פרדס יוסף בראשית שסג

שם כמה מאחז"ל ע"ש. ובהגהות יד שאול כ' שהחכם צבי אמר שבני הרב ר' יו"ט יעוש ז"ל לקחו את המהרי"ט להיות לו חלק במסחרם והוא למד וכמ"ש בביצה כ"ח א' שב בניתא דהוי בי' רבי וכו' ע"ש. ועמ"ש בפ' תולדות (כ"ה כ"ב) אריכות:

טז) דן ידין. ערש"י. ובכל"י י"א לא מחניף שבטו יותר משאר שבטים. וראיתי בכתבי דו"ז הרה"ג ר' צבי הכהן ז"ל אבד"ק זגיערוש. דקשה הא בפ' שופטים כ' לשבטיך פרש"י שמושיבין דיינים לכל שבט. וי"ל דהקשה הרמב"ן כשמושיבין ב"ד בכל עיר ועיר למה הוצרך לכל שבט. ותי' אם הי' ב' שבטים בעיר א' צ"ל ב' בתי דינים ע"ש. ולפי"ז אם הי' התובע משבט א' והי' הב"ד משבטו. והנתבע הי' משבט אחר והי' ג"כ ב"ד משבטו, צריך התובע לילך לב"ד של שבט הנתבע ואם הנתבע הי' משבט דן ל"ה מחניף שבטו יותר משאר שבטים:

יז) נחש. ערש"י ובתענית ד"ח א' דכל החיות באים לנחש מה הנאה יש לך א"ל ומה יתרון לבעל הלשון. ועי' בספר אמת ליעקב שם דכל המזיקין רק מחטאים שבנ"א ולעתיד שיהי' דור דעה יהי' דר זאב עם כבש. ורוב חטאים מתאוה וז"ש בשלמא כל החיות מזיקין בשביל תאות החוטאים. אבל אתה חזיק בלא תאוה איזה חטא בעולם הנעשה בלי תאוה. והשיב לה"ר ע"ש. וז"ש ביומא כ"ג א' כל ת"ח שאינו נו"נ כנחש אינו ת"ח, ופריך הא כ' לא תקום ומשני ההוא בממון. ונראה הפשט. בעניני ממון ועוה"ז אסור לנקום. וצריך להעביר על מדותיו ולמחול אבל במילי דשמיא לנקום מזה שבטלו מעבודת ה' מחויב לנקום. וביע"ד כ' דלפעמים מותר לנקום כמ"ש במדרש פ' פנחס כל השופך דם רשעים כאלו הקריב קרבן, אך צריך הת"ח שלא יעשה נקמה בשביל עצמו רק לש"ש ודוחה לנחש שאינו נושך לטובת עצמו. ועי' בזה מעשה נורא בסדר הדורות אות יו"ד בשם יהודה על ר"י הענתותי שראה ר"מ ב' נחשים ששאל א' לחבירו לאן אתה הולך א"ל שלחני ה' להרוג את יהודה מפני שמימי' לא עשה צדקה ע"ש ובזוה"ק סוף ח"ג בתוספות דף ד"ש:

כ' מאשר שמנה לחמו. ערש"י וכל"י. וקשה דהול"ל לאשר בל', ורק הפי' דחלק של אשר יותר שמן מכולם. ולא תאמר דטבע חלקו יותר שמן, ורק מאשר בזכותו לפי שהוא יתן מעדני מלך לעניים, ובעצמו קיים פת במלח תאכל ועי' באלשיך ובפ' וישלח (ל"ב כ"ה) ויותר פרש"י שכח פכים קטנים, ובחולין צ"א א' מכאן שצדיקים חביב עליהם ממונם יותר מגופם, הכוונה בשביל שביגיעה רבה ובצדק הגיע כספם חביב עליהם, ואף שמסתפקים במיעוט, אבל בעניני מצות מפזרים ממונם כמו שנתן יעקב חומש, ואם אדם בטבעו קמצן ומסתפק במיעוט, ובעניני מצות מפזר שכרו רב יותר מאדם שבטבעו פזרן, כמ"ש בתהלים קי"ב טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט. וערש"י ומצ"ד דחונן דלים ומלוה ואינו אומר איני יכול, ואת דבריו הנצרכים לו במאכל יכלכל במשפט. וכן בצדיקים. וערש"י ויחי (נ' ה') נטל יעקב כל כסף וזהב שהביא מבית לבן ועשה אותם כרי ואמר לעשו טול זה בשביל חלקך במערה:

עוד פי' דע"פ רוב מדינות שגדילים פירות יקרים ובשמים. לא יגדלו שם תבואות, ובמדינות שגדלים תבואות אין גדלים מיני בשמים, ובחלק אשר הי' שמנה לחמו הוא תבואות וגם יתן מעדני מלך כל מיני בשמים טובים הפולים על שלחן מלכים:

כא) נפתלי. ערש"י וכל"י, הדיבור היותר חשוב אשר חנן ה' לאדם וכמ"ש לשון חכמים מרפא. ונפתלי הצטיין ביופי הדיבור ומליצה, וע"י דיבור יכול אדם לעלות מעלה וכן לירד חטה, ועי' מד"ר ר"פ בהר, בעבד שרבו שלח אותו לקנות דבר היותר חשוב והביא לשון, וביום השני שלחו לקנות דבר היותר מזולול הביא ג"כ לשון, וזה"פ ארור מכה רעהו בסתר ואמר כל העם אמן, הכאה בלשין יכול להזיק אותו ביותר משאר אברים, שיכול להכות גם בסתר, ר"ל גם שלא בפניו של המוכה, והוא בארור יען שאם מוצא דבתו רעה שלא בפניו ואינו יכול לעמוד ולהכחישו הלא כל העם יענו אמן שאמת הוא, ועוד חמור שכל עבירות יכול לעבור ביחידות ולה"ר א"י לעבור רק בציבור, ועל שאר עבירות יש תירוץ שיצרו תקפו, אבל לשה"ר אין לגוף הנאה דמה יתרון לבעל הלשון, והמספר לה"ר ראוי להשליכו לכלבים. וגרע מע"ז ג"ע ושפ"ד, עי' ירושלמי פ"א דפאה, נגד ד' דברים נפרעים בעוה"ז והקרן לעוה"ב ע"ז ג"ע ושפ"ד, ולשה"ר כנגד כולם:

כב) פורת יוסף. ערמב"ן בלשון פורת, ועשו"ת נודע ביהודא מהדו"ק חו"מ סי' ט'