שקלקול המכירה בא מאכילה ושתי' ערש"י וישב (ל"ז י"ב), וקשה תינח יוסף שהכירם אבל הם לא הכירו אותו אמאי שתו, וי"ל משום אימת המלכות, ולפי"ז י"ל דיוסף נזיר ממש הי' רק משום כבוד מלכות גילח עצמו ע"ש, ובספר איי הים סי' ק"א במה נבדל מאחיו שנקרא נזיר דהם שהרגישו שמכרו בכסף צדיק נסתגפו ותארם בעלי תשובה לא נזירים ויוסף שלא חטא ואפ"ה לא טפם יין תארוהו נזיר כלו' פרוש מתענוגי הזמן כמ"ש תרגום פרישא דאחוהי, אולם רש"י שפי' פרישא דאחוהי שנבדל מאחיו דבריו סתומים דבחינת הבדלו מהם מה הוא, ואם במה שמכרוהו והרחיקוהו מהם עד שנשאר לבדו מה מעלתו בזה עד שיזכיר זה יעקב וצ"ע:

ובשפת אמת וישב תרל"א, הביא בשם החידושי הרי"מ ז"ל דבחי' יוסף היה להיות קרוש ונבדל בלתי לה' לבדו כמ"ש נזיר אחיו ובחי' יהודה הי' להביא הקדושה גם בעניני עוה"ז כמ"ש ואל עמו תביאנו כו' ובזה הי' מחולקין גם רבותינו נ"פ כי מהם רצו שיהי' מעט חסידים ויהי' קדושי עליון ומהם רצו להיות מתפשט החסידות בין רוב עם אף שיהי' פחותים במדרגה ע"ש, ועי' בפ' וישב (ל"ט י"א) שהבאתי הפשט בנראה לו דמות דיוקנו של אביו, דיוסף מתחילה סבר דיכול להיות צדיק אף אם יסלסל בשערו ואח"כ ראה שדרך זה לא טוב ע"ש, וי"ל דכאן הי' לאחר המעשה דפוטיפר ואחז במדה להיות בחי' קדוש ונבדל רק לה' וכמ"ש החי' הרי"מ ז"ל:

כז) זאב. עי' רש"י ובס' נוטריקון מהפמ"ג קו ט"ז:

כח) ויברך ערש"י והלא יש שקנטרן כו' עי' בס' אוצרות חיים עפמ"ש במו"ק ד"ט ב' יהא רעוא דתזרע ולא תחצד, וע"ש במהרש"א דודאי הי' להם בזה כוונה אחרת. וא"כ מצינו דפעמים צריך להמשיך ברכה באופן קללה, וכן הי' בשבטים דאותם שקנטרן ג"כ ברך אותם רק הוצרך לברכם בלשון קללה, ועמ"ש בפ' בלק