פרדס יוסף בראשית שס

ועל ידי זה יוכרחו להשליך הכעס ויהי' סבלנים:

ועי' בס' פתחי שערים בשו"ת סי' י"ז שנשאל מה שתקנו בכמה מקומות שמוסרין כתב מע"ש למי שקורין אותו לעלות לס"ת והשיב דלא שפיר עבדו, דא"כ הי' לראשונים לתקן זה כדי שאם יקרא ק"ש או שמ"ע לא יהי' שום מיחש לפגמא, וכמבואר באה"ע דבגט כותבין שם שעולה לס"ת דמנהג לקרות בשם והטעם בזה ע"פ רש"י וגמ' סנהדרין דק"ט שביקש יעקב שלא להזכיר שמו אבל על הדוכן הוזכר, מבואר שיש איזה זכרון טוב לאדם שמייחס שמו על דבר מצוה, וכן על התורה טוב שיהי' זכרון לאדם לקרות אותו בשמו ושם אביו, וכן בדגלים ואבני חשן ואפוד משמע שיש לחוש לאדם להזכיר שמו אע"ג דקמי' שמיא גליא:

ח) רש"י התחיל יהודה נסוג לאחוריו, אחי הרה"ג ר' שלמה זאב מלאדז נ"י, כתב לי, אהא דפ' וישב (ל"ח א') שהורידוהו ליהודה מגדולתו אתה אמרת למכרו ע"ש, לכאו' אמאי תלאו כל החוב ביהודה, וי"ל דהי' אז עשרה אחים, ד' בני השפחות היו אוהבים של יוסף שחם על כבודם שלא לקרותם בני השפחות, גם לא איכפת להם מי ימלוך, דלהם בודאי לא תגיע המלוכה, ובודאי אמרו לזכות, גם ראובן אמר אל תשפכו דם, ונשארו רק ה' שאמרו חייב, ובד"נ מחצה על מחצה זכאי ולכן לא הרגו אותו, רק נשאר כהכרעת ראובן להשליכו לבור, ואח"כ כשהלך ראובן לשקו ולתעניתו או לשמש את אביו אף שנשאר עוד ה' לחוב אעפ"כ בד"נ ע"פ א' אין מכריעין לחוב וצריך ב', לכן בא יהודה שהוא היה השונא הגדול מכולם שקינא על המלוכה ואמר מה בצע כיון דאין אנו יכולים לדונו בד"נ, נעשה ממנו ד"מ ונמכרנו ולקחת בצע ממון, ובד"מ יחיד מכריע לחוב לכן הוא היה הגורם במכירה, ולכן כשהוכיח יעקב לשמעון ולוי נסוג והודה אחור, אבל יעקב מפייסו כי אתה יודוך אחיך כיון שכל אחיו היו רוצים שהוא ימלוך, א"כ הוא הבעל דבר. ומותר לאדם לעשות נגד שונאו כפי יכולתו, ועביד אינש דינא לנפשי':

ט) עלית. ערש"י ורשב"ם, ותוס' סנהדרין ד"ו ע"ב ד"ה אלא, ובחזקוני, ומהרש"א ומהר"ם שיף בזה:

י) לא יסור שבט מיהודה, עי' סנהדרין ד"ה א' ובמהרש"א, וע"ע ביומא כ"ו א' ובתד"ה יהודה, שהק' אמאי לא הביא מכאן לא יסור וכו' ובמהרש"א הק' מדוד בסנהדרין דצ"ג, ועירובין נ"ג, וה' עמו שהלכה כמותו בכ"מ, ותי' דמלך שאני, ועי' בהגהות מהרצ"ח, וצ"ע שהקרא וה' עמו נאמר קודם שנמשח למלך, ועי' יפ"ת ב"ר פצ"ח לא יסור שבט מיהודה אלו סנהדרין דדוקא בלומד ומורה ביחיד שנואלין ומטפשין בברכות ס"ג לא מסיק להלכתא רק מלוי ויששכר, אבל בקיבוץ חברים גם משאר שבטים חורה כהלכה, וי"ל דוד בקיבוץ חברים הורה. עי"ל ע"פ ב"ק די"ז דעוסק בתורה וגמ"ח זוכה לבינה כיששכר, ודוד נמי כמו בסנהדרין ד"ו ע"ב ויהי דוד עושה משפט וצדקה (ש"ב ח'). עי"ל דדייק צורבא מרבנן שהוא בחור וחריף כמ"ש רש"י תענית ד"ד. ועירובין מ"ג. לא זכו להלכתא רק מלוי ויששכר אבל לאחר ארבעים אף משאר שבטים. עי"ל לפמ"ש במכילתא בשלח לא ניתנה תורה רק לאוכלי מן או תרומה, שר"ל שמזונותם מצוי' בלי דאגה, כלוי שיש לו תרו"מ ויששכר שפרנסתו מזבולון כמ"ש בב"ר פע"ג, ואלו לב פנוי ורחב להם להורות להלכה, ולזה כוון רבא שכל מי שפרנסתו מזומנת לו יהי' כלוי ויששכר ונקרא על שמם:

ועי' בסנהדרין צ"ח מה שמו של משיח שילה שמו שנא' עד כי יבא שילה. ובע"י ווילנא בענף יוסף כ' וא"ת והא נפסק מלכות בית דוד זה כמה שנים. ואיך אחר לא יסור כו'. וי"ל שכבר פרש"י בגמ' לא יסור כו' אלו ראשי גליות שבבבל שרודים העם בשבט, ומחוקק מבין רגליו אלו נשיאי א"י, וה"ק ל"י שבט ממשלת יהודה מישראל, עד יבא שילה הוא משיח ומאז יתפשט מלכותו כמ"ש ולו יקהת עמים וכ"ש בישראל, אבל בעוה"ז אין שבט ממשלתו אלא בישראל. ובס' ישועות משיחו אי' שה"ק עד כי יבא שילה בזמן שיבא שילה (ויהי' עד כמו עידן ר"ל זמן) שזאת הבטחה לא תתחיל רק אחר ביאת הגואל, ומשם ואילך לא תפסוק המלכות מזרעו. ובס' פענח רזא תי' לא יסור כו' עד כלומר לעולם עד לא יסור שבט מלכות ומחוקק משבט יהודה כשיבא שילה הוא משיח וכאלו כ' כי יבא שילה ל"י שבט כו', כי יש עד שאינו פוסק לעולם כמו מן העולם עד העולם:

וע"ע בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' קפ"ו שאחד רצה לימר שמשיח כבר בא, והוציא מל"י שבט עד כי יבא שילה, ועכשיו הסר השבט וממשלה ראיה דכבר בא שילה. והשיב דהפשט