פרדס יוסף בראשית לה

דאאפ"ל דהי' קודם דהא בו' ניתנה תורה א"כ איך כ' ויקרא אל משה ביום הז'. א"ו דהי' אחר י' דברות משום דמשה עלה בענן ונתכסה בענן ונתקדש בענן כדי לקבל תורה בקדושה וע"כ גמר מיני' פרישה. ושפיר ר"ל דרש הששי דהתנה על תורה שניתנה בששי ע"ש אריכות:

ובס' בנין דוד על איכה מזקיני הגאון מלאסק ז"ל בפתיחה אות ה' כ' להקדמת הרמב"ן עה"ת דכל החכמות אדם יוכל ליקח מהתורה ושלמה ג"כ הי' חכמתו מתורה ע"ש, ובאורו כי בריאת העולם נברא בתורה כמ"ש במדרש דראה בתורתו וממנו ברא העולם כמ"ש בנדרים דל"א אלמלא תורה לא נברא העולם, א"כ התורה הוא כמו כלי בנין, וכאשר נבראו שמים וארץ כן נבראו החכמות אשר יוכשר אדם להשיג וכל סבה שיארע לעולם אלמלא התורה ל"ה באפשרי להיות כמ"ש רש"י בחומש יום הששי שהתנה כו' יחזרו לתהו ובהו, וא"כ בתורה נרמז קיום העולם הן בגופניות הן. בשכליות כי גם שכל נברא כמ"ש בתרגום (ב' ז') לנפש חיה לרוח ממללא היינו כוונת השכל שג"כ נברא ביום הששי ע"ש באריכות:

ובס' חסד למשיחו על רות בפתיחה הביא טעם על קריאת רות בשבועות עפ"י רש"י הנ"ל דע"י קבלת התורה נתקיימו כל מעשי בראשית, ובפ"א מ"ב דאבות על ג' דברים העולם עומד על התורה עבודה גמ"ח, ועב"י חו"מ סי' אי'. וא"כ מהנכון שבכל שנה ביום קבלת התורה יזכור כל איש שביום זה קבלנו עלינו לשמור כל ג' חלקי התורה, וכל המקיים א' מהם לא עשה ולא כלום, ובקראינו ביום הזה בסדר היום יש זכרון לחלק התירה ובפ' מוספים יש זכרון לחלק עבודה, וחסר לנו עדיין זכר לחלק גמ"ח לכן תקנו חז"ל לקרא המגלה שיהי' חוט המשולש כמ"ש ברות רבה פ"ב פסוק ותאמר נעמי אר"ז המגלה הזאת אין בה לא טומאה ולא טהרה לא איסור ולא היתר ולמה נכתבה להודיעך גודל שכרן של גומלי חסדים. ועי' במפו' שרוב דברי המגלה מדברים מעניני גמ"ח, ופ"י קריאתה נשלם זכרון כל ג' עמודים ע"ש. וע"ע בשו"ת בית יצחק אה"ע בצלעות הבית דרוש ז':

ב א) ויכולו וגו' ויברך עי' באוה"ח שהקשה על מחז"ל כל האומר ויכולו כאלו נעשה שותף להקב"ה במ"ב ותמוה שיעשה שותף לאחר מעשה הבריאה, וכ' דה' לא ברא רק ו' ימים ושוב ברא שבת וע"י שומרי שבת נברא שוב ששת ימים וכו' ועי' בס' בני יששכר מאמרי השבתות מאמר ד' אות ד' שפי' לפי"ז ושמרו בנ"י את השבת היינו שישמרו שבת כדי לעשות השבת לדורותם שיתנו כח העשי' ביום השבת לדורות שיצאו מכח אל הפועל שוב ששת ימים וזה הוא לדורות עולם ע"ש דברים נחמדים. וברמתים צופים ח"א פ"א אות כ"ב פי' בזה דברי התדב"א ימים יוצרו ולא אחד בהם זה יום השבת וכו' דמתחלה הי' ו' ימים ביצירה ולא אחד בהם כי יום השבת המאחד ומקשר כל הו' ימים ל"ה ביצירה כלל עש"ה:

ב) ויכל רש"י באת שבת באת מניחה עי' בס' אמרי יוסף פ' ויקהל. שהביא ירושלמי עה"פ שם (ל"ה ב') ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהי' לכם קדש, דתיבת וביום השביעי קאי אלמעלה, ומשמע מדברי' כי גם ביום השביעי תעשה מלאכה. והיא פליאה עצומה, וי"ל ע"פ המשנה שבת דע"ה אבות מלאכות מ' חסר א' וה תיו"ט למה לא תני ל"ט, וי"ל עפ"ד החד' עה"פ ויכל אלקים ורש"י בא שבת בא מנוחה. ולפי"ז גם מנוחה נקרא מלאכה, אבל ע"ז המלאכה אינו חייב עליו אדרבה מצווה ועומד בו ע"כ שפיר קאמר התנא אבות מלאכות מ' חסר א' היינו עם מנוחה הם מ' מלאכות אבל לענין חיוב חטאת או מיתה הם חסר אחת, ולפי"ז שפיר סובר הירו' דגם וביום השביעי קאי אלמעלה תעשה מלאכה אבל איזה מלאכה יהי' לכם שבתון היינו המנוחה, דזה ג"כ נקרא מלאכה. וע"ע בס' משא מדבר ים בלקוטים ד"נ:

שם רש"י ב"ו צריך להוסיף וכט' ועשפ"ח דרק נראה כן לבנ"א, ובראב"ע כ' כי יש ב' שטעמו קודם כמו אך ביום הראשון תשביתו, ובספורנו כ' שהוא הרגע בלתי מתחלק. ואחי הרה"ג ר' שלמה זאב נ"י כ' די"ל דהכל נברא ברגע הסמוכה לשבת ונגמרת מיד בהכנסת השבת ומותר לכתחילה דהלכה כב"ה דמתירין עם השמש ע"ש ואף שבתשו' רפ"א סי' קנ"ט, ושו"ת מהר"י מברונא סי' קכ"א אוסרין בקנין ע"ש שיחול בשבת שא"ה דכל עוד שלא נגמר הקנין יכול לחזור ונגמר הקנין בשבת משא"כ כאן ל"ש זה. והאחרונים הערו מירושלמי פ"ז ה"ב מדמאי ופ' מפנין ה"א עומד אדם בע"ש ואומר ה"ז תרומה למחר, וזקיני ז"ל בשו"ת הרד"ד או"ח תנינא סי' כ"ה האריך מאד בזה. וע"ע בשו"ת תורת חסד סי' י"ג י"ד. ושו"ת שערי דעה ח"א סי' א' ואב"נ או"ח סי' נ"א ובנין ציון החדשות סי' קל"ג, ועמק יהושע סי' ס'