פרדס יוסף בראשית שסב

שהמחזיק ת"ח שיהי' נחשב כת"ח בעצמו, כי המתנות שנותנים לכהן זרוע לחיים וקבה, צ"ל משה כשרה ולא טרפה, כן המחזיק צ"ל איש כשר הזרוע כשרה שמניח תפילין, וכן לחיים שלא יהי' גילוח, וכן קבה שלא יאכל טרפות, ואז כשהמתנות כהונה כשרות אז הוא כת"ח בעצמו ויהי' נסקרין בסקירה אחת:

ואי' בנדרים פ"א וב"מ פ"ה על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי שלא ברכו בתורה תחלה וק' הלא נתפרסם עונם ע"ז ג"ע ושפ"ד ושנ"ח עי' ביומא די"א ואמאי לא ידעו חכמים, עו"ק מה חומרת ברכת תורה יותר מעבירות החמורות, עו"ק מנין לרב של"ב בתורה תחלה, וי"ל דכ' כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, למה לא כ' תורה אל תעזובו, דאי' בסוטה כ"א א' עה"פ שה"ש (ח' ז) בוז יבוזו לו לא כשמעון אחי עזרי' וכו' אלא כהלל ושבנא דהלל עסק בתורה ושבנא בעסקא לסוף א"ל נפליג יצתה ב"ק אם יתן איש כל הונו באהבה בוז יבוזו לו, וכ' הראשונים והובא להלכה ביו"ד סי' רמ"ו סעיף א' החילוק דשמעון אחי עזרי' עשה שותפות קודם ליחוד אבל הלל לאחר הלימוד, וקודם לימוד נקרא תורת ה' ואח"כ תורתו, וז"ש כי לקח טוב נתתי לכם התורה שיוכל לעשות מקח וממכר בתורה, ומפרש באיזה זמן יוכל ליקח "תורתי" היינו כשהתורה עדיין שלי קודם הלימוד וז"ש אל תעזובו להת"ח כמ"ש כל מי שאין לו לחם נקרא עזוב, ואל תעזובו לת"ח ולא לאחר הלימוד:

ואמרתי בזה טעם, דבנדרים ד"ח אשכם ואשנה ה"ז נדר גדול ומקשה הא מושבע ועומד ומשני יכול לאפטורי בק"ש שחרית וערבית, ופי' מנחות צ"ט ב', וביו"ד ר"ס רמ"ו, והדין בבכורות כ"ט א' נוטל שכר להעיד עדותו בטלה, והדין בפוסקים דיוכל ליטול שכר לראות ולהעיד ברמ"א חו"מ סי' ל"ד סעיף י"ח והטעם דאם כבר ראה מחויב להעיד דאם לא יגיד ונשא עונו, אבל ליכא חיוב לראות הדבר ואח"כ להעיד, ולכן לאחר הלימוד אינו יכול למכור דאין בכחו על זה, וגם הוא אונאה יתר משתות דבטל מקח, וכ' בתורה יקרה היא מפנינים וכל חפצי' לא ישוו בה, אבל קודם הלימוד יכול למכור דאין עליו החיוב ללמוד דיכול לפטור עצמו בק"ש, וזה נכון בסברא, ובברכות י"א ב' תיכף בבוקר קודם שיתחיל ללמוד צריך לברך ברכת התורה לעסוק בד"ת, ולא אמר ללמוד תורה, כי עסק מו"מ במסחר כמו ניזל וניעבד עיסקא, ועסק בד"ת היינו שהחזיק ידי לומדי תורה ונוטל חצי שכר, וז"ש בריש ע"ז דלעת"ל יביא ה' ס"ת ומניחו בחיקו ואומר כל מי שפסק בתורה יבא ויטול שכרו, ויבאו אוה"ע ויאמרו הרבה שווקים כו'. וק' מה התי' שעשו שווקים בשביל ישראל שילמדו מ"מ הם בעצמם לא למדו. וגם ה' השיב שעשו רק לצורך עצמם. אבל אילו הי' באמת כדבריהם הי' נוטלים שכר. וע"כ מוכח כמ"ש. דל"א כל מי שלמד רק עסק והכוונה או למד בעצמו וכמ"ש הטו"ז או"ח ר"ס מ"ז דעסק בגוף בעיון, או שעשה מו"מ שהחזיק ת"ח. ולזה בבוקר קודם שיתחיל ללמוד שעדיין נקרא תורת ה' מברכין לעסוק בד"ת שיוכל לעשות מו"מ. ובאמת ק' נהי דעב' ע"ז וכו' אחאי לא אבדה הארץ בימי אחאב שעשה רע וע"ז הק' להם מפ"מ אבדה הארץ עתה ז ורק אי' בפ' חלק אחאב שקול הי' דהי' מהנה ת"ח מנכסיו מחלו לו מחצה, וז"ש שלא ברכו בתורה תחלה בבוקר קודם הלימוד לעסוק בד"ת. וממילא לא הי' יודעים מזה שיכולים לעשות עסק ומו"מ בתורה ולא הי' מחזיקים ת"ח כמו אחאב:

וראיתי בזה הא דשבת קי"ט ב' לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו ת"ח. ועוד דלא הוכיחו זא"ז וי"ל דהכל חד הואיל שביזו ת"ח וממילא א"א להוכיחם. ורק דקשה דת"ח שמחל כבודו מחול והי' להם למחול רק דאיתא בקידושין ל"ב ב' כ' כי אם בתורת ה' חפצו דמשמע דהוי תורת ה'. וכ' ובתורתו יהגה יומם ולילה עי' ברש"י וי"ל כדאיתא בברכות ל"ו כ' לה' הארץ ומלואה וכ' והארץ נתן לבנ"א ומשני כאן קודם ברכה כו' וכן כאן דקודם ברכה הוי תורת ה'. ואיתא בקידושין נ"ז א' וש"מ. ר"ש העמסוני כו' את לרבות ת"ח. וא"ש ע"מ אבדה הארץ על עזבם את תורתי שלא דרשו .את. לרבות ת"ח ורק ביזו. רק דק' דת"ח יכול למחול. ולכך אמר שלא ברכו בתורה תחלה ונקראת תורת ה' וא"י למחול:

וע"ע בשו"ת מהר"מ אלשקר סי' ק"א דחלק על דין הנ"ל דאינו יכול לעשות שותפות בתורה ע"ש. ובברכי יוסף הביא תשו' מעשה חייא סי' ט"ז ומהרי"ט. על אחד שמכר חלקו בלויתן. ועי' ס' אש דת להגר"ח אלפנדרי פ' וילך. ובס' אמרי בינה בתשובה סי' י"ג האריך בזה להשוות דבריהם. ושיש ב' מיני עונשי עבירה ביד"ש. וב' מיני שילום שכר בעד המצות. וביאר