פרדס יוסף בראשית לו

וכת"ס סי' מ"ו ושו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קנ"ז וירחון קול תורה שנה א' סי' ה' ול' ובהגהות אמרי כהן על שו"ת הרד"ד שם משארי הגאב"ד מאקאטוב שליט"א והרוצה יעיין בהציונים וימצא הרבה חדשות:

ועי' בס' חדושי מהרא"ך ח"א על או"ח סי' רע"א. ובהגדה זכרון נפלאות בקידוש. לאא"ז הגה"ק מסאכאטשיב ז"ל, דקשי' לי' דהול"ל ויכל ביום הששי כמו ששינו לתלמי המלך וכו' והקב"ה נכנס בו כחוט השערה, כאשר נגע בנקודת יום הז'. ועי' בפ"ה מ"ה דאבות בדברים שנבראו ביה"ש וכ' במדרש שמואל דכל הדברים נבראו באופן שנשתלשלו בעולם אלו מאלו. אבל הדברים שחושב במשנה לא נשתלשל מהם כלל ומשונים מכל הנבראים בששת ימים ודמיון אומן שעושה ב' מלאכות משונות שמשלים הא' ומתחיל בב' וכן עשה הבוי"ת בששת ימים עשה כל הדברים המשתלשלים זה מזה, ובביה"ש התחיל במלאכה אחרת שאין משתלשלים רק בעצמם עומדים ולא אחרים מהם ולא הם מאחרים ע"ש ומתחילין יום הששי שהוא מלאכה ראשונה שיהי' השתלשלות, ויכל ה' ביום השביעי הוי המלאכה אחרת מביה"ש כאשר נגע בנקודת יום השביעי:

ועוד פרש"י באת שבת באת מנוחה, ולפי"ז ויכל ביום השביעי מלאכתו עם יום השביעי שהי' חסר מנוחה דכל הנבראים נבראו להוצא כחם אל הפועל ולא יניחו ולא ישקטו בתנועותיהם. וכן יצורי חומר ואם הי' נשאר כן ל"ה באפשרות אשר יניחו בע"ח מתנועתם וכאשר הרכבה שלהם גורם שמוכרח להיות להם מנוח בשבת ברא הש"י מנוחה ונותן טבע ענין מנוחה שלא יהי' רצון והשתוקקות להוצא כחם אל הפועל בלי אשר ינוח וישקוט לזמנים וזה"פ מה הי' חסר מנוחה אשר ל"ה בטבע הבריאה באת שבת באת מנוחה, ולא ששבת הי' העדר מלאכה רק בשבת נברא המנוחה ונצמח הענין מנוחה לכל הנבראים וכו'. ועשו"ת כתב סיפר או"ח סי' מ"ה. ובדרוש אור החיים מהתפארת ישראל על משניות סוף נזיקין אות ג' ומהאריכות לא העתקתי:

והובא במפו' מדרש למה לא נאמר ויהי ערב ויהי בקר בשבת מפני שנשים חייבות בקידוש היום דבר תורה, והוא פלאי. וראיתי בס' אחד דיום שבת אינו יום פרטי לבדו רק הוא כללות וחיות כל השבוע וכמ"ש בזוה"ק כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין, ומש"ה לא כ' ויהי כו' להורות זה. ובברכות ד"כ:

נשים חייבות בקידוש ד"ת דכ' זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והק' בתוס' שביעות ד"כ:

ניקוש להיפך כל שאינו בזכירה אינו בשמירה, ותי' דלחומרא מקשינן, וצ"ע לפמ"ש הפמ"ג בפתיחה כוללת ח"א אות י' דהא דלחומרא מקשינן רק מכח ספק ומשום דספיקא דאו' לחומרא ע"ש וא"כ להרמב"ם דספד"א מה"ת מותר א"כ נשים חייבות בקידוש רק מדרבנן, ובגמ' קאמר דמה"ת חייבות. ורק להנ"ל דבשמירת שבת תלוי חיות כל השבוע, ושייך סברות הגמ' קידושין ל"ד במזוזה דל"ש לפטור נשים, משום דכתיב למען ירבו ימיכם ונשים ג"כ בעי חיי פ"ש ומיושב קו' התוס' דל"ש לומר ניקוש להיפך שיפטרו נשים משמירת שבת דבזה תלי' חיות כל השבוע ונצרך ג"כ לנשים. וז"פ המד' דמשו"ה לא כ' ויהי ערב כו' בשבת, דבשבת אין כאן ערב ובקר פרטי רק כולל חיות כל השבוע מכאן שנשים חייבות בקידוש מה"ת ואיתנייהן בשמירה דגם נשי בעי חיי:

ובעיקר הדבר דלחומרא מקשינן רק מספק מפורש בתוס' ב"ק ד"ג ע"א ד"ה דומיא דהוי מדה בתורה ומהני אף להוציא ממון ע"ש ובפסקי תוס' ושטמ"ק וגנת וורדים כלל י"ג ובזכרוני שהגר"י ענגעל ז"ל בס' לקח טוב האריך בזה ואינו תח"י, ובילדותי שמעתי קו' מאחי הרה"ג ר' שלמה זאב שליט"א מלאדז בסנהדרין ד"נ פ"ב ובת כהן כי תחל יכול אפי' חיללה שבת ת"ל לזנות, ואי נשים פטורות משמירת שבת לזנות למ"ל דלא מצווין כלל בשבת. ומה הק' תוס' שבועות ניקוש להיפך, ומצאתי הקו' בשו"ת בית יצחק בחיו"ד בסוף הספר פ"ש, ונ"ל דקו' התוס' הי' למסקנא בסנהד' דשאני ב"כ דרבו בהן מצות יתירות. וכמ"ש רש"י תמורה ד"ד ע"ב ד"ה ה"ג דכהנים חייבים על לאו הנל"ע משום דרבו בהם מצות יתירות (ועי' בגו"ו כלל כ"ג, ואור חדש פסחים סוגי' דחזקי' בזה) ולכן הומ"ל דגם במ"ע שהזמ"ג נשי כהנות חייבות וא"ש קו' הבי"צ וכמובן. וא"ש קו' הגר"צ האלבערי שטאט דאיך ב"כ בשריפה דילמא לאו אבי' לפמ"ש תוס' חולין י"א ב' ד"ה ליחוש דממיתה למיתה לא אזלי' בת"ר וכאן אף אי לאו ב"כ ג"כ חייבות מיתה (ועמ"ש בזה בפ' וישב ל"ח כ"ד) ורק התי' דמשכחת בקידשה ע"מ שיהי' כהנת וא"כ אי לאו אבי' ואינה כהנת לא חלין הקידושין והוי ממיתה לפטור ושפיר אזלינן בת"ר אך הקו' במקומה עומדת בגמ' סנהדרין הנ"ל יכול אפי' חיללה שבת כו' ועל חילול שבת הדק"ל דילמא לאו אבי' ואינה כהנית ומחויבת רק סקילה ולא אזלי' בת"ר דהוי