פרדס יוסף בראשית לז

ממיתה למיתה, אבל לפמ"ש דנשים פטורות משבת רק ב"כ חייבות א"כ אי לא אבי' ל"ה ממיתה למיתה, ודו"ק כי כתבתי בקיצור:

ויש להעיר ממ"ש האבודרהם ובעקדה פ' בראשית טעם דנשים פטורות ממ"ע שהזמן גרמא לפי שהן משועבדין לבעליהן ואולי בזמן חיוב המ"ע תצטרך לעשות מלאכה לבעלה. והקשו האחרונים מכמה מקומות דאשה פטורה ממ"ע שהז"ג אפי' בשבת ויו"ט דליכא שיעבוד מלאכה לבעלה, ונ"ל דאטו בתולה ואלמנה דליכא שיעבוד בעל תתחייבה במ"ע שהז"ג, ודאי זה אינו ורק הכוונה כיון דמשועבדין פטרה תוה"ק ולא פלוג עשאו ופטורין כל סוג נשים ממ"ע שהז"ג, ולכן אף בשבת ויו"ט פטורין דלא פלוג וז"ב, ונמצא דמ"ע שאינה נוהגת כלל בחול אלא בשבת ולא משכחת כלל חיובה בזמן שמשועבדת לבעלה. דא"י לעשות מלאכה בשבת, יש לדחות לאין הזמ"ג וכמובן א"כ על שמירת ש"ק שפיר י"ל דאין לפטרן משום הזמ"ג ודו"ק בזה, ויש לי בזה תשובה ארוכה מדודי הגאון ר' פנחס אלי' מייזליש ז"ל האבד"ק וויערושוב ע"ד החידוד אך אין מטרת החיבור על זה:

ועי' שו"ת חת"ס או"ח סי' ק"נ שנסתפק אי נשים חייבות בלאו הבא מכלל עשה שהז"ג ע"ש ולפי האבודרהם מחויבות. דטעמו שייך רק במצות שהחיוב לעשות אבל במצות שהחיוב שלא לעשות א"כ אף שתעשה מלאכת בעלה תוכל לקיים המצוה שלא לעשות, וכן ראיתי באמת בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' י"ד להג' מברעזאן ז"ל, אך פלא שלא הביאו מתוס' קידושין ל"ד א' ד"ה מעקה שכ' בעשה של יו"ט אין חייבות דהזמ"ג, אף דהוא בשוא"ת, ומצאתי עוד בפני יהושע ביצה ד"ל בגמ' ד"ה דהא. שכ' ג"כ במ"ע שהזמ"ג בשוא"ת חייבות ע"ש ובצל"ח, וע"ע בשו"ת כתב סופר או"ח סי' נ"ג וע"ה שכ' במ"ע דרבנן שהזמ"ג יש חילוק בין משועבדין לאין משועבדין ע"ש, וע"ע בס' חמדת ישראל בקונטרס נר מצוה אות נ"ג מ"ש בענין זה ובאתי בכל זה רק להעיר:

ג) ברא ערש"י ורמב"ן עי' שו"ת הרר"ד אה"ע מזקיני הגאון המובהק מלאסק ז"ל בהקדמה הביא המדרש בשעה שאמר נעשה אדם נעשו מלאכים כתות כתות חסד אמר יברא כו' בשעה שהם מדיינים אמר ה' כבר נברא העולם, ותמוה דאחז"ל דהי' המלכה להורות דגדול ימלך בקטן ומה יועיל אם לא ישמע לו, וי"ל דכ' ויכל וישבות וכו' ונכפל כחה פעמים וי"ל למ"ש רמב"ן דתיבת ברא הוא יש מאין וכשאומן יגמור מלאכתו ושב בטל אין ראי' כי היום מקודש בעיניו דאולי גמר שאין לו עוד החמרים הנצרכים למלאכתו. משא"כ הבוי"ת יש מאין החומר אין לא יכלה לעולם ואם שבת ע"כ דהיום קדוש בעיניו וזה"פ ויכל כו' אשר ברא פי' יש מאין וע"כ מורה על קדושת היום וז"פ לעשות דאף ביום השביעי נמצא זה החומר, וחזינן דמה שנברא יש מאין יותר חזק ממה שברא יש מיש דהרכבה נכרת בו יותר וזה"פ כשנמלך עם מלאכים הראה להם מדותיו הטובות וגמ"ח והבינו כי כח רוחני הוא כשכלים הנבדלים ע"כ חסד אמר יברא פי' יש מאין שהוא יותר שלם, ובראתם כחשים וכזבים שהוא מפאת מזגו אמת אמר אל יברא שאין ראוי לבריאת יש מאין, והבוי"ת הבין כי צדקו יחדיו ועשה האדם מגוף ונפש ועצת שניהם טובים עכ"ל בקיצור. ודודי הגאון הגאבד"ק לאסק שליט"א כ' שם. דאי' בס' דהמלאכים שאמרו אל יברא הם היצה"ר שרודפים ומסיתים להראות שצדקו באמרם אל יברא ומובן כי המלאכים שאמרו יברא הם חסייעים לאדם בעבודת ה' היינו היצ"ט ומלאכי רחמים, ורצון השי"ת שיהי' שני יצרים שיהי' בחירה, וזה בשעה שמדיינים עשה האדם להראות שנצרך לשניהם שיהי' בחירה ופח"ח. ובס' גן יוסף עדן דוד בליקוטים הביא בשם החידושי הרי"מ ז"ל דהחילוק בין אדם למלאך הוא הבחירה דיש לאדם משא"כ במלאך, ובחירה הוא שיש ברירה על שני דרכים ואם גבי מלאכים ישנו ב' דעות אם לברא האדם או לא, א"כ הוי ב' דרכים ובחירה אם לעשות כן או לא א"כ מחילא כבר נברא אום שהוא בעל בחירה. ועי' בספר כנסת ישראל לאבי התפארת ישראל בקונ' הפלאה, דלקיים העולם בלומדי' תליא כמ"ש בישעי' ושמתי דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסד הארץ, ובשבת ד"י דדיין שותף להקב"ה במעשה בראשית ובפ"א דאבות דעולם עומד על דין "שלום "אמת, ולז"כ תדשא הארץ דש"א ר"ת כן:

שם אשר ברא אלקים. ערמב"ן מענין ביאת משיח, ועשו"ת חתם סופר ח"ו סי' ס"א דהרמב"ן האריך לגלות קץ הכמוס ומרוב חשקו ותאותו לביאת משיח קירב חשבונו להיות קרוב לזמנו, וטעה טעות גדול במח"כ הרמה במ"ש דיהי' קי"ח שנים אחר ה' אלפים וכו' ותימה רבה כי שכח היום הולך אחר הלילה ויהי ערב ויהי בקר נמצא כי ת"ק שנים הראשונים של אלף הששי הם בבחי' לילה שהוא הערב של יום הששי של בריאה ואח"כ הי' בריאת החיות ואם נמתין עוד