פרדס יוסף בראשית שנח

ובשו"ת הרד"ד קמא או"ח סי' נ"ו מזקיני הגאון ובשו"ת מלאסק ז"ל, כ' בב"י או"ח סי' ל"ט, הא דנקט דוקא עד נ' שנה, דל"צ לבדוק התפילין דלא הי' יכול לומר יותר דמהא שאמר הלל אלו משל אבי אמי עכצ"ל שהי' זוכר שלא בדקו התפילין דאל"כ מה ראי' הביא, ובכתובות ד"כ ע"ב האי סהדותא עד שתין שנין מדכרי טפי לא, ומשו"ה בכוון אמר עד נ' והא דלא אמר פד נ"ט משום דרצה לתפוס העשיריות, ודוגמא לזה מצינו בתנחומא ויחי ביעקב שהי' בן פ' שנה ולא ראה קרי אף שהי' אז פ"ד שנה נקט פ' דרצה לתפוס העשיריות:

שם יתר שאת. רש"י במלכות עמ"ש בזה דבר נכון בהפלאה כתובות דק"ג ב' ד"ה מאי:

ד) אז חללת. פרש"י שגרם סילוק השכינה, והק' המפו' איך תלי' בנתינת הבכורה ליוסף, ותו אמאי לא הוכיחו ששכב בפלגשו. וכ' בס' זכרון והודה עפמ"ש בב"ב קכ"ג מה ראה שנטל בכורה, ומק' הא כ' ובחללו כו' אלא מה ראה שנתנה ליוסף ע"ש. וצ"ב כיון דשאלתו הי' על נתינתו ליוסף למה נקט מה ראה שנטל מראובן, וי"ל עפמ"ש בפר"ד דרוש ד' דנשים בכתובה ופלגשים בל"כ וקידושין ולפי דקיי"ל נושא אדם אנוסת אביו כיון דהי' בלא קדושין, ה"ה פלגש אביו מותר כיון דהוא בלא קידושין, וז"ד לדידן דאית לן קידושין, אבל לב"נ דליכא קידושין ותלי' בבעילה, כיון שלקחה חשיבה אשתו וחטא ראובן ע"ש. והא דפריך מה ראה שנתנה ליוסף ק' כיון דעכ"פ צריך ליתן לא' מבני' מסתבר ליתן ליוסף שהוא בכור לכהן אף שאינו בכור לנחלה, וצ"ל דהקו' מפני מה לא נתן לדן או לגד דגם המה בכורים לכהן אך זה יש לדחות דיוסף שהוא בן הגבירה משא"כ אלו המה מפלגש. אך ע"פ הנ"ל דל"ש בב"נ פלגש ולא קראה הכ' כן כ"א לדורות הבאים אבל לב"נ נחשבת כא"א ודאי ק' מאי אולמא דיוסף מגד ודן. ועפי"ז י"ל דזה כוונת הבעל איבעי' דממ"נ שאל לו למה נטל בכורה מראובן דלא חטא כיון דהי' פלגש, וע"כ דדינם כב"נ ול"ש פלגש א"כ ק' למה נתנה ליוסף, ולא לדן וגד, וא"ת דהוי בני פלגש וע"כ דין ישראל להם א"כ לא חטא ראובן ולמה נטל בכורה ממנו, וזה אי חטאו הי' בשכיבת בלהה שייך ממ"נ, אבל לפמ"ש בשבת דנ"ה א' כל האומר ראובן חטא טועה, ולא חטא רק בבלבול יצועי אבי' וסילוק השכינה ע"ש ובמהרש"א ואזדא הממ"נ וחטא ראובן בסילוק שכינה ולהכי נטל מראובן ונתן ליוסף דהוא בכור בן הגבירה דדין ישראל להם והוי פלגשים. וזה המשך הפסוקים דמתחלה הי' ליעקב תירוץ דנטל בכורה מראובן דשכב בבלהה ולהם דין ב"נ ול"ש פלגש, אבל כיון שנתן ליוסף כמ"ש ואני נתתי שכם א' וכפרש"י, וע"כ משום דהיה בן הגבירה, ודן וגד מפלגשים דדין ישראל להם, ולהכי קרא לבני' באמרו ראובן בכורי אתה יתר שאת ר"ל דראוי לך דלא חטאת בבלהה, אבל פחז כמים וחללת יצועי ר"ל שאתה נענש בנטילת הבכורה משום סילוק שכינה. ה) שמעון:

רש"י א"ת בני השפחות, עש. איתן המזרחי בקו"א, מק' העולם למה לא תי' רש"י מיד א"ת בני השפחות ל"ה מדברים בפני אחיהם, ועשפ"ח, ותי' דידוע דאין אבות לגוי, ואברהם אמר אמנם בת אבי אבל לא בת אמי, ובת אב מותר לגוי והרן מאם אחרת הי', ואי' פלוגתא אי בני יעקב הי' מותרים לדבר בפני אחיהם הגדולים, ומה תאמר הלא צריך לנהוג כבוד בפני אחיהם, הא לא הי' אחים כ"א מאב והי' מאם אחרת, אך יששכר וזבולון הי' מלאה מאם א' ואב א' ואז אינם רשאים לדבר בפני אחיהם הגדולים, וע"ע בלוית חן. וביערות דבש ת"ב דרוש ה' הביא דהדרש ואת אמך לרבות אחיך הגדול כ' התורה אצל ואת אמך להורות כי מחויב לנהוג כבוד באחיו מאם, כי אלו גרם היזק לאמו בבטן ויציאה הי' נמנע לידתו, וא"כ יש לנהוג כבוד כמו אביו ואמו שאף הוא סיבת לידתו, אמנם אחיו מאב א"צ לנהוג כבוד לכך נאמר הריבוי באם. וא"ש רש"י דק' הך הוכחה מיששכר וזבולן קאי ג"כ על בני השפחות, ולהנ"ל ניחא שהם היו מאשה אחרת ואין חיוב לנהוג כבוד אבל יששכר וזבולן שהם מבני לאה וחיוב עליהם לנהוג כבוד באחיהם הגדולים, ויצחק יצא להסכים על יעקב הבכורה ולכך אמר בני אמך, ומזה מורה כי אתה הבכור דאל"כ איך ישתחוו לך מה"ת הא אתה חייב בכבודם להיותם בן אם אחת עכ"ל. והוא כמ"ש באיתן המזרחי:

אבל ביו"ד סר"מ סעיף כ"ב אי' דחייב בכיבוד אחיו אפי' מאב והוא מתשובות הרא"ש כלל ט"ו. ובשו"ת שבות יעקב ח"א סי' ע"ו כ' בשם הלק"ט(ח"א סי' קכ"ג) דרק אחיו הגדול הראשון ולא השני, ועי' ברכי יוסף סקי"ז אריכות בזה דהטעם דרק הראשון יורש גדולת אביו, ורק הביא משער המצות להאר"י ז"ל שבכל אחים הגדולים חייב בכיבוד, ולא כבל"י שהביא בשם האר"י להיפך, ובשיורי ברכה סקי"ג הביא ס' שביתת יו"ט דרק